|
אבל בתנאי שיחקרו גם את ''מוסד שלמוני הקיום של ארגוני השמאל הקיצוני'' שבאמצעותם גורמים חיצוניים לישראל כמו ''הקרן לישראל חדשה'' ומדינות אירופאיות מנהלות מדיניות פנים וחוץ לישראל באמצעות שלמוני המזומנים שלהן לארגונים חברתיים-פוליטיים. מה שנקרא ''עין תחת עין'' והעיקר לנקות את החברה הישראלית מהרע שצמח בקירבה.
זה עדיין לא מאוחר.
אצ''ל ולח''י אינם כמו הפלמ''ח. אצ''ל ולח''י כבר פורקו עם הכרזת המדינה והשתלבו בצה''ל כבנים חורגים [ביחידות נפרדות ברובם, כדי לא להביאם במגע אם ''אנשינו'' הסוציאליסטים ההגונים]. בהסכמה משיקולים מבצעיים אצ''ל ולח''י נותרו עצמאיים בירושלים המנותקת, כמו שההגנה נותר עצמאי מצה''ל. אבל החל כבר שיתוף פעולה בין אלה לאלה ורק בעקבות ''אלטלנה'' נתנה הנחייה לפרק את הארגונים בירושלים ולאחדם לצה''ל. הפלמ''ח היה כפוף ישירות להנהגת הישוב ומפקדיו ומנהיגיהם הרוחניים היו חלק מאותה הנהגה. מכאן שהריב בין בן גוריון לשלמה גזית היה ריב במשפחה.
הדמוקרטיה נשמרת היום הרבה יותר מאשר בימי בן גוריון, אז למפא''י היה מנדט לקבוע מיהו 'משלנו' ומיהו 'לא משלנו' ולתגמל בהתאם. הפיצול לכאורה הוא חלק מהויכוח הדמוקרטי ובבעיות כאלה נבחנת הדמוקרטיה. וזאת למרות שחלק מההחלטות הרות הגורל התקבלו לא בדרכים דמוקרטיות – למשל אוסלו התקבלה בפועל ע''י רבין ופרס ורק כשבשל הסכם ראשוני וחלקי הם חשפו את הישגיהם [המפוקפקים] והביאו אותם להכרעת המפלגה והממשלה. תנופת ההתיישבות לא עקפה שלטון מרכזי כי השלטון המרכזי דחף אותה כל פעם מחדש. אלון, גלילי ופרס היו מראשוני הדוחפים להתנחלות עד שאיבדו את שלטונם או חייהם. יצחק רבין היה קורבן של התנהלות מתנשאת אל מול הימין שביטלה את אזהרותיה. ההתנהלות יצרה את המתח החברתי ואת ההקצנה המילולית של שני הצדדים [בשנים האחרונות ראינו איך השמאל מתנהל באלימות מילולית נגד נתניהו ואין כנגדם ביקורת מטעם מובילי דעת קהל שמאלנים]. הרשלנות של השב''כ יצרה את האפשרות לרצח רבין. |
