|
אורי, איננו מסוגלים לבצע ביעילות פעולה מתואמת.
הבעייה אינה הפוליטיקאים הסהרוריים, ולא הדברים שמהרגע שנוסחו בבהירות, חזקה על X כאילו הדברים בוצעו בפועל.
גם זאת.
אבל שורש החולשה הישראלית, בכל מערכת שהיא, מתבטא היטב בקטעים הבאים:
יפה נעצר הרחוק מן המקום שהוריתי לו, וכשעדיני התקדם נוצר פער גדול ביניהם. יותר מזה, יפה לא המשיך להתקדם ועדיני התקדם באש ותנועה וחיפוי פנימי של פלוגותיו''?
שילה אמר לי שאקבל סיוע ארטילרי ואווירי ושכוחות נוספים של החטיבה ושל האוגדה יפעלו לצידי ויחזקו אותי במקרה הצורך. לא הייתי בטוח שאקבל סיוע וביקשתי פירוט. שילה אמר: 'חיים, תקבל את כל הסיוע שאתה צריך. זוז!'
''כשעדיני התקדם מערבה התחילו המצרים לברוח לתעלת סואץ, עלו על הגשר שהקימו ועברו לגדה המערבית. ברור היה שניתן להגיע עד קו המים ולהשתלט על ראש הגשר המצרי הזה, אולי אפילו לצלוח לגדה המערבית. ואז התרחש דבר מדהים: שמעתי בקשר את עמיר יפה פוקד על גדודו להסתובב מזרחה ולנוע בשדרה לאחור''.
אין לבצע פעולה מתואמת כך שתקבל גיבוי וחיזוק בעיתוי הקובע. זהו שורש חוסר היעילות הישראלית ומקור קריסת המערכות בארצנו. ברגע המכריע משאירים אותך לבד בצריח, מול היריב או המשימה, כשהאחרים הרחק מאחור, הבטחות לסיוע ולגיבוי מנותצות לרסיסים.
איזה איש ביצוע מאיתנו לא מכיר את החווייה הישראלית המרנינה הזאת: ברגע קובע אין על מי לסמוך, מערך התמיכה כולו התאיין, X או Y משום מה הרחק מאחור. במקרים יותר בעייתיים אלה גם תוקעים לך סכין בגב ברגע מכריע. למה? מילא, אל תעזור, אבל למה סכין בגב? והתשובה - דפוס נוורוטי לא נשלט.
זה שורש קירבונם המערכתי של אלה שעמדו בפרץ בוועדת אור.
זה שורש התחושה של ''איש לאוהליך ישראל'' בכל מישור. התאום לא יתממש, אין על מי לסמוך.
במילים אחרות, אתה ''נעזר'' בחארות. |
אורי הנקודה המכרעת היא: אתה נעזר בחארות
