פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נכתב בתשובה לאורי מילשטיין, 17/07/02 21:33)
אורי: את חלק מחברי קצת קשה יהיה לשאול
שקד (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 0:41)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את אלו שנותרו - עדיין לא שאלתי, אבל אני מניחה שתשובתם (גם בלי לדעת במי מדובר) לא תהיה כה חד משמעית, אלא בכפוף לתנאים שנוצרו.

מפקד הפלוגה בא לחם ונהרג אחי, לדוגמה, ברח (או עזב) את השטח (סיני, 73) ואף השאיר פצועים רבים שלא פונו(מרבית ההרוגים מאותו קרב היו למעשה פצועים שהושארו לגווע ונאספו מחולות סיני כשלושה חודשים אחרי תום המלחמה).
מסקנות הוועדה שחקרה את הקרב, כפי שהובאו לידיעת המשפחות, היו כי מכיוון שהקרב הוכרע, הוועדה לא מוצאת פסול בהתנהגותו של המפקד שהוציא מהשטח את הלוחמים שעדיין אפשר היה להוציא.

הסיפור לא בא להצביע על נקיון כפיו של אותו מפקד - וכידוע, גם הצבא יודע לחפות על אנשיו - אלא רק להציג מצבים שונים ואפשריים. ובסיפור הזה מדובר בוועדה שהסתמכה על מספר לא קטן של עדים - שלא ממש קיימים בסיפור הבריחה של רבין.
_new_ הוספת תגובה



לשקד: ומה דעתך על תפקודו של אותו מפקד פלוגה?
אורי מילשטיין (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 0:49)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האם את חושבת על נסיבות שבהן אותו מפקד פלוגה יקבל את אות הגבורה, או לחילופין יפקד על בה''ד 1 בדרכו למשרד רמטכ''ל? שקד, לא הכל תלוי בנסיבות. רוצח לדוגמא לא יוכל להיות צדיק הדור אפילו אם הוריו התעללו בו כשהיה ילד.
_new_ הוספת תגובה



אורי: את הסיפור כתבתי
שקד (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 1:10)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כדי לחדד טיעון מסויים.
''דעתי'' האישית בנושא זה, כפי שוודאי תבין, מתחילה ונגמרת במותו של אחי, ובתחושת האובדן של ילדה שמאבדת אח (ובמובנים רבים גם הורים).

כמי שאינה משחקת משחקי מלחמה, אין לי כלים לבדוק את טיעוני הוועדה. (אני זוכרת שהועלו טענות על טיוח, וכי אחד מחברי הוועדה אף אמר, בדיעבד, כי היה ניסיון לסגור עיניינים בשקט ולא ליצור ''מחול שדים'')

וד''א, אותו מפקד זכה באות גבורה במלחמת ההתשה.
_new_ הוספת תגובה



לשקד: אז מדוע את מחפשת כף של זכות בבריחתו של
אורי מילשטיין (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 7:38)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

רבין. גם כאן היה נסיון למנוע מחול שדים.
_new_ הוספת תגובה



לאורי.....החלטת מפקד בשדה הקרב היא הקשה ביותר
יורם המזרחי (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 4:25)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

