  
  
  
|
 |
|
||
  אין חידוש בדברים |
|||
|
|||
כאשר ז'בוטינסקי אמר: ''כן, לשבור'' (''יא, ברעכן'') - הוא נתפס מיד כ''אויב מעמד הפועלים'' ושאר הבלים ממין זה. אלא שהוא דיבר על שבירת המונופול של ההסתדרות - לא על שבירת ההסתדרות. כך גם אדם סמית: הוא מצדד בזכות ההתארגנות של העובדים. אין בכך שום ידיעה מרעישה. מותר לעובדים להתאגד - אך אסור לעשרים עסקנים לקבוע לשבע-מאות אלף עובדים (ולמיליוני מקבלי שירותים) שממחר ועד הודעה חדשה אין עבודה ואין שירות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| החידוש הוא השימוש בחקיקה |
|||
|
|||
הממשלה כמעסיק הכי גדול במשק, מונופול, צריכה למצוא את הדרך ללא חקיקה שמזכירה את המרקנטיליזם המתואר כל כך יפה על ידי אדם סמית (ופרופסור ברקאי). אם היו מסתפקים בהצעת חוק על חובת ההכרעה על ידי כל העובדים הייתי מבין. אבל זה לא הכל. העיקר הוא שאין ולו סנקציה אחת על המונופול שמנגד. החידוש הוא בחקיקה על ידי המעביד (שגם הוא ממילא מונופול). בחקיקה שמגבילה את זכות השביתה מעבר לנטרול ''עשרים העסקנים.'' | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי