  
  
  
|
 |
|
||
  וכאן מגיעים לנושא חשוב ביותר: רציונליות, מוסר ומושג ''האל החי'' |
|||
|
|||
העקרון שהיצבתי הוא עקרון פורמאלי. אך איך נשכנע אדם על סמך שיקולי כדאיות מיקסום תועלת להיות מוסרי תמיד? אין דרך. שהרי בעולם הממשי אין שום מנגנון ידוע לנו ההופך את המעשה הספציפי לחוק כללי. האוניברסליזציה הזאת היא רק אופרציה מנטלית, המשמשת לשיפוט מוסרי. אך האם לבצע את המלצות השיפוט המוסרי הזה תמיד משתלם לנו? לא בהכרח. לעיתים יש התנגשות בין מיקסום תועלת באופן רציונלי ובין תוצר השיפוט המוסרי. ניתן עדיין לאמר שאם אנהג תמיד באופן לא מוסרי, הרי על פי עקרון הדומינו אהפוך התנהגות מוסרית של אחרים ללא רציונאלית וניזקית עבורם. למשל, כשאוטובוס ניתקע בחול וכל הנוסעים מתבקשים לדחוף אותו, הרי תמיד ימצא מישהו שרק יתחזה כדוחף לא ידחף, ועדיין לא יתן דוגמא מרפה ידיים לאחרים שכן הוא מסתיר את אי השתתפותו. אילו היה הדבר הזה נהפך לחוק כללי, אף אחד לא היה דוחף והדבר לא היה משתלם לו, אך מדוע שכאן זה יהפך לחוק כללי? תמיד, ניתן להפיק יתרונות מכך שאתה מנצל את האחריות הכללית של רבים. ובכן, בחברות כמו החברה הגרמנית למשל, כפי שצפיתי שם, קיימת ענישה מחמירה לגבי הפקת יתרונות כאלו תוך חריגה מהמאמץ הכללי. אכזבת אותם פעם אחת, ניתפסת פעם אחת בהפקת יתרונות לא הגונים, בחברה זאת שבה כפי שנוכחתי מניסיוני, קיימת עזרה הדדית ואחריות ציבורית רבה מאד ? אנשים יגיבו שם כלפיך בזעם ממש רצחני. אז זו דוגמא כיצד מנגנון חברתי של ענישה מחמירה מגבה את השיפוט המוסרי. אבל רוב החברות יותר טולרנטיות, ואין סנקציות מחמירות במקרה של עבירות מוסריות פעוטות. שוב, תאמר, בחברה שבה ההתנערות מאחריות מוסרית היא שגורה, הרי ששיעור הפגע בה הוא רב, דבר שאכן הופך את החיים בחברה כזאת ללא ניסבלים, והופך אותה לחברה קורסת. כך איפוא, מעבר למסה קריטית של עבריינות מוסרית, אכן מתקיים המנגנון ההופך את אי המוסריות לחוק כללי, ומכאן שלא משתלמת לפרט. אבל כשאין מסה קריטית כזאת, הרי שאין מנגנון כזה לפיו לא משתלם מידי פעם לנהוג באופן לא מוסרי. נציב את השאלה הבאה בפני מנגנון השיפוט המוסרי על פי הכלל הפורמאלי שניסחנו: האם היית גונב כדי לקנות תרופה מסויימת שתציל את אשתך ממוות? אך למה לגנוב? ניתן הרי ללוות כסף, או לפנות לגמ''ח, ולא לעבור עבירה מוסרית, דבר שיצמצם את בלעדיות הגניבה כאופצייה היחידה למניעת מוות. אבל נניח שאתה עני במיוחד והחברה הזאת נטולת חמלה למדי ונטולת גמ''ח. גניבה היא האופצייה הרציונאלית היחידה למנוע מוות. האם זה *מוסרי לגנוב* אז? זה ניסוח לא נכון לצורך תפעול החוק הפורמאלי. הניסוח צריך להיות: האם מוסרי 1) לגנוב 2) במקרה צורך דוחק 3) בנסיבות עוני? את 2 ניתן למזג ל-3. שהרי בנסיבות עוני כמעט כל צורך הוא דוחק. לכן, צמצמנו את השאלה הזאת מ-3 רכיבים ל-2 רכיבים: האם מוסרי לגנוב בנסיבות עוני? ונעביר אוניברסליזציה: האם היית יכול לרצות שגניבה בנסיבות עוני תהפוך לחוק כללי? במדה מסויימת כן, שהרי אז יהיו תמריצים להגברת הרווחה והגברת המשאבים בחברה, ומזעור העוני, למשל על ידי הפחתת מיסוי ועידוד השקעות, תוך ביטול רגולציה עודפת, למשל. אבל עדיין נישארת תחושתנו שגניבה היא לא מוסרית. אך שימו נא לב, שכאן כבר לא מדובר בצו מוסרי אבסולוטי אלא בקוונטיפיקציה של המוסר (כימות עוצמה): בנסיבות מסויימות גניבה תהפוך הרבה פחות חמורה מבחינת עבירה מוסרית, וההפך מכך, אף תעורר סימפטייה בקרב אנשים רבים. יוצא מכאן: אין מנגנון להבטיח תועלת של התנהגות מוסרית. המנגנון של הפיכת החוק הכללי למעין תכתיב אוטומטי (בנוסח, יקוב הדין את ההר'', מייצר רובוטיזצייה של התנהגות אנושית והופך רבים לחסידים שוטים. למשל, אם אדם מסויים ירק פעם ברשות הרבים, מייד ידונוהו בחברה כזאת בחומרה רבה בחברה כזאת (שהרי על פי הכלל הפורמאלי של אוניברסליזצייה זה לא מוסרי: שהרי לא היית רוצה שכולם ירקו - הדבר יהפוך את רשות הרבים לדוחה). לכן, עדיין אין תחליף לדת בענייני מוסר. ולמה? לא כי ה' מעניש בכל מקרה ומקרה, אלא משום שאינטליגנציית העל פועלת כמעין הדרכה צמודה, ומציבה דברים בפרופורציות נכונות. כך, האמונה באלוהות אחראית איפוא לתחושת יושרה מוסרית כגורם חי ואקטיבי אצל רבים, לא בגלל תפיסת האל כמיישם אוטומטי של ענישה, אלא בגלל תחושת נוכחות האל הטוב בכל, בבחינת האל החי, הנוכח בכל רגע ורגע. לכן ליצן המסוממים הבדרן הפיקח אך הלא-חכם אורי זוהר טעה בגדול כאשר הידגיש את המושג: ''אלוקים בורא עולם''. הניסוח הנפוץ בכתבי הקודש אינו ''בורא עולם'' אלא ''אדון עולם''. האל הנוכח בכל. האל המראה כהרף עין את הדרך הקולעת . האל החי Der Herr ,The Lord . כמובן, בדרן המסוממים זוהר רצה להרשים אותנו ולכן טבע את הביטוי ''בורא עולם'' כתחליף למסוממים של המושג ''אדון עולם'' ''האל החי השורה בכל'', הנותן לנו תחושת פרופורציות נכונות והבנה קולעת אינטואיטיבית ('' ה' יראה'' כמושג בו משתמש אברהם) אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אתה מפשט מדי את הבעיה מיכאל |
|||
|
|||
בחברה הפיאודלית של ימי הביניים, ועל פי הדת הנוצרית דאז, שיננו לעובדים המדוכאים כי זהו רצון האל שיהיו מלכים רוזנים ובארונים שיחיו ממשמני הארץ, בעוד הם יהיו צמיתים מזי רעב באחוזותיו של האדון שדינם למות ברעב או במגפה בגיל 30. האמונה באל ובחיים שלאחר המוות סיממה את המדוכאים מלראות את עוולות העולם הזה. אתה טוען :''האמונה באלוהות אחראית איפוא לתחושת יושרה מוסרית כגורם חי ואקטיבי אצל רבים, לא בגלל תפיסת האל כמיישם אוטומטי של ענישה, אלא בגלל תחושת נוכחות האל הטוב בכל, בבחינת האל החי, הנוכח בכל רגע ורגע'' ואני טוען כי המציאות טופחת על פניך בגדול. הגזענים הלבנים בארצות הברית, הצלבנים, הפורעים ביהודים ברוסיה, מחבלי אל קעידה, מתאבדי החמאס והג'יהאד , הרוצח יגאל עמיר ושאר המחבלים היהודים,חדורים כולם באמונה יוקדת באל. האמונה באל לא רק שאינה מחזקת את התנהגותו המוסרית של האדם, אלא , במקרים קיצוניים, נותנת לו צידוק ואולי אפילו ''שכר'' על התנהגות בלתי מוסרית בעליל. היטיב קארל מרכס לתאר את הדת כ''אופיום להמונים'' . מסלפי תורתו, הקומוניסטים, ניסו לפתח סם אחר במקום הדת, ונכשלו בגדול. לשמחתנו מסם הקומוניזם מתפכחים מהר יותר מאשר מסם הדת,והסיבה ברורה. הדת מבטיחה גן עדן לאחר המוות, ומשם עדיין איש לא חזר לדווח על מצבו. הקומוניזם הבטיח גן עדן עלי אדמות, ואת המציאות העגומה ראה כל פועל ברוסיה, וכל איכר בפולין... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לי תשובות מעולות ולא צפויות. אבל איני רוצה לחזק את דהרי |
|||
|
|||
הפועל בבלי דעת בשם השטן. הרי הוא יתעלם ממה שכתבתי, יגנוב את רעיונותי בערמומיות ''תימנית'' כפי שעשה עד כה, וינגח אותך עם רעיונותי החדשים, תוך דיבור בשם ה' אך פעולה למעשה בשם השטן והעריצות. ועוד יקרא לי השובב הנוכל רשע... - כפי שעושים גונבי רעיונות על מנת ''לשמן'' את הגניבה ולהצדיקה לעצמם תוך רימוי מה שנשאר ממצפונם. עליך לשים לב לא לתוכן המסויים שכותב דהרי, חקיין המחזק את השטן, אלא לנימה העולה מדברי דהרי וצדק. הם העתק מדוייק של אנשי נסראללה, אנשי הטליבאן, והחומייניסטים. מפיצים את העריצות, החנק, והשרירותיות הפורעת בשם הדת. אצלנו קוראים לכאלה, ברוך השם, נבלים ברשות התורה, שכן חכמינו למדו כבר להכיר את שכמותם. אכתוב זאת במקום אחר. באתר שלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לי תשובות מעולות ולא צפויות. אבל איני רוצה לחזק את דהרי |
|||
|
|||
''הרי הוא ... יגנוב את רעיונותי בערמומיות ''תימנית'' כפי שעשה עד כה''. האם תוכל לתת דוגמא לרעיון אחד שלך שגנבתי, אדון שרון? בטוחני שלא, מה שמעיד על עצמך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמובן שאוכל: |
|||
|
|||
דוגמאות: 1) ''אתה לא מבחין בין מוסר ובין חוק''. ואחר אתה עוד מעיד על עצמך ''כבר בגיל 7 ידעתי להבחין בין מוסר ובין חוק''... מה שמראה שרצית לחזק עוד יותר את המצג שהרעיון הוא שלך. זה שקר כמובן: החוקר הדגול ז'אן פיאזה הראה כי עד גיל 12 בערך ילדים לא יכולים להבחין בין צווים חיצוניים ובין תוקף פנימי מוסרי 2) אין לבסס את המוסר על הרציונאליות.. ועוד ועוד. כולל ''אני שאלתי שאלה אחת ואתה עונה על שאלה אחרת''. אימצת טכניקות רטוריות שלי, אתה מגדף אותי, ונוקט בלשון נימוסים מזרה אימה של מאפיונר. 3) כך, אתה מנסה להלך אימים אך בלשון מנומסת, גישה השכיחה על מאפיונרים: ''יהיה זיכרו ברוך'' (איום מרומז ברצח, ובלשון מנומסת) וחכמנו אמרו: תלמיד חכם המוחל על כבודו, אין כבודו מחול. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| וההבחנה בין חוק ומוסר: |
|||
|
|||
כולל הפניה למאמר שלי בנושא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמובן שאוכל: |
|||
|
|||
עכשיו אני מבין את היחס של רבים אליך, שנראה לי בשעתו תמוה. ליתר דיוק, התרשמתי מההתקפות עליך שמן ההכרח שאתה לא בסדר, אבל לא הבנתי מה בדיוק לא בסדר אצלך. עכשיו אני חושב שאני מבין. לך לך לדרכך ואני - לדרכי. כפי שאמרתי, לעולם לא אגיב עוד על פוסטים שלך ולא אנהל איתך דיון. חבל''ז. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עכשו אתה מתגלה גם כמסואב מוסרית |
|||
|
|||
חרף ההבחנות הטריביאליות והמיגעות שערכת עד כה בנושא מוסר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עכשו אתה מתגלה גם כמסואב מוסרית |
|||
|
|||
כמדומני, שלהיות ''מסואב מוסרית'' הרבה פחות גרוע מלהיות ''מיכאל שרון''. ואוי לה לבושה ולכלימה על שאני מנהל איתך סוג כלשהו של דיאלוג. אפילו כזה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי