פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה ליורם המזרחי, 17/01/03 0:31)
http://www.faz.co.il/thread?rep=23327
מי יעפיל ? יורם, גם תחושתי הראשונית היתה מעורבת,
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 17/01/2003 שעה 6:58)
בתשובה ליורם המזרחי

שכן מה, איפוא כאן הפיתוח הטכנולוגי הישראלי ועל מה בעצם הגאווה? מילא, אם היו מכשירים את האסטרונאוט בארץ, אפילו חלקית למשימות ספציפיות, אבל לא - הכשרה על טהרת הדוד סם.

והרי אפילו את מנועי מטוסי המנהלים הישראלים קונים בארה''ב, שלא לדבר על כך שהפנטומים ניתקעים בגלל איזה מנגנון קטן בכסא המפלט, שאנגלייה עיכבה.
חרט, אני מבין, יכול לחרוט תבנית לפי צורך ספציפי,
אבל הטכנולוגיה הישראלית המהוללת ניתקעת בגלל היעדר גישה ''חרטית''?

אז אני מבין, צוהלים על ניצחון ''מכבי'' ברחבי אירופה - היגיע להם ובצדק, טרחו בשביל זה והיזיעו, אבל מה כאן?

אולי אני מגזים, מה אני יודע?

ובכל זאת: ניתן לדבר כאן על שותפות במפעל כלל אנושי, מעבר למרה השחורה וימי הקטנות המעסיקים אותנו במקומנו בצוק העיתים.

מדובר על רוח האדם, על הרצון לנסוק.

במרחבי היקום בוודאי ימוזערו ההתנגחויות הטריטוריאליות המרות, הנואשות והנראות כחסרות מוצא. אלה יראו אז כמו מאבק עכברים על פרורים. ''כחגבים היינו''.

ואם לא נגיע לשם במהרה, לפחות ניתן לדבר על ההיסט הרגעי לתודעה מרחבית כלל-גלקטית, על שותפות בנסיקה הכללית של רוח האדם במהלך התפתחות הציויליזציה. אני בדרך כלל איש מפוקח ומטיף לפיקחון ואפילו מינוריות מסויימת לעיתים, כניגוד לניפוחי ראש מסמאים.

אבל, הרי קיומנו חד-פעמי, לא?

צריך עוד משהו בחיים, משהו הקשור אולי בתחושת הייעוד האנושי, ההתקדמות האנושית, משהו הכרוך בכך שאיננו רק הבזק חיים קצרצר ורעשני/הומה על לא כלום, בדומה לנאד בסופה.

אז בהקשר לתודעה מרחבית זאת, קצת חזון בין גלקטי, עמיתים אהובים. ראו הקישורים למטה:

קישורים:
ירושלים החדשה, בית-לחם הגלקטית וגמלא-און: http://www.faz.co.il/thread?rep=2587&Page=1
לא חייבים תמיד ''קרעכץ'' -פרספקטיבה יהודית בין-גלקטית: http://www.faz.co.il/thread?rep=2596
מי יעלה בהר ה'? המעפיל על ההר, כלומר היוצא למסע הגלקטי: http://www.faz.co.il/thread?rep=2598
http://www.faz.co.il/thread?rep=23345
אכן מה שחשוב הוא מהי התרומה האמיתית של הארוע
דוד סיון (יום שישי, 17/01/2003 שעה 12:03)
בתשובה למיכאל מ. שרון

עבורנו כאזרחי ישראל. ברמה הריאלית היום-יומית יש בכך מעט מאד תרומה חוץ מההתפתחות האישית של אילן רמון והסיכוי שידע לתרגם את זאת לשרות האומה.

מצד שני לא היה צריך לעשות כל כך הרבה גלים למרות הצורך להמריא מעבר ליום יום העגום, והימים שעוד צפויים לנו.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.