|
הָלַךְ פ' קל (לְכָה) בתקווה שיש כאן ניקוד | |||
|
|||
רב מילים: נטיות: לָלֶכֶת, הָלַכְתִּי, הוֹלֵךְ, אֵלֵךְ, לֵךְ! הניתוחים הדקדוקיים: לְכָה = אַתָּה, לְכָה! (צִוּוּי) כתיב מלא תקני: לכה חלק דיבר: פועל בניין: קל זמן: ציווי מין: זכר מספר: יחיד אותיות שימוש: שורש: ה ל כ סמיכות: ובאשר ל- הלכתה כלומר הלֶכתה (סגול בלמד) רב מילים אומר הלֶכתה זמן מקור נטיות: לָלֶכֶת, הָלַכְתִּי, הוֹלֵךְ, אֵלֵךְ, לֵךְ! הניתוחים הדקדוקיים: הַלֶּכְתָּהּ = הַ + לכת + הִיא (מָקוֹר) כתיב מלא תקני: הלכתה חלק דיבר: פועל בניין: קל זמן: מקור כינוי: אותה אותיות שימוש: ה+ שורש: ה ל כ סמיכות: בניגוד ל-הלכתָ גוף שני עבר נטיות: לָלֶכֶת, הָלַכְתִּי, הוֹלֵךְ, אֵלֵךְ, לֵךְ! הניתוחים הדקדוקיים: 1. הָלַכְתָּ = אַתָּה הָלַכְתָּ (עָבָר) כתיב מלא תקני: הלכת חלק דיבר: פועל בניין: קל זמן: עבר גוף: שני מין: זכר מספר: יחיד אותיות שימוש: שורש: ה ל כ סמיכות: | |||
_new_ |
אנה, תודה | |||
|
|||
כעת אני מקווה שעניין הובהר היטב..... | |||
_new_ |
אבל | |||
|
|||
חשוב לי להוסיף שבתנך אם אני זוכרת טוב ובגמרא (נדמה לי שגם בהגדה של פסח) יש פעלים גוף שני עבר בצורת הלכתה. רק שכתיבה כזאת לא כל כך מקובלת ונראית כעילגות. אגב. אצל אבן שושן קיים לכָה במשמעות לךָ | |||
_new_ |
אבל... | |||
|
|||
בס''ד. הניתוח יפה ונכון אבל לא ידוע לי שיש במקורות 'הלכתה' במובן של הלכת. יש תופעה כזאת בספרי הראשונים אבל במובן אחר ונראה כמו שגיאת מעתיק שהחליף א' ב-ה' במלה ארמית (הלכתה במקום הלכתא). הנה פסוק לדוגמא: (שמות ג, י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעה וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: לכה = לך נא. ואשלחך = אשלח אותך (בלי ה'). סיומת ה', יש וענינה יִדּוּע או העמקה; כגון מצרימה במקום למצרים וכדומה. לכה במשמעות לֵךְ, הנה המקור: (ישעיהו ג, ו) כִּי- יִתְפּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה-לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזּאת תַּחַת יָדֶךָ: על פי פיסוק הטעמים קוראים שִׂמְלָה לְכָה. אבל אפשר לפרש גם כך: לְכָה, קָצִין תִּהְיֶה-לָּנוּ. בברכה, נסים. | |||
_new_ |
אבל... | |||
|
|||
נכון, תודה. וגם להוסיף שאצל אבן שושן גם קיימת המילה לכָה במשמעות לך נא. | |||
_new_ |
אבל... | |||
|
|||
דווקא ב''טלית של תכלת'' האחרון (דיון 1977) צוטט: שמות יח, כ: וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם וגו'. | |||
_new_ |
אבל... | |||
|
|||
הו הנה. אז זכרתי טוב. תודה יובל. בכל אופן, 'הזהרתָּה' שמופיע כאן בפסוק משמות מופיע כצווי, אם הבנתי נכון. הויכוח הוא על גוף שני עבר. | |||
_new_ |
אבל... חששתי שאסתבך... | |||
|
|||
בס''ד. צודק יובל וצריך לשאול גם על 'אתהם', מה עושה כאן ה' במלה אותם (או אֹתם בכתיב חסר); יש בתורה עוד כמה מלים עם תוספת ה, אבל אלה חריגים ועל כל אחד מהם יש הסברים בתורה שבע''פ. הכלל הוא ש-ה' כזאת מורה משהו נוסף על פשט הציווי או העצם אליו היא מתייחסת. במקרה שלנו, בלי להאריך יותר מדי, הנה הסבר אחד והוא של המנחת שי: והזהרתה. מלא ה''א בסוף תיבותא ולית כוותיה בקרי'. ובמדרש לקח טוב והזהרתה אתהם וגו' אלו עשרת הדברות ה' מן והזהרתה וה' מן אתהם: פירוש: אין עוד מלה כזאת (והזהרתה) במקרא; המדרש אומר כי זה רומז לחמש הדברות הראשונות בעוד ה' של אתהם רומז לחמש דברות אחרונות (או להפך). שורש העניין הוא בדברי משה קודם לכן: טז כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹקִים וְאֶת-תּוֹרתָיו: אומר לו יתרו, למד אותם וישפטו בעצמם. בברכה, נסים. | |||
_new_ |
אנה, מי כתב את ''רב-מילים'' ? | |||
|
|||
גם אני יכול לכתוב ''רבי-מלים'' אז מה . ''סתם-אחד'': לפחות אני גורם לכה מעט אושר, בנוסף לתיסכול (אתה מוצא שגיאת הקלדה ''חינונית'' במקום ''חיונית'') לזה אני קורא ''שמחת עניים''. מדוע לא לכתוב כפי שמדברים ? קיצורו של דבר, אין פסיקה של גורם בר-סמכה בנושא זה. כל עוד לא תהיה פסיקה של האקדמיה ללשון, אדבוק בעמדתי. | |||
_new_ |
האתר של האשדמיה ללשון | |||
|
|||
הינה קישור לאתר של האקדמיה ללשון. לצערי לא ניתן להפנות אליהם שאלה בEMAIL יש לשלוח להם פקס. יש מי שמתנדב ? | |||
_new_ |
האתר של האקדמיה ללשון | |||
|
|||
נכון, אבל למען הסדר הטוב, להלן כתובת אתר האקדמיה ללשון העברית: http://hebrew-academy.huji.ac.il/ | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |