פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=170126
סכסוך בלתי נמנע ובלתי פתיר
בצלאל פאר (שבת, 16/03/2013 שעה 7:09)

(הרבה בזכות אי רצון הערבים לפתור את הסכסוך ובזכות אי הבנת מנהיגינו שהסכסוך הוא לחם קיומם של הפלסטינים) וכמו כל סכסוך הוא חוזר בגלים. עלינו להבין סוף סוף שהערבים הפלסטינים לא רוצים שליהודים הפלסטינים תהיה מדינה משלהם. הסכסוך יותר משהוא סכסוך לאומי (מונח שאינו קיים בתרבות האסלאם) הוא סכסוך דתי. על פי המוסלמים, גם אלה המכונים מתונים, האסלאם הוא הקושאן לכל מדינה או ממלכה במרחב הנשלט ע''י המוסלמים. המרחב הזה נקרא ''דאהר אל אסלאם'', בו האסלאם הוא הבעלים של הקיום האנושי והבעלים של הנכסים הגיאוגרפיים. במרחב הזה שולטים רק המוסלמים. תפקידם לאסלם את הלא-מאמינים (הלא-מאמינים הם אלה שלא מאמינים באללה ובמוחמד שליחו. היחס ליהודים ולנוצרים הוא יחס דואלי שמנסה לקיים מציאות של עליונות אסלאמית במצב של אי יכולת להשמיד את היהודי והנוצרי. בהיסטוריה המוסלמים היו מקרים בהם יהודים ונוצרים הושמדו במלחמות דת והשתלטות על טריטוריות).

עלינו להבין שהמציאות הזאת היא בסיס הסכסוך בין הערבים לביננו. גם אם התהליך המדיני יחזור, הסכסוך לא יסתיים, כי הוא איננו תלוי באבו-מאזן ואפילו לא בתנועתו הפוליטית. תנועת החמאס זוכה לתמיכה הולכת וגוברת בשל ההקצנה שחולל ''האביב הערבי''. המהלך המדיני של אבו-מאזן באו''ם עורר גל תקווה אצל התמימים והמתממים, אבל לא אצל מי שבאמת מכיר את אבו-מאזן ואנשיו. שהרי אבו-מאזן בחר בדרך עוקפת כי הוא הבין שאסור לו מבחינת האינטרסים שלו ושל תנועתו להיכנס שוב למו''ם עם ישראל, בלי שישראל תיכנע לכל דרישותיו מלכתחילה. רתיעתו של אבו-מאזן מלהיכנס לשיחות עם ישראל התחילה עוד בממשלת אולמרט-ציפי, למרות שהובטחה לו נסיגה מהותית של ישראל מהשטחים. עליית ממשלת נתניהו הנחשבת ע''י תועמלנים כ''קיצונית'', סיפקה לאו-מאזן עילה שיקרית. למרות שנתניו הצהיר על קבלת עקרות ''שתי המדינות לשני עמים'' בנאום בר –אילן, ולמרות שהוא הקפיא את הבניה בהתנחלויות ל-‏10 חודשים לפי בקשת אובמה, סירב אבו-מאזן לחזור לשיחות. בדיוק כמו שהוא סירב לחדש שיחות עם ממשלת אולמרט, למרות שהנ''ל שלח אליו בלילות את הצרה ציפי לבני.

אינני מסכים עם קביעתו של שלמה גזית כי ''הדרך היחידה שתעצור את ההידרדרות היא מדינית, הסכם, תהליך ואפילו צעדים אשר יתנו לתושבים אופק חדש של תקווה'', כי מדובר על הסכם רגיעה טקטית שלאחריה יחדשו ערביי הארץ את מלחמתם ב''פולש הציוני הזר''. האשם הוא לא ב''גב' ציפי לבני'' ואפילו לא ב'' ממשלה ישראלית חדשה אשר עשתה תפנית נוספת לעבר הימין המתנחל'' (האם באמת ממשלת נתניהו השלישית ימנית יותר מהשניה???).

הרמטכ''ל, כמפקד הזרוע הצבאית של ישראל צריך להגן על אזרחי ישראל והמדינה מאיומים חיצוניים, גם בזמני שלום. ואם השלום עם ערביי השטחים מחייב פעילות התגוננות מאומצת של הצבא, משמעות הדבר היא שאין עם מי לעשות שלום. עדיפה הסלמה בפעילות הערבית כאשר אנחנו שולטים ברוב יהודה ושומרון, מאשר במצב בו אנחנו נסוגים חד-צדדית ונשלטים ע''י אותם ערבים, לאורך רצועת שפלה של 130 ק''מ. ללא שלום והשלמה אסור לנו להביא את עזה ליו''ש.