על החלטות מפקד
=============
הגנרל האמריקאי רוברט אי. לי, שבמלחמת האזרחים פיקד על רוב כוחות הקונפדרציה הדרומית, מי שבעיני רבים נחשב לגנרל האמריקאי האהוב ביותר בהיסטוריה, אמר ערב קרב גטיסברג לבן חסותו ומקרבו, מפקד הארמיה הגנרל לונגסטריט: ''הדבר הקשה ביותר למפקד, האוהב את הצבא ואת חייליו הוא לקבל החלטות העשויות לעלות בחיי אלה שאותם הוא אוהב''
מחד, אתה מבקר ללא רחם את המסורת הצה''לית וסיסמאות החאנטאריש של ''לא מפקירים פצוע'', ומאידך אתה כועס, בלי ידיעת העובדות, על מפקד פלוגה שקיבל החלטה להציל את מי שיכול היה, גם כדי שיוכלו לחזור ולהילחם...לא נעים.... המיתוס של ''לא מפקירים פצוע'' אינו אלא סיסמא מלהיבה, ובמקרים רבים לא יעילה, כמו הסיסמא המועתקת מהאמריקאים: ''אחרי''. (סיסמאת בית הספר לחי''ר של צבא ארה''ב) או ''הטובים לטיס'' ( העתקת סיסמאת גיוס של חיל האויר המלכותי בזמן מלחמה''ע השניה), וצעקות טרזן המכה על חזהו להפחיד את הקופים ולהשכיב את ג'יין.... אסור להקיש מאלה ודומיהם לגבי יעילותו או יכולתו של צבא, או מ.פ..... צר לי על אלה שנפלו בגלל החלטת מ.פ, אך רווח לי לדעת שאחרים ניצלו ממוות ודאי....
שיקול דומה קיבל הפיקוד הצרפתי בהודו-סין, כשהחליט להורות למאחז דיאן ביאן פו להיכנע (1954)... כל זה בזמן שרוב לוחמיו, אנשי לגיון הזרים וחטיבת הצנחנים הצרפתית היו מוכנים להלחם עד הסוף. מי צדק?
הפיקוד הגבוה.... המלחמה היתה אבודה, השבויים חזרו הביתה ועוד הספיקו להילחם בסואץ ובאלגי'ר.... בבתי העלמין של דרום וצפון וויאנטאם, נותרו הרבה קברים של צרפתים אחרים שלא קבלו פקודה דומה... (ראיתי במו עיניי). חקר מלחמות בו אני עוסק שנים רבות מלמד שאין ''חוט משי'': כל הצבאות דומים בסה''כ, וגם המנצחים הגדולים של המאה העשרים, כולל הצבא האדום המפואר, עשו שגיאות איומות ולעיתים קיבלו החלטות שגויות, או כפויות מציאות, שעלו בחיי רבבות!
המלחמה היתה ותישאר גיהנום, לפעמים טומאה הכרחית, אך בכל זאת טומאה ואין ליפייף אותה עם סיסמאות של בסיס טירונים או קירות השק''מ....
זכור לי מקרה אישי של מחלקה מגדוד מסויים,בחטיבה מסויימת, במקום מסויים ובשנה מסויימת, ובה ''מיטב הנוער ומלח הארץ'' שנקלעה לאש תופת שהנחית מוצב סורי.... המ.פ, שצפה מאחור, (לימים אלוף) הורה למ.מ לחלץ את הכוח הקטן. כשהמ.מ ''הגבר'' הודיע שלא יפקיר פצוע... קיבל הוראה חד משמעית לציית. הפצוע טופל, נשאר חבוי עם חובש, והשאר דילגו מהר ככל האפשר לאחור, מחוץ לטווח המרגמות והתול''ר הסורי.... מאוחר יותר יצא סיור מנוגמ''ש שחילץ את הפצוע הכעוס והחובש האמיץ אך המבוהל... באשר לי... כשראיתי ממרחק את כמות הפגזים שנפלו על המקום בו המתנו להחלטה, ניגשתי בשקט בשקט למ.פ ואמרתי לו מילה אחת.... תודה. אף שאין הנחתום מעיד על עיסתו, האמן לי שאינני פחדן ויש לי בעניין זה ''קושאנים'' וצלקות ,אך כשקיבלתי, עם חיילי-בתולין אחרים הוראה לסגת (לברוח לפי גרסתך) הייתי מאושר....
_new_ הוספת תגובה



ליורם: ערך לחימה מרכזי - מפקד לא נוטש את פקודיו
אורי מילשטיין (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 7:50)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תחת אש!

אתה מייחס לי דברים שלא אמרתי ובהקשרים שאינם ממין הענין.

מקרה של נטישת מפקד את פקודיו תחת אש הוא פסול בכל מקרה. אין דומה נטישת מפקד את פקודיו לנסיגה או להפקרת פצוע. במלחמה כמו בכל תחום אחר יש לעשות אינטלקטואליזציות של סיטואציות. מובן מאליו שבנסיבות מסוימות יש לסגת, ולא ניתן לחלץ פצועים.

מצד שני, כפי שכתב מרכס לאנגלס, הקרב למלחמה הוא כמו הכסף המזומן לכלכלה. זלזול בנורמות התנהגות בקרב לא יאפשרו לצבא להשיג את יעדיו. לכן, לעתים דווקא כן מקריבים חיים כדי לא לגרום לזילות ערכי הקרב והלחימה.

ערך מרכזי בכל התנהגות קרבית הוא אי נטישת המפקד שעה שחייליו נמצאים תחת אש. מי שמזלזל בערך הזה נותן יד להרס יכולת הלחימה.
_new_ הוספת תגובה



נורמות ''אאלן''צבאיות קשה לשמור או לקבע חדמשמעית
יורם המזרחי (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 4:00)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



ליורם: לכן מתקיים הדיון הנוכחי
אורי מילשטיין (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 8:36)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורום
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי