פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=170183
שוויון בנטל
יוסף אליעז (שבת, 23/03/2013 שעה 5:08)

לשאלת השוויון בנטל

הדיון למעלה מאד שטחי ואינו ממצה את הבעיה.
אינני מתיימר לעשות זאת כאן. אני מבקש רק להעלות מספר נקודות.

ראשית- הדת היהודית התפתחה במשך הדורות. לא הרי דתו של משה כדתו של אליהו הנביא, ולא הרי דתם כדתו של הרב שך זצ''ל או של הרב עובדיה יוסף.

רק עם עלית עזרא ונחמיה הומצאו ''הסידור'' וסדר התפילות, כול הקריאה בתורה 3 פעמים בשבוע.
רק בימי בית שני נוספה לדת האמונה בעולם הבא, בגן עדן ובתחית-המתים , שאין להם זכר במקרא.

ברבות השנים היהדות הפכה רבנית ונוספו ''גדרות'', גזרות וסייגים שהוחמרו מדור לדור, עד לקנאות החשוכה הנוהגת כיום בשורות הסאטמרים, נטורי-קרתא ו''הטאליבנים'' של בית-שמש.

אבותינו, גדולי התנאים והאמוראים, עבדו לפרנסתם. לא אחזור פה על השמות כמו יהושע הפחמי או רבי יוחנן הסנדלר. גם הם היו חלוקים בשאלות שונות, מצד אחד- רבי עקיבא ששיגר אלפי תלמידיו ללחום עם בר-כוכבא במרד הגדול , ומצד שני מיסד כרם דיבנה שהוברח בארון מתים מירושלים הנצורה.

הדת היתה הרבה יותר פשוטה ומאירת פנים. גרים התקבלו הרבה יותר בקלות - ראה פרשת רות המואביה, מגילת אסתר בסופה המדברת על גל ההתגירות, אחרי תלית המן הצורר, או אפילו הגיור בכפיה בימי אלכסנדר ינאי.

הרוב לא התרכז, כבימינו, סביב שאלות הכשרות, וכל החומרות [כמו הכרזת בשר העופות, כאילו חל עליהן האיסור לבשלן בחלב [?] אמן כבשר יונקים].

במסכת סנהדרין מפורט אופן הלימוד- במעבר מהישיבה הקטנה של הזאטוטים לישיבה הגדולה עברו רק 10% המצטיינים וכך הלאה והלאה, ולא כל העדה הוכרה כלומדת כל שעות וימי השבוע.

שנית - הדת היהודית היא דת מוסרית מאד. אין להבין כיצד מוסר יהודי מתישב עם משלוח חלק מהבנים לצבא ולמלחמה וחלק אחר מופנה להשתמטות.

שלישית- גם בגולה היו אמנם ישיבות, וחתן צעיר זכה לתמיכה מכובדת מחותנו לתקופת לימודיו, ככל שהיה לאל-ידו לתמוך, אך בשלב מסוים כל בחור וטוב יצא לעבוד. כאשר היה כורח- גם שירתו בצבא הנכרי, בו לא היו מזון כשר ורבנות צבאית, כמו בשירות החובה שכפה הצאר ניקולאי על היהודים בממלכתו.

פה בארץ התפתחה תרבות ''החלוקה''. עבודה לא היתה מצויה, ובדרך כלל כשהיתה - היתה זו עבודה גופנית קשה, והפרנסה היתה קשה. הקהילה החרדית, הקטנה מספרית, חיה על כספי ''שנור'' שהגיעו מהגולה וחולקו במשורה לאוכלוסיה שרובה אכן לא עבדה. כל זה- בשעה שבחו''ל, משם באו כספי החלוקה, כל הקהילה היהודית עבדה, פרט לזקנים, חולים ואלו ששימשו כרבני קהילות. כך גם היום ברוב ארצות הגולה בהן החרדים משלבים תורה ועבודה.
מכאן בא הרצון לשמר בישראל את החיים והקיום מכספים ששולחים אחרים, ואט אט עברו לקיצבאות מהמדינה.
וירא כי טוב - הרבנים שניצלו מהשואה רצו להגדיל את חצרותיהם וצירפו לעדה כל מי שרצה, ובתמורה העניקו להם, מעבר למנהיגות רוחנית ותורנית, גם כספים לקיום וכל הילדים הוכרזו כתלמידי ישיבה, בין שלמדו ובין שהתבטלו, בין שהיו נבונים ובין שהיו אטומי ראש. מצד אחד הרבנים והישיבות קבלו [ומקבלים] הקצאותץ וקצבאות לפי מספר ''התלמידים'' , בין שהללו לומדים ומסוגלים ללמוד ובין שלו, ואילו התלמידים קבלו כספים והטבות רבות , מפטור משירות בצבא ועד דיור זול.

משקמה ש''ס הגדילה עשות. בשונה מהחרדים האשכנזים שנמנעו מלשבת בממשלה ש''ס פעלה פוליטית ודתית במעורב, שלחה מתוכה שרים וח''כים והקימה רשתות חינוך כמו ''אל המעין'', השרים ששלחה לממשלה מצאו דרכים להזרים כספים במקביל ממקורות ומשרדים שונים - מהסוכנות, ממשרדי הממשלה ומתרומות מישראל ומחו''ל, תוך הונאת הרשויות. התגלו הרבה מקרי מעילה וכמה מראשי המחנה ואפילו שרים נשלחו לכלא.

רשת אל-המעין סיפקה פרנסה רבה לאנשי ש''ס, והציעה יום לימודים ארוך, כולל מזון, כך שגם לא-חרדים רבים שלחו אליה את ילדיהם ואלו משכו את הוריהם למפלגה ולדת, והמפלגה ורשתותיה כולל ישיבותיה וכולליה, תפחה כעל שמרים.

חלק מהנוער החרדי נפלט מהישיבות , לא למד בפועל, אך נותר רשום בהן כי זה היה טוב לשני הצדדים - לראשי הישיבה שהמשיכו ''לחלוב'' את הקופה הציבורית ולנוער שהמשיך לקבל קיצבאות ופטור משירות צבאי.

באופן זה הקהילה שאינה משרתת בצבא, אינה עובדת, ומתפרנסת על חשבון הציבור העובד והמשרת, גדלה עד מאד והפכה לנטל כבד מנשוא. הגולם קם על יוצרו וכמעט הכריעו.

נוצר בישראל מצב של טפילות אדירה שאין ולא היה מושלה בשום שלב בהיסטוריה של עם ישראל, ולא באומות העולם.

סוף סוף הציבור שנשא את כל הגיבנת החרדית על גבו לא יכל עוד לשאת בעול, קמה התנערות, איטית מאד.

את המחלה הזו יש לרפא, ומהר. יש לוודא כי הקצבאות משולמות רק ללומדים בעלי-רמה והתמדה בלימוד, שמספרם יצומצם והם יעמדו בבחינות או בבדיקה אחרת שתחליט אם מקומם בישיבה. כל האחרים חייבים לשרת את האומה. כמובן שרצוי לנקוט בדרכי נועם ככל הניתן. הפסקת קיצבאות לאלו שאינם לומדים אינה גורעת מן הנועם. העמדת הפטורים משירות צבאי על מספר מצומצם וסביר אף היא אמורה להיעשות בנועם. אולם מי שמדבר בנועם חייב להבהיר שיש גם דרכים חילופיות. ממש הקול קול יעקב והידיים ידי עדיו ומחזיקות במקל גדול... .

אנו עם קטן מדי מכדי להוסיף ולשאת על גבו חטוטרת חרדית נפוחה וענקית כפי הקיים היום.

החילונים אינם גמלים הנושאים דבשת מלאה דבש עבור יונקי הדבש מש''ס ומיהדות התורה, וככל שנקדים -ייטב.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.