|
צודק גם צודק. הדתיים הזיקו לישראל בכל צומת של קבלת החלטות. הם התנגדו לחוקק חוקה כי... יש לנו כבר אחת כזו - התורה. בן גוריון לא עצר כח כדי להסביר להם, כי החוקה מלפני ארבעת אלפים שנה זקוקה לרענון.
הרבנים הראשיים קרעו מעם ישראל את ירושלים. ירושלים המאוחדת היתה שלנו ללא עוררין, למשך ארבע שעות בלבד: ביום רביעי ה-7 ביוני 1967 בין השעות 13:00 עד 17:00.
בשעה אחת באותו היום הובא השיח' האחראי על הר הבית אל מוטה גור, שישב במשרדו של ראש העיר ברחוב צלאח א-דין. מוטה גור פקד עליו להניח את מפתחות הר הבית על השולחן. השיח' המבוהל שאל: מה יהיה אתנו? ענה לו מוטה גור: אתם את תפקידכם בהיסטוריה גמרתם. אנחנו חזרנו הביתה ואנחנו בעלי הבית. העולם בכלל והעולם הערבי בפרט, היה בהלם נוכח הנצחון הישראלי על צבאות ערב.
הרבנים הראשיים ששמעו על כך, מיד זעקו: לפי ההלכה אסור לעלות על הר הבית עד בוא המשיח. משה דיין נבהל מהם ופקד על מוטה להחזיר את המפתחות. עם החזרת המפתחות הערבים הסיקו שאנחנו נבהלנו מעצמנו ופחדנו להחזיק במשהו שלא שייך לנו. רבנים עם שכל מאובן זרקו אבן לבור...
בשביל זה סאדאת אסר על התנועה האסלאמית לעסוק בפוליטיקה. הוא אמר להם: ''אין פוליטיקה בדת, ואין דת בפוליטיקה'' لا سياسة في الدين, ولا دين في السياسة). |