ביקור אובמה לדעתי בא על רקע ניסיונו של אובמה ליישר הדורים עם נתניהו. צריך לזכור שאובמה התקשר לנתניהו למחרת הבחירות כדי לברכו ולאם איתו ביקור מהיר כל כך. אובמה לא חיכה להקמת ממשלה כלשהיא, ולאחר תוצאות הבחירות הוא לא עשה מניפולציה בתוצאתן והחליט להעבור למדיניות התקרבות לישראל של נתניהו. השאלה אם מהי תוכניתו האמיתית של אובמה, האם הוא מחבק את ישראל מתוך הבנה שהיא נכס אסטרטגי לארה''ב (ולא רק להיפך, דבר המקובל בכל הדרגים המקצועיים) והוא שואף לנטרול הגרעין האיראני, לחתירה להסכם מדיני עם הפלסטינים, ולהמשיך ולטפח את מערכת היחסים האינטימית שבין שתי המדינות? או לחילופין, הוא נחוץ לא לפעול בכוח נגד איראן במידה והדבר יתחייב מכשלון המאמצים המדיניים לעצירת ההתגרענות האיראנית, הוא חדור אמונה שצריכים להשיג את ישראל לגבולות 67' בכל דרך גם ללא פשרות מהצד הפלסטיני, הוא רואה בקשרים האינטימיים בין ארה''ב לישראל עול על אמריקה ולא מכפיל כוח? את האמת נדע בתוך כמה חודשים, שנה. אני נוטה להניח שאובמה מבטא את האופציה הראשונה לפיה ישראל היא מוקד כוח של המדינות הדמוקרטיות המערביות בעיקר בכל הקשור בהתמודדות נגד האסלאם הקיצוני ולפיכך ישראל היא נכס לאמריקה (ולא 'של אמריקה' כמו שהרבה אנטי-ישראלים נוהגים לטעון). ישראל אינה רק ''יונקת'' מאמריקה סיוע שנתי של כ-‏2.8 מילארד דולר (שבעקבות השתתפות אמריקה בייצור ''כיפת ברזל'' השתתפותה גדלה ל-‏3.1 מיליארד דולר ב-‏2012), אלא גם תורמת והרבה (בכמות ובאיכות) בחזרה לארה''ב בהמצאות מדעיות, פיתוחים טכנולוגיים, בתורות לחימה והגנה על חיי לוחמיה. וישנם אמריקאים שיודעים זאת היטב ומפנימים שיחסים טובים עם ישראל הם קודם כל אינטרס אמריקאי.

כל זאת עדיין לא ישָנו את תפיסת הפתרונות הטקטיטיים האמריקאיים לבעיות המזרח התיכון, וכל עוד אנחנו לא נבין שאנחנו טועים, אין סיבה שהאמריקאים יבינו אחרת. אז מי שרואה את חזות השלום בעוד הסכם עם מנהיג ערבי שולי ובלתי מייצג של הזהות הערבית מוסלמית בארץ ישראל הנקראת זהות פלסטינית, שיבושם לו. אינני דורש לאובמה להיות רציונלי יותר ממנהיגים ישראלים בכל הקשור לסוגייה הפלסטינית. מה עוד שהחתירה לשלום שלנו אינה מעידה על מחשבה רציונלית, כי בעוד אנחנו חותרים לשלום עם הערבים, הערבים חותרים לנצחון עלינו. אין שיווי משקל בעמדות, אין זהות אינטרסים ואין חתירה לאידיאיל אחד של שלום. אולי זה מעיד על נסיון לתרץ תחושה ולתקן עוול על שפגענו יותר מדי בזכויות הערבים בארץ ישראל. אבל לצערי לא מדובר בזה בכלל. מדובר על בריחה ממציאות, על נסיון להתעלם ממנה, על נסיון לא ללמוד אותה ועל ניסיון ללכת בראש של יצרני מציאות חדשה, היסטוריה חלופית, שנועדה לבנות מיתוס פלסטיני מדומיין שיחליף את ההיסטוריה.

אינני מבין למה גזית בוחר להפחיד אותנו כי המציאות ''תביא אותנו אל סף התהום'', שהרי עם כל הכבוד את המנטרה הזאת מוכרים לנו שוב ושוב כל שנה והתהום נשאר אדיש. לא ברור גם כיצד גזית רואה שהסכם נסיגה לגבולות 67' והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל תרחיק מאיתנו את התהום. אולי היא דווקא תקרב אותו?
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.