פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נכתב בתשובה למיכאל מ. שרון, 14/07/03 12:35)
הביטחון בה'
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 13:01)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בני ישראל לא לקחו עימם צידה בצאתם ממצרים. הם פעלו לפי הוראת הקב''ה בלי לדאוג את דאגת המחר הם יצאו למדבר, לעומת זאת העם התחמש בכלי נשק, ולא היה בכך כל פגם במידת האמונה. הכלל הוא שהעיסוק בהשתדלות טבעית אין בו סתירה כלשהי להסתמכות מוחלטת על הקב''ה. האדם אמנם חייב לבטוח בה` ולדעת שה` הוא המסובב את כל הסיבות, אך למרות כל זאת הוא חייב לפעול גם בדרך הטבעית, משום שרצון הבורא הוא שכך ינהג האדם.

כאשר עמלק התנכל לעם ישראל, אמר משה ליהושע (יז, ט): ''בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק''. התורה מבארת שהנצחון במלחמה זו הושג בדרך לא שגרתית (שם יא): ''והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק''. מובן שמערכות המוכרעות על ידי הרמת ידים או הורדתן הינן קשורות למהלך עליון, ואמנם המשנה מבארת את הדברים (ראש השנה, כט, א): ''וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים, ואם לאו, היו נופלים''. עזר מיוחד מיושב מרומים ניתן לישראל אם עיניהם וליבם נתונים לה`. לנוכח עובדה זו נשאלת השאלה: מדוע היה צריך יהושע לבחור אנשים ולצאת למלחמה? והרי הנצחון עמד להיות מושג בדרך ניסית? מכאן למדנו, שישראל היו חייבים לנקוט בדרכי הגנה והתקפה מקובלות, ורק לאחר מכן העניק להם הקב''ה את עזרתו ממרום.

אדם המאמין בה` ובוטח בו, יודע בבירור שלמרות שחובתו לעסוק עפ''י דרך הטבע בצרכי קיומו השונים, התוצאה אינה פועל ישיר של פרי מעשיו, אלא היא תלויה ברצון שמים בלבד. האדם הממלא את חובת השתדלותו כנדרש, נושא יחד עם זאת תפילה למרומים, ביודעו בבירור שהכל בידי שמים. מהלך מעשי זה מופיע גם הוא במשנה: ''לעולם ילמד אדם בנו אומנות נקיה וקלה, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו... שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו''. שני מהלכים קיימים כאן, מעשי האדם והשתדלותו מחד, וברכת שמים המושפעת עליו מאידך.

ישראל עלו חמושים מארץ מצרים, נכונים לסכל כל התנכלות של אוייב. אולם כאשר הם הגיעו למצב של ''רפידים'', למצב שבו רפו ידיהם מן התורה, לא עזר הנשק שברשותם והוא לא היווה גורם הרתעה. עמלק בא להילחם בהם. ובאותה שעה קשה רק כאשר ישראל הסתכלו כלפי מעלה וכיוונו את ליבם לאביהם שבשמים, רק אז סייעו להם כלי זיינם לגבור על האויב. ללמדך שלא הנשק עוזר, ''אלא הכל לפי זכותו'', כדברי המשנה שהובאה לעיל.
_new_ הוספת תגובה



נראה שוב כמו יצירת היצף בסגנון חמקני
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 15:38)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



כבוד וענווה
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 15:44)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כיצד מאפיינת התורה את בגדי הכהונה? באלו תארים היא מכנה אותם? ''ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת''. מהו `כבוד` ומהי `תפארת`?

`כבוד` הוא הניגוד המוחלט ל`תפארת`. כבוד פירושו התנשאות, `תפארת` לעומת זאת מציינת את מידת הרחמנות והענווה. בחיים היומיומיים מי שנוהג בהנהגה של כבוד, אינו יכול להיראות ענו. אולם התורה מגלה שאצל הכהן הגדול הדבר יתכן בהחלט. כאשר מתבוננים בדמותו המיוחדת של אהרן, הכהן הראשון שנשא את כתר הכהונה הגדולה, מובנת דרך זו היטב. למרות כהונתו הרמה הוא טיפל בהשכנת שלום בין יריבים ובין איש לאשתו. לא היתה אצלו סתירה כלשהי בין `כבוד` ל`תפארת`.

על תקופה מאוחרת יותר אנו קוראים, שכאשר אחשורוש ערך סעודה מלכותית לכל תושבי שושן הבירה, הוא לבש את בגדי הכהונה, שהיו ברשותם של מלכי מדי ופרס, מאז שכבשו הבבלים את ירושלים. כוונת אחשורוש בעריכת סעודה זו היתה להציג את עצמו לפני העם כ''מלך עממי'', כמי שיונק את סמכותו ישר מהעם, ולכן, אינו משועבד לשרים ולאצילים. כדי להתקרב לעם הוא עשה משתה `לכל העם הנמצאים בשושן`. הוא חשב, איפוא, שבמקום ללבוש את בגדי המלכות המקובלים, בגדים שביטאו התנשאות וניתוק מהעם, הוא ילבש את בגדיו של אהרן הכהן, בגדים המקרינים לא רק סמכות, אלא גם ענווה, וע''י כך הוא יתקבל ברצון בקרב ההמונים.

אולם כוונתו ומעשיו לא נשאו פרי. הבגדים לא יכלו להסתיר את מה שהיה חבוי בתוככי נפשו. באמצע הסעודה הוא הפעיל באכזריות את מלוא סמכותו, כשציוה להרוג את ושתי המלכה על שהעזה להמרות את פיו. מן ה''עממיות'' לא נותר מאומה, והבגדים הללו היו בבחינת ''נזם זהב באף חזיר''!
_new_ הוספת תגובה



הבא ראיות לכך שתפארת הינה מידת הרחמים והענווה. לא די לחקות לשון
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 18:16)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חכמים, ועל כבודו להביא ראיות לדבריו, כפי שעושים חריפים ובקיאים ועוקרי הרים.
ויתן נא מר לכל דיכפין ראיות *מדוייקות*, דבר דבור על אופניו, ולא מעשה זדים, לשון כהות ועמימות הלובשת, מעשה שטן, מחלצות נאות להעביר דעתם של הבריות.

אחרת יהא כבודו חשוד, חלילה וחס, שהוא יושב במושב רשעים וליצים, ולא התכוון, אלא לקום ולעשות מעשה שחוק והיתול בדעת חכמים והגיונותיהם, לשית דבריהם למשל ושנינה לבורים וחרופים ועם הארץ.
_new_ הוספת תגובה



השגחה אלוקית בהנהגת ישראל
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 18:41)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ה` מנהיג את הבריאה בשני מסלולי השגחה: מסלול קבוע הפועל באמצעות ''חוק נתן ולא יעבור'' - באמצעות חוקי הטבע הפועלים בכל העולם באופן שווה. ומסלול שני שהינו יחודי בהתאם לנסיבות. נקודת המוצא של מסלול זה היא שככל שהבורא מעניק יותר, הוא גם דורש יותר. העם היהודי, שזכה בנשמה גבוהה מאד וקיבל את התורה, נתבע לביצוע המשימות הגדולות ביותר. לכן, כאשר הוא מנסה להתנער מהתחייבותו, להסיר מעליו את מעלותיו ולהיות ככל העמים – מתעורר בו הכוח הרוחני שמייסר אותו על כך ומחזיר אותו למעמדו הראוי.

נציין דוגמה שעם כל חומרתה ונוראותה היא מאפיינת. מהלכים רוחניים קשים התרחשו אצל היהודים בגרמניה לפני השואה. הרצון להתבולל ולקבל זהות גרמנית מבחינה תרבותית והנאמנות הבלתי מתפשרת ללאומניות הגרמנית, הקיפו את כל שדרות הציבור למן העם הפשוט ועד לעילית. בדעה צלולה וללא לחץ הפקירו יהודי גרמניה את ייעודם כעם בחירה, הפקרה שהתבטאה גם בנטישת הציפייה להגיע לארץ אבותינו. בין השאר, הם ערכו תיקונים והוציאו מהסידור את הפיסקה: ''ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'' (רובם הפסיקו את התפילה מתוך הסידור כליל). הם חפצו לבטל את יעודו של עמנו כמי שמייצג את מוסר האנושות. המושג היהודי: `אור לגויים` הפך ללעג בעיניהם.

התוצאה היתה הפוכה! היהודים סומנו באות קין ונרדפו ע''י שטן בדמותו של היטלר. הם לא חפצו לחיות בגרמניה כיהודים, ולכן נכפתה עליהם הזהות היהודית. מתוך הכאב הנורא צמחה הדרישה הבלתי מתפשרת של היהודים למצוא ארץ מכורה ולחיות בה כלאום ריבוני, לדבר בשפה העברית העתיקה ולחדש את התרבות המקורית.

