פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=2907
וישן מפני חדש תוציאו - לעומת פרשת השבוע
שמעון מנדס (יום שלישי, 11/06/2002 שעה 21:38)

הכותב הנכבד מנסה לשכנע אותנו שיש להצמד לתורה, בנוסח כזה ראה וקדש. אבל במקום שיש חיים, יש דינמיקה וכאשר יש דינמיקה אי אפשר להקפיא את החיים - ע''י הקפאת חוקים. שכן כל מעשה חקיקה בא לקבוע כללי התנהגות בין אדם לחברו במישור הפרטי, ובין אדם לרשות במישור החברתי הצבורי.

אל המישור השני התייחסו בעבר בנוסח: ''בין אדם למקום'', כאשר מושג ''המקום'' מתייחס לבורא עולם. בעבר כאשר החברה כולה התנהלה על בסיס תיאולוגי, ההתייחסות לרשות היתה התייחסות למקור הסמכות שהוא האלהים. היום החברה אינה מתנהלת על הנחת היסוד התיאולוגית, ולכן מקור הסמכות השתנה.

לפני כשנתיים השתתפתי בשעור גמרא שבועי. אין ספק שהנושא מרתק ומרחיב את הדעת - בכל הקשור ליחסים שבין אדם לחברו, ובנושאים פילוסופיים. השעור האחרון שבו השתתפתי נושאו היה דיני זבחים וקרבנות. ובדף הגמרא יש הנחיות מדוקדקות, איזה בעל חי שוחטים במקרה של עוון, ואיזה בעל חי שוחטים במקרה של חטאת וכד'; כיצד יש להזות את דם הקרבן במקרה א' וכיצד יש להזות את דם הקרבן במקרה ב'.

כל האנשים שהשתתפו בשעור היו אנשים משכילים שומרי מסורת, ביניהם מהנדסים, רופאים עורכי-דין ועוד.
בסיום השעור, שאלתי את המנחה, שהיה רואה-חשבון, האם הגמרא נלמדת עד היום, כדי לדעת על העבר, או לשמר את הדברים מתוך אמונה שבעתיד אנו נשוב להנהיג את ''קרבן-המנחה'' ''וקרבן חטאת''. על כך השיב המנחה מניה וביה: ודאי שימים יבואו ונשוב להנהיג דיני קרבנות. אני, כמובן, חלקתי עליו ואמרתי שאין איש היום המאמין בכך, ויותר מזה אין איש שיעז לומר זאת ברבים.

על כגון אלה אבדנו את ירושלים. כאשר נכבש הר הבית ב- 1967, מוטה גור שלח להביא את רוחי אל-ח'טיב שהיה ממונה מטעם הווקף על מתחם הר-הבית. כשזה התייצב לפני מוטה, הוא נצטווה להשאיר את המפתחות לשערי הר הבית. באותו מעמד, לאחר שהשיך המוסלמי הניח את המפתחות על השולחן, שאל את מוטה: ומה יהיה אתנו עכשיו? השיב לו מוטה, אתם גמרתם ועכשיו חזרנו אנחנו.
כמובן שמוטה הבטיח לשיך שהערבים יוכלו להמשיך ולהתפלל במסגד אל-אקצה.

שלוש שעות לאחר מכן זעקו הרבנים הראשיים: להחזיר את המפתחות מיד. אסור לעלות על הר הבית עד בוא המשיח.
ואז מוטה גור החזיר את המפתחות, ואנחנו אבדנו את ירושלים. שלוש פעמים ביום אנו מתפללים בתפילת שמונה-עשרה: ''המחזיר שכינתו לציון'', וכאשר ציון חזרה לחקינו, דחינו אותה מפנינו, רק על סמך תקנה/חוק/ מצווה (בחר את המתאים), שנאמרה/נחקקה/תוקנה לפני אלפיים שנה.

וזה מחזיר אותנו לנושאנו. יש בינינו כאלה שהפסוק ''כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'' פירושו אך ורק יצוא של תורה-דתית. ויש בינינו הרואים בפסוק שעם ישראל יכול להנחיל לגויים כל חכמה באשר היא, ולא רק דתית; ודבר ה' מירושלים הכוונה לאמות מוסר.

יש בינינו כאלה שמתייחסים לפסוק ''וישן מפני חדש תוציאו'', אין הכוונה רק להחלפת תבואה ישנה בחדשה, אלא בכל מלאי וענין ישנים תמורת חדשים.

יש בינינו המתייחסים לספר איוב כאל דבר שהיה והתקיים, ויש בינינו הסבורים כי איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה. ספר חכמה הבא ללמד את האדם לא לאבד תקווה, דהיינו, כאשר פוקדת אותו צרה, ישווה עצמו עם איוב ויאמר: בהשוואה אל איוב אני מלך.

וידוע מקרהו של הרב אברהם בכר, הרב של העדה הבולגרית ביפו. כאשר נודע לרבנות הראשית שהוא התיר לצאן מרעיתו לבוא ולהתפלל בשבת בבוקר, וללכת אחר-הצהרים לראות כדורגל, הרבנות הראשית נדתה והחרימה אותו. לא עזר לו הטעון, שאם יעמיד בפני הנוער את הברירה זו מול זו, יעמוד בית-הכנסת שלו שמם לחלוטין.

לסיכום ייאמר כי טחו עיניהם של הרבנים הראשיים מראות שהדבקות המחרידה במצוות שאבד עליהן הכלח, היא היא המבריחה את עמך מן הדת. חבל.
http://www.faz.co.il/thread?rep=2923
כשלומדים נכון - אין יותר חדש מן התורה.
נסים ישעיהו (יום רביעי, 12/06/2002 שעה 0:42)
בתשובה לשמעון מנדס

איזה מזל שאני לא רב ראשי ואפילו לא סתם רב.
אני יהודי שקצה נפשו בדתיות פוליטית ואנטי דתיות פוליטית ורבנות פוליטית ואקדמיה פוליטית ושחיתות פוליטית ו---להמשיך? פחות או יותר כמו למעלה מ-‏90% מן העם הזה שנמאס להם. בשלב מסוים, גם לקטר נמאס לי ואז הוקמה תנועת 'אור ישראל'.

אכן, אילו ''המנהיגות הדתית'' הייתה עושה מלאכתה נאמנה, מצבנו היה טוב הרבה יותר ואני הייתי נשאר אלמוני. לצערנו, המצב אינו כזה ודבריך קולעים אל המטרה לפחות מבחינת המניעים שלי.

וסיפור תמורת סיפור:
נכחתי בשיעור גמרא (לא השתתפתי, ישבתי בצד בעיסוקי). למדו שם כי 'בשעת המגפה, יהלך אדם בצידי הדרכים כדי לא להיתקל במלאך המוות. שאל אחד המשתתפים: אז מה, אפשר לעבוד על מלאך המוות? הוא לא השתכנע משום הסבר עד שביקשתי את רשות הדיבור והסברתי כי מיקום האדם בדרך מלמד על הערכתו העצמית. הגאה ומודע לעצמו - ילך במרכז. העניו ושפל רוח - ילך בצד. הראשון גם צפוי להתעמת עם הזולת, כולל מלאך המוות, לעתים יותר קרובות מהאחרון...

ואולי מכאן אפשר ללמוד משהו על דרך החשיבה שלנו גם בנושא חוקת התורה. יש כמה וכמה מאמרים הדנים ומסבירים עניין זה באתר שלנו.
תודה על תגובתך וכל טוב.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.