|
התמימות המטופשת של טקס הקמת המדינה הפלסטינית נענתה בבליעת אש''פ בבטן החמאס (העיכול יתחיל פורמלית רק ביום רביעי הקרוב, אם לא יהיה פיצוץ צפוי לפני כן).
כמו שממשלת כל פלסטין לא עזרה לערבים ככה לא תעזור ליהודים תומכי הערבים. אין אפס.
השמאלנים בגמלאות פותחים פה שתמיד מוציא משום מה דיברי איוולת. אם היינו שומעים למוקיונים האלה בתחילת האיפתיפאדה השניה, אז היום ישראל היתה חוטפת אותה קטיושות בין הרגליים גם מיו''ש. מנגד, זה מסביר לי למה ישראל ממשיכה לצעוד בעיניים סגורות לתהום אוסלו, כאילו הם לא למדו את הלקח שגם אנשי צבא וביטחון יכולים לטעות. אז למה לתת להם לטעות פעמיים ועוד על חשבוננו?
הצהרה על הקמת מדינה פלסטינים לא שווה אפילו את האויר שיוצא מפי המצהירים. שיצהירו מה שהם רוצים, כמו שהם כבר הצהירו בעבר (מתחילת 1988 הם הצהירו כבר איזה 4 פעמים). הצהרות לא שוות כלום אם אין תוכנית וכוונה לחדש את השחיות עם ישראל. וכמו שאומרים מנהיגי הרש''פ, אבו מאזן מעדיף להישאר במרומי העץ ולזרוק קליפות גרעינים על אובמבה שנטש אותו וקפץ קרוב יותר לקרקע המציאות.
התחברות הרש''פ לחמאס (ביום רביעי הקרוב) מעידים על הקצנה בהוויה הערבית ביו''ש. בעוד שנה בחירות. אבו מאזן השליט הבלתי חוקי כבר הודיע שהוא לא מתכוון לרוץ שוב.
הזקנים בדרך החוצה, מפנים את מקומותיהם לצעירים הקיצונים יותר. ומעל כולם מפקחים החמאסניקים שהודיעו שוב היום שאין כל כוונה להכיר, לא רק בזכות קיומה של ישראל, אלא אפילו לא בקיומה בכוח. קובץ ה''פולשים'' היהודים לפלסטין, לא מייצגים לדעת הפונדמנט-ליסטים המוסלמים האלה את היהודים, אלא הם חיילים ציונים של כוח קולוניאלי נסתר שחייב לחסלו.
לכן, וכדי למנוע ספק, עלינו לשבח את נתניהו שלא התכופף ולא נשבר במשך שנתיים, מלבד מעידה קלה בעניין הקפאת הבניה שהסכים לה מתוך הפגנת רצון טוב ואמון ביכולתו של אובמבה, ולא ויתר לפלסטינים בתמורה לחזרתם לשיחות. נתניהו הצליח להעלות את אבו מאזן על עץ גבוה שממנו הוא מפחד או לא יכול לרדת. דרכו של נתניהו, ככל שאפשר ללמוד מהתבטאויותיו, היא להביא את הרש''פ לחידוש המו''מ בלי תנאים מוקדמים ולצאת ממנו עם הסכם שירושלים העתיקה וגושי ההתנחלויות מסופחים לישראל (תמורת שטח דומה בחולות ניצנה שיסופחו לעזה), ירושלים הערבית (שהם בעצם רוב השכונות הערביות שמחוץ לירושלים העתיקה) עוברת לרש''פ, אין זכות השיבה וישנה הכרה פלסטינים בזכות קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי.
אלו עמדות נכונות וחכמות, וברור הוא שהפלסטינים לא יהיו מסוגלים להסכים להם, ואפילו לא לאחד מהם. אבל המצב בו כל המזרח התיכון הערבי במאבק פנימי, ישראל מפגינה רצון לחזור לשיחות ולוותר, מול פלסטינים מחרחרי מלחמה וטרור - מצבה של ישראל הולך להיות טוב יותר. האשמה טיפול על הצד הנכון, על הערבים.
ישנה גם שאלה אובייקטיבית - מה טעם, בהנחה שהפלסטינים היו מתים לחזור לשיחות ולא מתים להתפוצץ, להיכנס באמת לשיחות על שלום כאשר שום דבר מלבד ישראל לא יציב במזרח התיכון?!
בכל מקרה, ישראל צריכה להפגין רצון חיובי לחז\רה לשיחות ולויתורים רבי משמעות, מתוך הכרה שהפלסטינים בכל מקרה לא יוכלו להחזיר את עצמם לשיחות. במצב כזה, כמו שאומרים שמאלנים יודעי דבר, הכדור יעבור מקו האמצע, למגרש הפלסטיני.
הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, היא לא בהכרח אינטרס ישראלי. אבל אם יש תמימים שמוכנים לחשוב שהפלסטינים התכוונו, רוצים או שהם יכולים להקים מדינה ביו''ש ובעזה שימשיכו בחלום הזה. לדעתי בכל מצב, גם אם ניסוג מהשטחים הכבושים 100% ימשיכו הפלסטינים במלחמת השמד שלהם נגד ישראל, במטרה לפוררה ולהשתלט עליה, מתוכה (באמצעות אזרחי הערבים של ישראל) ומבחוץ (דרך טרור, 'זכות השיבה' בפועל).
ומה נשיג בכך?
שתפרוץ עוד מלחמה, אבל הפעל היא תהיה לחיים או למוות. ומי שירצה להישאר בחיים ייאלץ להילחם בעוז ובעוצמה נגד הפלסטינים ולדחוק אותם לעבר המזרחי של ארץ ישראל. רק בריחה והגירה של רוב רובם של ערביי יו''ש לעבר הירדן, תותיר לנו אפשרות לבנות את ישראל תוך צמצום האיום הפנימי ולתת לערבים הפלסטינים להקים לעצמם מדינה פלסטינים על חורבות משטר המלוכה ההאשמי סעודי.
הקמת מדינת פלסטין בירדן תהיה נצחון של רודפי השלום וההשלמה ותפחית בסופו של דבר את איבת הערבים ליהודים בארץ ישראל. |
אולי לא הכל כל כך רע?
