פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=36954
אריה, יפה עשית שהעלית את הנושא.
ישראל בר-ניר (שבת, 22/11/2003 שעה 1:20)

זו תופעה מעניינת איך שהרלוונטיות היא כמו זיקית בעיניים שמאליות - הופכת ופושטת צורה בהתאם למידת התאמתה לתקינות הפוליטית של הרגע. למשל, נציג אחד של המיעוט המפוכח מתייחס בזילזול להקפדה על ''דיקדוקי ניסוח'' בהצעה - יש 'ה' הידיעה או אין 'ה' הידיעה - אבל באותה נשימה הוא קובע בפסקנות ש''הצעה 242 היא הבסיס לעיקרון של 'שטחים תמורת שלום', '' דבר שלא מוזכר אפילו ברמז בהחלטה הזאת. כשאני מפנה את תשומת לבו לכך, קופץ נציג שני של המיעוט המפוכח ומזדרז להפנות את תשומת לבי לכך שבשבוע האחרון התקבלה במועצת הביטחון החלטה בנושא מפת הדרכים שבה מוזכר במפורש העיקרון של ''שטחים תמורת שלום''. זה באמת נכון אבל מה הקשר של זה להחלטה 242 שהתקבלה לפני 36 שנים? למפוכחים שבינינו פתרונים.

כדאי להרחיב קצת את הדיבור על ההחלטה עצמה ועל משמעותה.
נתחיל מנושא הנסיגה. בהחלטה מדובר על ''נסיגה משטחים'' (במקור האנגלי from terriotories). העדר 'ה' הידיעה (the) מהמשפט אינו מקרי ואינו תוצאה של שיכחה. המפוכחים שבינינו מנסים להציג נקודה זאת כבלתי רלוונטית כי היא לא עולה בקנה אחד עם הפרשנות שלהם להחלטה. אבל זאת שטות ממדרגה ראשונה (למפוכחים אולי קשה להבין דברים פשוטים - לכן הם נקראים מפוכחים).
יש כללים די ברורים לפרשנות של מיסמכים חוקיים. ראשית ישנם דברי ההסבר שנכתבו בידי מנסחי המיסמך שאומנם אין להם אותו תוקף כמו למסמך עעצמו אבל הם תמיד משמשים אמצעי בידי מי שצריך לפסוק על מנת להחליט על ''כוונת המחוקק''. דברי ההסבר שנכתבו בידי מנסחי החלטה 242 לא מותירים הרבה מקום לספק שהעדר 'ה' הידיעה היה מכוון. אבל יש אסמכתא הרבה יותר חזקה - החלטות מקבילות באותו נושא שנדחו ע''י מועצת הביטחון. הוגשו כמה הצעות באותו הזמן (אינני זוכר אם המספר המדוייק היה ארבע או חמש) ואחת מהן, שהוגשה ע''י הרוסים, היתה כמעט זהה להצעה שאושרה כשההבדל היחיד היה ששם כן הופיעה 'ה' הידיעה עם דרישה מפורשת לחזור לקווים של ''ה 6 ליוני''. כל ההחלטות האלה נדחו. זה מעמיד באור שונה לחלוטין את העדרה של 'ה' הידיעה מהנוסח שהתקבל. צריך לשים לב לעוד שתי נקודות חשובות אין בהחלטה הזאת שום איזכור ''לאן'' צריך לסגת, וכן לא נאמר ''מתי'' זה צריך להתבצע - אין שם לוח זמנים. מה שכן נאמר בהחלטה זה באיזה נסיבות הנסיגה צריכה להתבצע: הפסקת מצב הלוחמה, הכרה בריבונות, בשלמות הטריטוריאלית ובעצמאות המדינית של כל מדינות האזור, והכרה בזכותן לחיות בשלום וללא איום בגבולות מוכרים ובטוחים. במקור האנגלי:

Termination of all claims or states of belligerency and respect for and acknowledgment of the sovereignty, territorial integrity and political independence of every State in the area and their right to live in peace within secure and recognized boundaries free from threats or acts of force

כל עוד תנאים אלה אינם מתמלאים, המשך נוכחותה של ישראל שכל השטחים שנכבשו ב 1967 הוא חוקי לחלוטין (בהקשר זה ראוי לציין שכל ההתבטאויות על ''אי חוקיותו של הכיבוש'' באות תמיד מפי פוליטיקאים ודמגוגים שאין להם הרבה מושג בענייני חוק - זה כולל גם אישים כמו קופי ענן, קולין פאואל ושולמית אלוני. האחרונה אמנם למדה משפטים אבל הרבה לא נשאר לה מזה.) כדאי לשים לב שלא רק שאין בהחלטה כל התייחסות ל''גבולות 1967'' כמו שהמפוכחים מנסים להסביר לנו, גם אין שם כל התייחסות למדינה פלשתינאית, גם לא למדינה שבדרך. במובן זה, ההסתמכות של הסכמי אוסלו על החלטה 242 בכלל לא מהווים בסיס להקמתה של מדינה פלשתינאית אבל זה נושא לדיון אחר.
לסיום כדאי לדעת מאיפה שואבים המפוכחים את הפרשנות שלהם. החלטות מועצת הביטחון מתפרסמות במספר שפות. למרות שמקובל שהנוסח האנגלי הוא המחייב, מה גם שכאן הנוסח המקורי היה באנגלית כי הוא הוכן ע''י נציג בריטניה למועצת הביטחון, הערבים מעדיפים את הנוסח הצרפתי. בנוסח הצרפתי של המשפט נאמר Des territoires. בצרפתית המילה Des יכולה לעמוד בזכות עצמה, ואז למשפט ישנה אותה משמעות שיש לו באנגלית. אבל בצרפתית המילה Des יכולה גם להיות קיצור של Des Les ואז משמעות המשפט היא זו שהערבים (והמפוכחים בינינו) היו רוצים שתהיה לו. אם הנוסח היחיד או הנוסח המחייב היה בצרפתית היה מקום להתווכח על המשמעות ועל הרלוונטיות של 'ה' הידיעה והיה מקום לפנות לערכאות. המציאות היא שזה לא כך.

כל עוד ממשיכים לראות בהחלטה 242 את אבן הפינה לכל התפתחות שבאה אחריה יש להתייחס להחלטה כלשונה ולא להמציא פרשנויות מההפטרה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=37038
החלטה 242
אריה פרלמן (שבת, 22/11/2003 שעה 23:05)
בתשובה לישראל בר-ניר

היא מלאכת-מחשבת של פשרה וכור-היתוך של ניסוחים, שנוצרה לאחר ויכוח לוהט של חודשים ארוכים - כמעט חצי שנה.

אילו ההחלטה היתה מתייחסת אך ורק ליהודה, שומרון ועזה - בוודאי לא היה סביר לטעון שעל ישראל להוציא פלוגה וחצי מאזור שכם ולסגור עניין - ומצד שני לא היה סביר באותה המידה שעל ישראל לסגת לגבולות 1949, פלוס דונם וחצי באזור לטרון. אך הצרה היא שההחלטה חלה באופן שווה גם על סיני ורמת הגולן, וכי הנסיגה מאזור קונייטרה + חצי האי-סיני מהווה נסיגה מ-‏90% מן ''השטחים'', והא ותו לא.

את השאלה מתי צריכה להתבצע הנסיגה ובאילו תנאים אני מותיר בצד, כרגע, ויוצא מתוך הנחה - למען הקלת הדיון - שמדינות ערב הכירו ב''עצמאותה ושלמותה הטריטוריאלית'' של מדינת ישראל וגו' וגו'.

עדיין - עם זאת - אין בהחלטה 242 שום תביעה, ולו גם קרובה - לנסיגה לקווי 1949, וזה מה שמטריף את דעתם של חסידי הנסיגה, ומה שמוציא אותם מדעתם יותר מכל הוא העדר ה''א הידיעה.

זאת גם הסיבה שרמי נוידרפר נטפל דווקא לפירוש המרחיק-לכת והבלתי-קונבנציונלי של קלינגהופר, שהוא מן הסתם (יש להניח) פאשיסט יהודי ממוצע תאב-כיבוש - ומתעלם לחלוטין מאמירתו המפורשת והחד-משמעית של שר החוץ הבריטי (שאותו לא ניתן להאשים בנאמנות לעמדת ''אף שעל'') - שהעדרה של ה''א הידיעה איננו מקרי.

* * *

ניתן בהחלט לטעון, שכיום עמדת העולם היא שעל ישראל לסגת באופן מוחלט מיש''ע, ולהקים ''מדינה פלשתינאית'' ממערב לירדן. ניתן אפילו להוכיח - שהערבים ורוב הקהילה הבינלאומית סומכים את תביעותיהם אלה על החלטה 242 ומתבססים עליה.

הבעיה היא שזו עמדה פוליטית - ולא משפטית.
מבחינה פוליטית - אין שום מניעה מצד רוב העצרת הכללית של האו''ם לטהחליט שהחלטהת 242 מחייבת את סתימת תעלת סואץ בחול, או כל דבר אחר שתעלה יד הדימיון הטובה.

אבל שוב: מדובר בעמדה פוליטית - ולא בניתוח משפטי.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.