|
חלק מהאנשים שם היו אכן כאלה | |||
|
|||
יש תאורים כאלה, כמו של המשורר היהודי גרמני הנפלא היינריך היינה, במסעו במזרח אירופה ב-1840 בערך. יש גם תאור דומה של הסופר הצרפתי אונורה דה בלזק, שאהובתו היתה רוזנת פולנייה, ובנסיעותיו למחוז שלה בפולין הוא מתאר את השווקים היהודים במחוז, בשנת 1836 בערך, תאורים מבחילים למדי, של סופר בעל כושר תאור מדוייק ומדהים. אני מתייחס לחלק מתופעות העיירה והקיום בתפוצה ולא למכלול כולו, כפי שאני כותב מפורשות. | |||
_new_ |
ולא רק הם. | |||
|
|||
הנטיה להטפל לחיצוניות האסטתית או הלא אסטתית של היהודי היא נטיה לא תקינה. כל האנטישמים נוהגים כך, היום תשמע ''ישראלים'' רבים שמבחינתם יהודי ''שחור'' חרדי הוא מוקצה מחמת מיאוס. המשותף לכל אלה הו שלא ניסו אף פעם להידבר עם החרדים דיבור אמיתי מעמדה לא מתנשאת, ומגובה העיניים. הם מתרשמים מהחצוניות ולא מהפנימיות. העולם היהודי החרדי הוא עולם עמוק, רוחני, ולא מתמצה כלל וכלל בכמה ''רוכלים'' כפי שאתה מכנם ''צואים ומטונפים''. | |||
_new_ |
היופי אינו מיותר. האסטטיקה כרוכה באירגון מוחי גבוהה | |||
|
|||
שנאת היופי הפיזי, אי אהבת היופי שבצלם האנוש הפיזי שבך ובאחרים ובטבע ובסביבה, שנאת הצורות הגשמיות היא אחת מאבות הסאוב הנפשי, ומקורה אנרכייה בנשמה, אף אם יש לך יכולת אנליטית לשזור דברים באיזה קו של פלפול ריק נעדר יצירתיות בונה. ויזואליה אסטטית הינה מרחיבת דעת ומכווננת את המוח כלפי אירגון מרחבי מורכב, במקום אירגון קווי ומתח חד מוקדי. תחושת מצור תחושתי יוצרת צמצום קוגניטיבי, ואוכפת (זמנית) סוג של מוגבלות. אין כאן זחיחות, ואיני סבור שגישה רצינית מחייבת סלוק כל ויזואליה. המשפט ''הבל היופי'' הוא אולי אחד האסונות הגדולים ביותר של היהדות. שכן אסטתיקה מרחבית הינה אחת מאושיות האירגון המורכב. החומרה של קידוש אותיות תוך אירגון לינארי-קווי תורמת לעיתים ליצירת נכות קוגניטיבית כלפי תפקוד מוחי גבוה. מה לעשות, כנראה לא כל חכמינו היו חכמים, ובהיסטוריה של עמנו האיוולת הקולוסאלית היא לעיתים די שכיחה. | |||
_new_ |
ולא רק הם. | |||
|
|||
בלה בלה בלה. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |