פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לאליצור סגל, 01/12/03 16:50)
http://www.faz.co.il/thread?rep=37693
הכאת נשים
גיל רונן (יום שני, 01/12/2003 שעה 16:53)
בתשובה לאליצור סגל

[הודעה שהועברה על ידי המערכת. במקור: שבת, 30/11/2003 שעה 7:05]

אליצור, אתה צודק: גם אני חושב שמי שמכה את אשתו ראוי לבוז. אבל אלימות בין בני זוג יכולה לבוא מאלף ואחד מקומות, ויש הבדל בין אדם שעושה זאת כשיטה, כי הוא דיקטטור, לבין אדם שעושה זאת מתוך שיכרות או רגע של תיסכול גדול ואחר כך מצטער בכנות, לבין אדם שעושה זאת כי תפס את אשתו עם השכן במיטה.

בכל מקרה, לא מדובר כאן בכלל על מקרה כזה או אחר, ולא על ניסיון לעזור לנשים, או לגברים, או לילדים. מדובר כאן במסע הסתה שנשען על כמה מקרים פרטיים בשביל להכפיש את כל המין הגברי ולדכא אותו.

אני ממליץ שוב לקרוא את הקטע מתוך הספר של מקאלרוי ולהיווכח שיש פה תנועה עולמית שרואה בגברים ובנישואין אוייב ומפמפמת נושא האלימות ''הגברית'' (כמו במאמר שפתח את הדיון הזה) בכדי לקדם את מטרותיה: http://www.katzir.com/mcelroy
http://www.faz.co.il/thread?rep=37935
הכאת נשים
מירב רבינוביץ (יום חמישי, 04/12/2003 שעה 17:58)
בתשובה לגיל רונן

האם לגיטימי בעיניך שגבר יכה את אישתו כיוון שמצא אותה עם השכן, או בשל תיסכול או שיכרות? והאם התיסכול של היום נסבל יותר בעיניך מהתסכול של מחר?

האם אתה חושב שיש לסמוך על כך שמי שמצא בדרך הזו הזדמנות לשחרר לחץ, יהיה מוכן לשאת אותו בהזדמנות הבאה?
http://www.faz.co.il/thread?rep=37964
הכאת נשים
גיל רונן (יום חמישי, 04/12/2003 שעה 21:16)
בתשובה למירב רבינוביץ

לאו דווקא לגיטימי, אבל אין דינו של מתעלל סדיסט שמכה ומשפיל את אשתו דרך קבע כדינו של בעל אוהב ונבגד שגילה את אהובתו בזרועות אחר ואיבד את הצפון.

אגב, ארגוני הנשים יוצאים מגדרם להגן על נשים שרוצחות גברים. רוצחות, לא מכות. תחליטו - או שאלימות היא פשע איום ובלתי נסלח, או שנכון לאמץ דרגות שונות של התייחסות לאלימות, בהתאם לנסיבות. אבל להצדיק אלימות קשה נגד גברים ולדרוש סירוס מיידי של כל גבר שמעיף לחברתו כאפה - זה לא.
http://www.faz.co.il/thread?rep=37970
הכאת נשים
מירב רבינוביץ (יום חמישי, 04/12/2003 שעה 23:01)
בתשובה לגיל רונן

יש דבר אחד שלגביו אני מסכימה. אלימות קלה של נשים מקבלת מרשויות החוק יחס שונה לחלוטין מאלימות קלה של גברים. נכון הוא שיש בזה הפלייה. עם זאת, הדבר נובע מבעייה אמיתית, כיוון שלא פעם האלימות הראשונה שמתגלה מצידו של גבר, מתגלה בסופו של דבר כקצה קצהו של הקרחון, ופעמים רבות רצח נשים בידי בני זוגם קורה, למרות שלא קדמו לו תלונות בנוגע לאירועים קשים פחות. תגובת הרשויות מכוונת לרמת המסוכנות, ואלימות של גבר (מה לעשות?) היא יותר מסוכנת.

סטירות מופיעות מעט מאוד בכתבי האישום (אני מניחה שזה לא נובע משכיחותן הנמוכה, אלא מן העובדה שמעטות הן הנשים שמתלוננות בשלב הזה). לעומת זאת, למעלה ממחצית המקרים הם של איומים ברצח (לעיתים מלווים בתיאור מפורט ועסיסי של אופן הוצאתו לפועל), בעיטות ואגרופים בכל חלקי הגוף, אגרופים לראש, דפיקת הראש בקיר, דקירות סכין או שילוב של כמה מאלה. לכן, אני חושבת אגב, שנשים שמתלוננות בשלב מוקדם מצילות לא רק את עצמן, אלא גם את בעליהן מן ההסלמה.

נאמרו כאן מילים על הגבר כקורבן. לא כל הנשים הן קורבנות, וגם לא כל הגברים הם אלימים או לחילופין קורבנות. ועם זאת, אני אכן סבורה שהגבר האלים, כמו אשתו, גם הוא קורבן. הוא קורבן משום שהחיים לא הכשירו אותו להגיב אחרת כשהוא במצוקה. גברים שנוהגים כך כמעט תמיד היו חשופים לאלימות בעצמם במשפחות המוצא. לא פעם היו עדים לאלימות של אביהם כלפי אימם ולא פעם נחשפו לאלימות קשה שהופנתה מן ההורים כלפיהם.

במקרים אלו הנטיה להגיב כך טבועה בהם היטב ולכן, עונש בדרך כלל אינו מועיל. יש צורך בטיפול. אחרת, וגם אם הגבר ישלח למאסר, על פי רוב האלימות תמשך.
http://www.faz.co.il/thread?rep=37982
הכאת נשים
גיל רונן (יום שישי, 05/12/2003 שעה 5:33)
בתשובה למירב רבינוביץ

מירב,

אסור לגברים להכות את נשותיהם.

אסור גם לנשים לעשות מניפולציות מרושעות.

אסור לעיתונאים לכסות את האמת ולנפח בעיה מסויימת, מינורית יחסית, בשביל ליצור דמוניזציה של מגזר שלם ולשרת אינטרסים כוחניים של מגזר אחר.

אסור לסוקרים לייצר סקרי-דמה עבור תעמולה שמשחירה מגדר שלם.

אסור לשוטרים לכלוא אדם חף מפשע ואסור לשופטים להרשיע אותו.

כל הדברים האלה אסורים וכולם קורים בכל זאת, אבל רק על הראשון יש ענישה, ועוד איזה ענישה.

הכאת נשים בישראל היא בעיה מינורית ושולית. יש לנו בעיות קשות הרבה יותר ויחסית לעמים אחרים, אנחנו הכי פחות אלימים כלפי נשותינו (לפחות לפי המחקר של הארוורד, וגם לפי היכרותי עם המציאות הסובבת אותי, כאדם בן 39 שחי קצת בארצות וחברות אחרות). היא מנופחת מעל ומעבר לכל פרופורציה משתי סיבות:

א) מבחינת ההנהגה הפמיניסטית נורא נוח שנשים חוטפות מדי פעם מכות ואם לא היו גברים אלימים פה ושם, היה צריך להמציא אותם (ואכן, ההתעללות השגרתית בגברים הופכת לפעמים גם אנשים טובים לאלימים, וכך 'ממציאה' עוד גבר מתעלל). האסטרטגיה של ארגוני הנשים היא בסך הכל טכניקת השליטה הקלאסית של היידישע מאמע, אבל בגירסה פוליטית ובקנה מידה ארצי: שליטה באמצעות רגשי אשמה.

כמו שהסבתות שלכן שלטו בסבים שלכן ע''י כך שהן גנחו כל היום וקיטרו על כמה שרע להן בזמן שהן ניקו את הבית וניגבו את כיסויי הפלסטיק על הספות, כך אתן גונחות לנו כל היום בעתונות שמכים אתכן ורוצחים אתכן. זה שאין פה כמעט בכלל אלימות כלפי נשים, במבט סטטיסטי משווה, זו עובדה שאתן לא נותנות לה להפריע לכן.

ב) חלק מההנשים כאן מרגישות שזכותן הטבעית לשלוט ולחלוש על כל תחומי חיינו, ולא להשאיר לנו אף מקום שהוא שלנו ורק שלנו, חוץ מאולי משחק כדורגל של שבת עם החבר'ה. אצל הנשים האלה, האלימות הגברית נתפסת כחוצפה בלתי נסבלת - מעין ''אינתיפאדה'' של גזע נחות שעוד מעז להכות בשליטות הטבעיות.

אני בהחלט מבין מדוע אלימות של גברים היא נושא חם עבור נשים. אני יכול להבין שהנושא מקבל עדיפות עליונה בדיונים של נעמ''ת ובעלון של ויצ''ו. אני לא חושב שהנושא צריך להיות בראש הכותרות של העיתונים, הרדיו והטלוויזיה ברמה הארצית, במשך שנים, בזמן שהתעללות הרבה יותר רחבת-היקף, קטלנית וממוסדת נמשכת באין מפריע ואף מקבלת עידוד מהעיתונות. תסתכלי למשל על הידיעה הזאת ב-Ynet:

תקראי את כותרת המשנה ותאמרי לי בבקשה מה הסבטקסט שלה.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.