| . חז''ל אמרו שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. הרב שאר הסביר: כדי להבין את מאמרם, אנו חייבים לדייק בלשונם של חז''ל. חז''ל לא אמרו שהמתאבל על ירושלים יזכה לראות בעתיד בשמחתה, הם אמרו: זוכה ורואה, בהווה - בעליל. בחורבן עצמו מונחת שמחתה של העיר. אין כוונת חז''ל במאמר זה לומר שהמתאבל זוכה לתמורה על התעניות ועל העינויים שהוא קיבל על עצמו לבצע בגלל החורבן. זוהי גם לא הכוונה של הציווי להתאבל על ירושלים. האבילות על ירושלים מטרתה לתת לאדם פרק זמן שבו הוא יתבונן במעשיו, יפשפש בהם וימצא דרך ראויה ומעשית כיצד לתקן את עצמו. ע''י תיקון המעשים, האדם מונע את הצער העתידי וגורם שלא תחזורנה צרות החורבן.
הדברים כלולים בדברי הקינה שכתב ירמיהו הנביא במגילת איכה. מלבד תיאור החורבן, הגלות והצער מורה לנו ירמיהו גם מהי דרך ההנהגה הראויה בעקבות החורבן. ''נחפשה דרכינו ונחקורה'' - על ידי התבוננות בחטאינו ובעוונותינו, אנו יכולים להגיע למצב של ''ונשובה אל ה`''. הקב''ה הבטיח לאבות הקדושים שלא יטוש אותנו לעולמים. הריחוק שלנו מה` יתברך, הוא תוצאה של מעשינו. לכן, ע''י תיקון מעשינו אנו יכולים לחזור אליו, וגם לחזור למצבנו הקודם: ''חדש ימינו כקדם''. המכשול היחיד העומד בפני האדם הרוצה לחזור לבוראו, הוא האדם עצמו. אם הוא ימשיך בדרכו הרעה, הוא גם ימשיך להתרחק מבוראו. לעומת זאת, אם הוא יתקן את מעשיו, הוא יתקרב שוב אל ה`. הקב''ה, אינו מתרחק ח''ו מהאדם - האדם הוא אשר בוחר לעזוב את ה` או לחזור אליו.
המתאבל על ירושלים - המתעמק בסיבות שהביאו לחורבן העיר וע''י כך הוא גם מגיע לתיקון אותם מעשים שהביאו לחורבן - זוכה ורואה בשמחתה. שמחתה ושלימותה של ירושלים היא כאשר העיר ממלאת את יעודה. היעוד הוא חיזוק הקשר בין שמים וארץ. ירושלים נקראת ''עיר שחוברה לה יחדיו'' (תהילים קכב:ג) - ירושלים מסמלת את הקשר הישיר הקיים בין השמים לארץ, בין הקב''ה ובין האדם. יעקב אבינו, בברחו מפני עשו אחיו, לן בהר המוריה ושם בחלומו הוא ראה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו. נבואה זו מבשרת על יעודה האמיתי של העיר. המתאבל על ירושלים, מתאבל על התרופפות הקשר עם ה` שנגרם ע''י מעשי בני האדם. ע''י אבלו, האדם מחזק שוב את הקשר לה` ומקרב את עצמו לקב''ה. |