פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=1845
לאורי מילשטיין - תודה!
יורם המזרחי (יום רביעי, 22/05/2002 שעה 1:16)

אורי
קראתי בתשומת לב רבה ובהתפעלות (מהיקף העבודה האקדמית והשלכותיה ההיסטוריות). חלק מהדברים מוכר לי ממקורות אחרים, יהודים, אנגלים וערבים.
סיפור הקרב ותוצאותיו אופייני (לדעתי) להפעלת כוחות לא מאומנים, לא ממושמעים ובעלי תכונות של מיליציית מתנדבים...
זה סיפור, שלצערי קראתי ומצאתי בתולדות מלחמות בכלל ומלחמות בעלות גוון אזרחי בפרט. בלבנון, עוד לפני ארועי צברא ושאתילה, ארעו מעשים דומים בהם לקחו חלק כל הצדדים, ללא יוצא מהכלל... למשל פרשת הזוועה במחנה הפליטים קארנטינה ואימי כיבוש העיירה הנוצרית דאמור...

הבעיה היא שבחלוף זמן נוצרות ''אידאות פיקס'' ולכן מזלנו שתיחקרת רבים מאלה שהשתתפו בקרב וכך אפשר להתייחס לעדויותיהם ברצינות. אגב, כילד קטן שנקלע עם אמו לשכונה הבוכרית, לשם הגענו מבית ישראל הישנה וגבול מאה שערים - ראיתי חלק מהסעת השבויים במשאיות. מזכרונות האימים הפחות ברורים החקוקים במוחי לצד תמונות קטועות אחרות מעידן מלחמת העצמאות בכלל.

דיברתי היום עם אמי, שהיתה בלח''י. כך אני יודע שהגענו לשכונות לראות משהו מהמסע המביש של ניצולי דיר-יאסין. מטרתה היתה לסייר ולוודא שאנשי ההגנה ופלמ''ח וכן בריטים לא אורבים למשאיות השלל.
הצעתי לה לקרוא את המאמר. תגובתה היום, הרבה שנים אחר כך ובכוון שנות השמונים של חייה, היתה דיכאון תולדת זכרונות קשים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=1853
כך הסתאבה התרבות שכוננו האבות המייסדים
אורי מילשטיין (יום רביעי, 22/05/2002 שעה 6:32)
בתשובה ליורם המזרחי

תודה יורם,

המחקר התפרסם גם באנגלית בכרך ד' של ספרי על מלחמת העצמאות בהוצאת ''יוניברסיטי פרס אוף אמריקה'' , ארה''ב, לנהם, מרילנלד. כך יוכלו גם רעייתך (אם אינה קוראת עברית) וחבריך בצפון אמריקה לקרוא את המחקר.

יש להבדיל בין קרב דיר יאסין שעליו דברת יורם, בעיקר, בתגובתך, לבין פרשת דיר יאסין שראשיתה מייד אחרי הקרב, והיא עדיין חיה ונושמת.

הקרב היה, כדבריך אופייני, לפעילות מלחמתית של כוחות בלתי סדירים וקרבות כאלה היו רבים לכל אורך ההיסטוריה וגם יהיו בעתיד.כיבוש העיר לוד שבו השתתפו גם משה דיין כמפקד גדוד הקומנדו 89 וגם יצחק רבין כקצין המבצעים של המבצע, היו בעלות מאפיינים כאלה עם תוצאות חמורות בהרבה מבחינת הברוטליות, מבחינת מספר הפלסטינים ההרוגים והזמן שבו הם נהרגו, ומבחינת הטרנספר.

אבל הנושא המעניין אותי אינו הקרב עצמו אלא הפרשה: כיצד הנרטיב המניפולטיבי של הקרב, שימש את השמאל הישראל במנהיגותו של בן גוריון, לעשות דלגיטימציה של הימין הישראלי כרוצחי נשים וילדים ולכן בלתי לגיטימיים להשתתף בשלטון בישראל ובמפעלותיה העיקריים של המדינה, ובהרבה מובנים עד היום. אפילו היחס למנחם בגין ולאריק שרון במלחמת לבנון ב- 1982 ניזון מן הנרטיב המניפולטיבי הזה. מענין כי רבים ממשליכי האבנים על שרון בעשרים השנים מאז מלחמת לבנון ועד היום, דווקא תומכים בו היום כראש הממשלה. והשינוי התחולל רק בשנה וחצי האחרונות שבהן שרון היה לראש ממשלתה לאחר שבבחירות הם השמיצו אותו בעזרת אותו נרטיב מניפולטיבי: אנחנו בוני המדינה והם רוצחי נשים ילדים, בדיר יאסין, בקייביה בסברא ושתילה, ועוד.

נושא מעניין לא פחות הוא תופעת המיתוס הפוליטי-תרבותי שבאה לידי בטוי גם בפורום זה שבגינו פרסמתי את המאמר המלא. לאחר שעיקרי הנרטיב המנפולטיבי של דיר יאסין התקבעו במוחם של רוב הישראלים, הם הפכו לדימויים א-פריוריים. לא רק שאין לסלקם אלא שהם היו כלי פרשנות קוגניטיביים לתרבות ישראלית שלמה שהסתאבה לדעתי, בין היתר, בגלל האופן שחבריה יצרו כך את דימוייה הא-פריוריים. על כולנו לשלם על כך לא במחיר של אי ידיעת העובדות על דיר יאסין, שזה כסף קטן וזניח, אלא באי ידיעת העובדות על מלחמות ישראל ובאי הפקת הלקחים עליהם. כך הסתאבה מערכת הביטחון שלנו ובאופן דיאלקטיקי, כך הסתאבה התרבות שכוננו בארץ ישראל האבות המייסדים.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.