פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לנסים ישעיהו, 09/06/03 23:55)

http://www.faz.co.il/thread?rep=31001
ניסים: אכן התייחסויות לרשע מחזקות אותו- אונטולוגי
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 10/06/2003 שעה 1:13)
בתשובה לנסים ישעיהו

יית הרשע:

שכן הרשע, כפי שאיזכרת, הוא בעיקר אפס והיעדר (כשם שנאמר: השטן אינו יכול ליצור מאומה וכל עיקרו קיטרוג, הסתה ונזקים).

2) וניתן גם להדגיש את הליכת זה שתפקודו הקיומי מבוסס-רשע כנגד סדרי היקום וניסיונו להפוך את הדברים על פיהם ולהקים-לאשש עולם העומד על ראשו ובלתי תקין, תכופות באמצעות הצבת הוירטואליה בכוח המילה והשקר הפתולוגי שמוקנים להם תהודה עריצה על ידי סוכני ואמצעי תקשורת ומקדמי תהודה חברתיים נוספים.

3) והרי זה החש עצמו כאפס קיומי וכהופכי ליקום כולו נידרש לאישורים חבורתיים ומנטרות ושטיפות מוח בלתי פוסקות להקים מאין את הערכתו העצמית ותחושת ממשותו האונטולוגית (אונטולוגיה = המעמד הקיומי; עד כמה ישות מסויימת קיימת במציאות, נוכחת ובעלת משקל).

4) אך כאן מתקיים לתפיסתי מה שנכנה:

''פרדוקס האישור'':

- אישור מצד אלה הנוהים אחרי השרלטן ונוכל-העומק הקיומי חשוב כקליפת השום, והמשיא הוא הראשון לחוש זאת. שכן הוא מודע היטב לבלוף הענק המתריס כנגד סדרי היקום כולו אותו שקד להציב בבחינת אוהל הניצב על ראשו המחודד, שאין בו כל מחסה וכל פונקציונאליות.

אך גם ברור לו שהנוהים אחריו הינם יותר בגדר חסידים שוטים. בוזו של השטן הקיומי מופנה בראש וראשונה לטמטומם ושיטיונם של הנוהים אחריו, שיטיון המתגלה ככזה באקט ההצמדות ללא כלום, ועוד בדבקות ומאמצי שיכנוע עצמי.

דוגמא לכך הינו רב הטבחים יוסף דג'וגשווילי סטלין, שבז וצחק למחניפים לו (ותכופות גם ערף ראשם ביד קלילה תוך מחזות השפלה משונים כיד הדימיון השטני), והעריץ דווקא את מתנגדו האידאולוגי, האינטלקטואל הענק מיכאיל בולגקוב.

- מכיוון שהכרת הנוהים אחריו ערכה כקליפת השום בעיני הפורע כנגד סדרי היקום ושרלטן הנוכלות הקיומית, הרי שמתייצבת לנגד עיניו, ממש באופן אובססיבי, מציק ובלתי מרפה, חשיבות הכרה אחת, שלה הוא ניזקק יותר מכל: הכרת היוצר הקיומי ואיש המעלה במובן זה או אחר, זה ההפוך לו קוטבית באוריינטצייה הקיומית.

5) על כן, הוא ינסה להורידו על ברכיו, להשפילו, לדכאו עד עפר, להביאו לעוני חרוף ולהשמיט את מקורות מחייתו, לנשלו מפירות תוצריו.

וכל זאת למטרה אחת בשרות הערכתו העצמית והאונטולוגיה העצמית: לזכות לבסוף, או שוב ושוב להכרה ממנו.

''אני רומס איש בעל משקל המנוגד לאפסותי הקיומית - ergo (על כן ומכאן) אני זוכה לנוכחות בהכרתו''.

המקורות יודעים לספר את סיפור המן שהתעלמות מרדכי ממנו נהפכת לו לאובססיה קשה. עד כדי תאווה רומסנית-שמדנית עזה מנשוא.

כזה הוא המלחין הבינוני אנטוניו סאליירי, שניסה להשפיל את הקומפוזיטור הענק והנפלא מוצרט עד עפר (על פי המחזאי הסקוטי פיטר שפר, במחזהו ''אמדאוס'':

לשמוט מקורות מחייתו, לבעול את אשתו, להשפילו, ולבסוף לחתור להשמדתו באמצעות הרעלה בארסן.

וכל זאת על מנת לזכות לאישוש מצד ההכרה היחידה שלא סגדה לו (שכן סאליירי נהנה מיוקרה רבה, והכנסות גבוהות והשפעה, חרף אפסותו המוזיקלית).

http://www.faz.co.il/thread?rep=31014
מיכאל,שכנעת אותי. אני הולך ללמוד סינית.
אודי (יום שלישי, 10/06/2003 שעה 9:42)
בתשובה למיכאל מ. שרון


http://www.faz.co.il/thread?rep=56403
ניסים: אכן התייחסויות לרשע מחזקות אותו- אונטולוגי
רמי (יום חמישי, 10/02/2005 שעה 8:50)
בתשובה למיכאל מ. שרון

הרצון לשמור על סידרי עולם כהוויתם ולא להופכם על ראשם
מזכיר לי את ספרו המצויין של הסופר היהודי-גרמני ז''ל
שטפן היים.
הטיעון שלו הוא שסדרי העולם הקיימים רעים ביסודם.
החזק שולט בחלש ומדכא אותו.
השלטון שייך לשונאים ורשעים אלימים.
היהודי הנודד, ההויה שאין לה מנוחה, הוא ''הרוח השולל תמיד'' שואף להפוך סדרי עולם ובכך לתקן את העולם.
השטן טוב לו כאשר ''רב הסדר הטוב במקום מן המקומות''

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.