פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=32381
האם נצחנו?
יועזר (יום שישי, 04/07/2003 שעה 15:43)

אכן, ניצחנו. אך במאוחר. לקח למקבלי ההחלטות בישראל כמעט שלוש שנים להבין את מה שהיה ידוע להדיוטות: כדי לשים קץ למלחמה הנפשעת של הפלסטינים יש לפגוע במנהיגיהם. כל עוד חשו מנהיגי החמס והג'יהד שחייהם בטוחים, לא חששו לשלוח מפגעים, ואף השתמשו במילות רהב גבוהות. מן היום שהתברר להם שחייהם בסכנה חתרו להגיע להסכם הפסקת אש (לדעתי הם קיבלו אותה בשלב מוקדם מדי של המשא ומתן). הפסקת האש הגיעה. האם הם יבינו שחייהם ניתנו להם כשלל? אם כן הרי שהפסקת האש הזו תצליח. אם חלילה, יתייחסו להפסקת האש כאל ''הודנה'' (יאספו כח וישובו לסורם), אזי יתברר שהפסקת האש היתה מוקדמת. אני מקווה שלא נצטרך אז לעבור את כל השלבים עד שנשוב אל ההחלטה הנכונה: להפסיק את המלחמה הזו ע''י פגיעה ממוקדת היטב במנהיגים המשלחים את הטרוריסטים.

מראשית המלחמה הזו מתנהל ויכוח בישראל. הויכוח, לדעתי, אינו בין ימין לשמאל. הויכוח, כך אני מאמין, הוא בין יהודים שמוכנים להיכנע לאוייב לבין יהודים שמוכנים להילחם עד להכרעת האוייב. בשני המחנות נמצא מאמינים בכל סוגי האידיאולוגיות הקיימות.

אני חי טוב עם כל האידיאולוגיות המקיימות את נושאיהן. יש אידיאולוגיה אחת שמפריעה לי: זאת שמבדילה בין מי שאוחז בנשק לבין מי שמלחמתו בפיו. הבדלות מהסוג הזה הן שמעניקות חסינות למנהיגי טרור.

בעיני, המחבל המתאבד (שהוא שליח חד פעמי.) מסוכן פחות משייך יאסין. שייך יאסין הוא גדול הרוצחים שבחמס ודינו צריך להיות כדין כל פצצה מתקתקת. כזה הוא המנהיג שצרח בפנים נעוות אודות מליון שהידים שיצעדו לירושלים - גדול הרוצחים בפתח וגם הוא, דינו צ''ל כדין כל פצצה מתקתקת.

אינני איש ימין. הייתי חלק ממה שקראו לו השמאל הישראלי החדש משנת 67 עד שנת 2000, אז קרסה אמונתי באותה אחוות עמים שעליה התחנכתי וחינכתי. היום אני איש חפץ חיים, וככזה אני אלחם עד שייפול אחרון אוייבי.

לגבי עניינים של שמאל וימין: אין דבר כזה בישראל (ועל זה בפעם אחרת).
http://www.faz.co.il/thread?rep=32387
הדגמנו את יכולתנו הפוטנציאלית להשיג הכרעה
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 04/07/2003 שעה 19:36)
בתשובה ליועזר

גם מעבר להישגים ממשיים. נחלצנו מחישוק בינלאומי כפי שהמצב היה בספטמבר 2000. גם הושג קונסנזוס פנימי רחב על מלחמת הכרעה. מצאנו שיטות אפקטיביות לפגוע באופן כואב בלוחמת גרילה, עד שנאלצו לבקש הודנה (הפסקת-אש).

דבר מסוג זה לא ארע כמעט מעולם באף לוחמת גרילה - לא בוויטנאם, לא בלוחמת הפרטיזנים הרוסים או הפרטיזנים של המרשל טיטו, לא בהודו-סין (וייטנאם) ב-‏1954 מול הצרפתים, לא בתימן ב-‏63 (מול הצבא המצרי) ואף לא בלבנון.

כמעט אף גוף גרילה לא ביקש אי פעם בהיסטוריה הצבאית הפסקת אש, והתחנן לבל יפגעו במפקדיו ואנשיו הבכירים.

מאידך, הם היצליחו לפגוע קשות בכלכלתנו; ויתכן שגם במידת מה היצליחו לחולל כאן תרבות סמי-מחתרתית של אנומיה (אובדן מוצקות נורמטיבית וערכית) ומידה של תחושת טרוף מערכות במישור הציבורי-חברתי
http://www.faz.co.il/thread?rep=32399
ליועזר: ברוך בואך למועדוןה''חפץ-חיים''
רפי אשכנזי (שבת, 05/07/2003 שעה 0:42)
בתשובה ליועזר

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.