היה זה מסלול השגחה כואב מאין כמוהו שנבע ממהלך הנקרא: ''מידה כנגד מידה'', העזיבה גורמת למהלך כואב, שבסופו של דבר מחזיר את העם לדרכו העתיקה והמקורית.
_new_ הוספת תגובה



''יקום כבוד מלכותו לעולם ועד''. כבוד פרושו התנשאות?
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 18:40)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



ואהבת לרעך כמוך
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 18:44)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מערכת היחסים שבין אדם לחבירו מלבד חשיבותה העצמית, מהווה גם מפתח למערכת היחסים שבין אדם לקונו. למדנו זאת מדברי הלל הזקן שאמר לגר שביקש ללמוד את כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת. תשובת הלל היתה: ''דעלך סני לחברך לא תעביד (מה שעליך שנאוי לחברך לא תעשה) - זוהי כל התורה כולה''. הלל ביקש ללמד את הגר שההתייחסות אל הזולת, מלבד ערכה העצמי, מהווה גם מפתח למיכלול התייחסותו של האדם כלפי בוראו וכלפי עצמו.
יש לך אדם שכל צעד שהוא עושה מונחה רק על ידי מניעים אנוכיים. אותו אדם לא יעשה פעולה כלשהי בטרם ישאל את עצמו מהי התועלת העצמית שתצמח לו מכך. גם כאשר אותו אדם יעסוק במעשי חסד ראוותניים, גם אז התועלת העצמית היא זו שתעמד לנגד עיניו. מעשי הצדקה והחסד משמשים לו כאמצעי להשגת מבוקשו.

לעומתו יש לך אדם שההטבה לבריות נובעת אצלו מתוך רצון טהור. אדם זה אם הוא יבקש את האמת בדרכו בחיים בכל כוחותיו, אין ספק שהוא אמנם יגיע אליה. כאשר אותו אדם יעמוד על דעתו הוא ישאל את עצמו את השאלה הגדולה: מהי חובתו בעולמו ולשם מה הוא נוצר?

שונה תהיה דרכו של מי שנגוע בחיידקי אנוכיות. הוא ימנע מלשאול את עצמו את השאלות הבסיסיות, ולפחות הוא לא ישאל אותן בכנות הראויה. החשש פן שאלות אלו עשויות להגביל אותו או להובילו למסקנות שאינו חפץ בהן, לא יאפשר לו להיות כנה עם עצמו. יראתו מפני פגיעה באנוכיותו תכתיב לו לא להגיע לחקר האמת. כאשר הלל ביקש למצוא מצוה שהיא כלל גדול בתורה, כלומר, מצוה ששאר כל אמיתות התורה נובעות ממנה, הוא מצא את מצות אהבת הריע. מצוה זו היא המפתח לכל הטובות, וכלולה בה הצבת מיגבלות לאנוכיות האדם. לכן, היא היסוד לבנין אישיות מושלמת.
_new_ הוספת תגובה



נאה דורש צריך להיות גם נאה מקיים, לקרוע קריעה על לצון הרשעים שבפ
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 18:52)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יו ושפיכת דם רעהו, ולשוב מדרכו הרעה, שכן ה' ישיב ברחמים גם את בניו האובדים שפשעו בזדון צורר.
_new_ הוספת תגובה



מיכאל, כנראה ואינך יודע לקבל ביקורת
חבר בפורום (יום שני, 14/07/2003 שעה 21:19)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הערותיו של הידען חכמות ונבונות והן נאמרות בלשון נקייה ללא גידופים ונאצות. אם תקרא בין השורות תמצא את מוסר ההשכל שבוודאי מכוון לכולם.
_new_ הוספת תגובה



האם זוהי דרכך להתחמק מדיון ענייני ?
דני נוי (יום שני, 14/07/2003 שעה 16:10)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



הידען אולי ידען, אבל השאלות של מיכאל נותרו ללא מענה.
נסים ישעיהו (יום שני, 14/07/2003 שעה 22:20)
בתשובה לדני נוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלא שאין צורך לכעוס ובטח לא לחשוב שזה מכוון; יתכן ששגגה היא ויתכן שבנקודות אלו דווקא, הידע של הידען חסר משהו.

בין עשר הספירות מנויה ספירת התפארת; זו הספירה השישית כאשר החוכמה היא הראשונה.

הספירות מייצגות כוחות בנפש האדם ולכל אחת, מלבד שמה הקבלי, יש מופע פנימי שהוא ביטוי לאחד מכוחות הנפש. שלוש הספירות הראשונות הן בשכל ('מוחין' בלשון הקבלה); השלוש הבאות הן ברגש, שלוש בטבע (אינסטינקטים) והאחרונה כוללת את כל קודמותיה בבחינת מוציאה לפועל של כולן.

על פי הסבר זה אכן פנימיות התפארת היא מדת הרחמים בנפש.

מצורף קישור לאתר המלמד נושא זה ברמות שונות; הקישור הוא לדף-טבלה המתארת את עשר הספירות כנ''ל: http://www.pnimi.org.il/yesodot/musagim/pnimyut10hsf...

בטבלה מצוין גם ''כתר'' אבל הוא מייצג את העל מודע ואינו נמנה בין הספירות.

בנוגע למונח ''כבוד'', על זה צריכים מאמר שלם ואין זמן כעת; צריכים לכתוב את הרשימה השבועית.

בברכה,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



כהן כת השטן בפורום? שימו לב לקישור הבא
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 23:09)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שסגנונו אינו מותיר ספק מי כתבו (וגם הדוא''ל שלו - מלשון ''מקיאבלי''). שימו לב נא לסיום רשימתו.

אלא שעובדי כת השטן ידועים, על פי ראיונות, מחקרים וכתבות בעיתונות, בשטחיותם הנוראה, עריצותם לנשים, עינויי בעלי חיים למוות, ולעיתים גם בני אנוש - כפי שהיה במקרה הרצח הנורא של צעיר על ידי רועי מכפר סבא - בן טובים ועובד כת השטן (''חשתי ברוע העולה בי, בשנאה ללא סיבה ורצון רצח'').

ואם בשטחיות עיסקנן, הרי יתכנו לימודי קבלה על קצה המזלג, על מנת להרבות לצון וזדות רשעה בלשון חכמים. ואכן, השטחיות של אנשי הקלי קלוטו הרשעים הללו התגלתה כאן באילמות שקפצה לפתע נוכח שאלותי.

ומה מקור פרנסתו של הלה? לפי ידיעות בעיתונות, תכופות רווח המסחר בסמים (שכן עובדי שטן סולדים על פי רוב ממלאכת מאמץ מחשבתי וכל מאמץ אחר)פרנסה קלה שכספה בשפע בשרות סוחרי סמים ערבים-יהודים המקדמים את הלאומנות הערבית ופועלים לפורר את החברה הישראלית בשרות ג'יהד הסמים (הסמים - מלבנון, סיני וסורייה).
_new_ הוספת תגובה



מיכאל, אם אתה צודק זו סיבה מצוינת להתעלם ממנו.
נסים ישעיהו (יום שני, 14/07/2003 שעה 23:35)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למה להתעסק בשלילה?

כל שקרן מתהדר בנוצות 'אמת'. אפשר לפעול לחשיפת השקר אבל רק בתנאי שלא לוקחים ללב את דברי השקרנים.

לשיטתנו, מוטב לחשוף את האמת מאשר להתעסק בשקר וכמאמר חכמים: 'האמת יורה דרכו'.

מה שעשית ברשימותיך לעיל, חשיפת פרצופו האמיתי של עמלק על פי האיזכורים השונים בתנ''ך ועד דורנו, זו דוגמא טובה לכתיבה חיובית ומועילה מאד לעניות דעתי.

להגיב לשקרנים זה לשחק לידיים שלהם כי בכך הם מצליחים לשבש דיון ענייני ולהסיטו לתחום הדיבורים הריקים.

בברכה,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



שימו לב מה קורה למי שמעז לבקר את מיכאל שרון
ביקורת משחררת (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 11:02)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1. הוא יואשם בחברות בכת השטן.

2. הוא יואשם בקבלת כסף או תקבולים עבור ''עבודתו'' בקבלנות משנה לביקורות על דבריו של מר שרון.

3. הוא יואשם בשרלטנות (שפן סופר השררה) ופניו יולבנו ברבים.

4. לעיתים קרובות הוא יזכה לגידופים ולנאצות.

5. במקרים חריגים שירי נאצה וקינות רשעות יחוברו לכבודו. (ע''ע היד המונפת).

6. בעלי תואר אקדמאי (ע''ע דוד סיוון) יזכו ליחס עויין תוך פקפוק בכישוריהם, ביושרם האינטלקטואלי ובטוהר דרגתם האקדמית.

7. מאמרים וכתבים שכתבו באתר יוצפו בהודעות כזב - ספאמינג - תוך הסטת הדיון ויצירת מחלוקות.

8. הוא יואשם בהתחזות, בגניבה וגזל של קניין רוחני.

ועוד....

מסקנה, סכנת נפשות להעביר ביקורת על מר שרון.
_new_ הוספת תגובה



שימו לב מה קורה למי שמעז לבקר את מיכאל שרון
להיות יהודי זה להיות שמאלני (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 11:11)
בתשובה לביקורת משחררת
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כבר חכמינו אמרו על ראש הגנב בוער הכובע
.
_new_ הוספת תגובה



לדון לכף זכות
הידען ההגון (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 11:16)
בתשובה ללהיות יהודי זה להיות שמאלני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

התורה דורשת מכל יהודי, לדון את חבירו לכף זכות, גם כאשר נראה שהלה עבר עבירה.
מן הראוי להתבונן: מדוע חייבים לדון את השני? וכי לא עדיף שכל אחד ידון את עצמו בלבד, ואילו מעשי חבירו יהיו מחוץ לתמונה, מחוץ למערכת השיפוט? מי מינה אותו לשופט של העולם כולו?
דרך זו היא אמנם קלה יותר, יתכן שהיא גם בטוחה יותר, ברם התורה אינה מעודדת גישה זו. היא מעדיפה את הדרך הקשה, היא מבקשת את ההתייחסות, והיא גם ציותה עלינו לדאוג לכך שהתייחסות זו תהיה חיובית במידת האפשר – ולא שלילית.
מדוע בחרה התורה בדרך זו?

האדם חי בתוככי חברה, הוא מושפע ממנה ומשפיע עליה, ברצונו ושלא ברצונו, במישרין ובעקיפין. אין אדם בעולם המסוגל לחיות חיי בדידות, ולנתק את עצמו מסביבתו. כל מה שמתרחש בסביבתו של האדם משפיע עליו. השפעה זו תלויה במידה רבה באופן שבו מתייחסים למתרחש בסביבה.
ננקוט דוגמא: אדם ששכנו נמצא אשם בכך שהונה את לקוחותיו. אירוע זה עלול להשפיע על האדם לרעה; כשמתגלה לעין-כל שמצויים אנשים במעמד שלו, בחברה שלו, שמעשי מרמה הם לחם חוקם, גם הוא עלול ללמוד שלא להתבייש ולהרתע מלרמות לעתים. אם יוודע, חלילה, על מקרים דומים נוספים, תהפוך התופעה לנורמה חברתית, ומסך הבושה יוסר כליל ויעלם.

אולם אם נדון את האנשים ההם לכף זכות, ונשכנע את עצמנו שהם עשו את מעשיהם ללא כוונה רעה, או שפעלו מתוך לחץ שקשה לעמוד בו, הרי בכך שכנענו גם את עצמנו שאין כאן כל שינוי במוסכמות החברתיות, עדיין הבושה להתפס כגנב שרירה וקיימת, ומה שפלוני עשה אין ענינו לחברה כולה. לא מוטל עלינו לקבוע את האמת האובייקטיבית, כאשר אנו באים לדון את הזולת, מטרתנו היא לקבוע את ההתייחסות שלנו, ולכן רשאים אנו לומר: כל עוד שהדבר אפשרי, ברצוננו להתייחס אל המעשה שפלוני עשה באור של ''כף הזכות''. והרווח יהיה כולו שלנו!

הדיון על הזולת אינו קובע אמת-מידה האובייקטיבית. המטרה היא לקבוע את ההתייחסות שלנו למעשיו של הזולת (ולא מבט כללי על מעשי גניבה), ולכן רשאים אנו לומר: כל עוד שהדבר אפשרי, ברצוננו להתייחס אל המעשה שפלוני עשה באור של ''כף הזכות''. הרווח יהיה כולו שלנו.
_new_ הוספת תגובה



עמלק שבלב
להיות יהודי זה להיות שמאלני (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 13:43)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עדין עמלק הוא
_new_ הוספת תגובה



תנאצו, תנאצו.. אם זו פרנסה -
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 13:50)
בתשובה ללהיות יהודי זה להיות שמאלני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לדעתי מממני ההסתה מבזבזים כספם (הסתה נולדת כך סתם, לגמרי בספונטניות?..), וסביר גם שיהיו לדבר עוד השלכות..
_new_ הוספת תגובה



שמירת הלשון וברכתה
הידען ההגון (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 15:15)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הנחש הקדמוני מהווה סמל לכוחות הרע המנסים להפיל את האדם במכמורות החטא. לכן, מן הראוי להתבונן בתדמיתו. מתיאור התורה נראה שהנחש היה ערום מאוד, טיפוס של ''יודע הכל על הכל''. הנחש היה גם אב- טיפוס של מהלך רכיל וחורץ לשון. עניין אותו לדעת מדוע חוה אינה אוכלת גם מפרי העץ אשר בתוך הגן. הוא גם יודע לבאר שקיימת סיבה לכך שהאלוקים אסר לאכול דוקא מפריו של עץ זה. הנחש ידע לפרוט על נימים סמויים שבלב חוה, וכך הוא דירדר את אדם וחוה אל החטא הראשון בתולדות האנושות.

מעשיו הביאו עליו קללה. אדם וחוה שחטאו נענשו, אולם גם הנחש לא יצא נקי.
מן הראוי להתבונן בפרשת העונש. עונשם של אדם וחוה מובן, הרי הם נצטוו שלא לחטוא ולא שמרו על הציווי, אולם הנחש הרי לא נצטוה במאומה, ומדוע, אם כן, הוא נענש? ולא עוד אלא שעונשו הוא החמור מכולם? לומדים אנו מכאן שגם ללא ציווי מפורש קיימים מעשים שלא ייעשו, ולא יתכן שלא ייענשו עליהם.
עונשו של הנחש היה חמור במיוחד. מלבד מה שנגזר עליו שמאכלו יהיה עפר, הוא התקלל גם בקללה: ''על גחונך תלך''. לפני החטא היו לנחש רגליים, אך אלו נקצצו בגלל עוונו. יש בכך יותר מרמז: את האדם ומעמדו מסמלת זקיפות הקומה. בניגוד לבעלי חיים המהלכים על ארבע כשראשם מושפל לארץ, מהלך האדם על שתים כשראשו זקוף. יש בכך סמל למעמדו החשוב של האדם ביחס לחיים האחרים על פני האדמה. והנה, בעלי החיים מסתובבים, כאמור, כשפניהם אל האדמה, אולם רגליהם מעניקים להם שיעור קומה מסוים. הנחש שניסה להתנשא מעבר לשיעור קומתו האמיתי, איבד ע''י כך את מימד הגובה. הילוכו הוא על גחונו. נמוך בהרבה מכל שאר הנבראים, בכך נחשפה מהותו האמיתית של הנחש. הוא נושף בעקבו של האדם ומטיל בו ארס. נשיכתו מסוגלת לגרום להרעלה המתפשטת בכל הגוף ועלולה להמית, אולם בצורה זו, לפחות דמותו ידועה ומוכרת לשימצה. איש אינו מתיידד עימו, הכל נזהרים מפניו, ובכל הזדמנות מנסה כל אדם לרצוץ את ראשו.

הנסיון מלמד שתהליך דומה עובר על מעמדם של האנשים בעלי הלשון. ידידות אמיתית עימם אינה עשויה להתפתח כלל. האדם הנבון סולד מקרבתם, ביודעו שאי אפשר לסמוך עליהם כלל וכלל. היום הם מטילים שיקוצים בפלוני, ומחר הם עלולים לעשות זאת לידידיהם. מאליו מובן שאין מי שיחפוץ בקירבתם? הגאוה היתירה היא המסגירה את פגמיהם, אולם בסופו של דבר הגאווה תתנקם בם בעצמם.

למדנו שאין כל הגזמה במה שאמרה התורה שמי ש''אוהב ימים לראות טוב'', עליו להזהר מאוד בלשונו ולנצור אותה מכל רע. כך ייטב גם לו וגם לחברה כולה. על ידי ההקפדה על הלשון, עשויה החברה האנושית כולה להתפתח, ואנו נהיה מסוגלים להעשות לממלכת כהנים וגוי קדוש.
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי