פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה למיכאל שרון, 13/04/07 11:36)

http://www.faz.co.il/thread?rep=97033
אתה חופש את רק את קשיי ההבנה שלך
בועז מושקוביץ (יום שישי, 13/04/2007 שעה 21:42)
בתשובה למיכאל שרון

הציטוט הראשון: המשפט מביע באופן ברור את הכחשת השואה; לעתים קרובות כשמביאים ציטוטים, קוטעים חלקים של משפטים, שלא נחוצים להבנת משמעות הציטטה; לגבי הכחשת השואה יש הרבה מאד חומר, גם לא קטוע באמצע.

הציטוט השני: לא מדובר במתנחלים, כמו זה שנתן לך את זה היה רוצה; זהו משפט אנטישמי טיפוסי המשתמש בדמות הסוחר מוונציה ומזכיר את נתניהו כמשל.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97064
קטיעה והטיית פוקוס. הנקודה היא אחרת לגמרי
מיכאל שרון (שבת, 14/04/2007 שעה 12:40)
בתשובה לבועז מושקוביץ

אכן, כאן המשפט הוא משפט אופייני של הכחשת (או מזעור) שואה. אבל למה הוא נקטע באמצעיתו? תגיד שזה לא רלוונטי, הקטע הזה מספיק על מנת לדעת עם מי יש לנו פה עסק. נכון וגם לא נכון. מניסיוני אני יודע, שהקטיעה הזאת היא של פסקה המדברת על משהוא אחר לגמרי מאשר מכחישנות השואה, דבר שיעורר תהייה אצל הקורא: אם המאמר הוא מאמר הכחשת שואה, אז מה מקום המשפט שנקטע, שאינו משתלב כאן? וכך הקורא סבור, עקב הקטיעה שגם בהמשך מדובר באותו כוון בדיוק, בהכחשת שואה, וזה פוקוס המאמר, אנטישמיות. אבל ממה שאני מכיר, תכופות יכול להיות מדובר על משהוא אחר, כגון שהציונות עושה שימוש בשואה להצדקת הכיבוש והתעמרות בערבים, או כל דבר אחר. לעיתים יש גם משפטי זעם של כותבים ערבים הכואבים את כאב הנישול, ועוולות הכיבוש, והפוקוס מכל מקום אינו שנאת יהודים באשר הם יהודים, אלא שמדובר בפעולות ישראל ולא במהויות של יהודים. פעולות ולא משפטים מייחסי מהות. כך גם, ברגע שמוזכר שיילוק, שוב סבור הקורא שמדובר במאמר בעל פוקוס המייחס מהויות אנטישמיות. בעוד המשפט הזה, עשוי להיות נקודה שולית, מעין משפט זעם, בעוד הפוקוס יכול להיות, מדיניות ישראל שאינה חפצה בשלום, או מדיניות אנשים כביבי, תוך סקירת אלמנטים ממעשיהם ומדיניותם. ומכל מקום לא מדובר במאמר הצובע את כל היהודים באשר הם במהות חדורה אנטישמיות. זאת כשם שזה הקורא את הסוחר מוונציה של שייקספיר, מקבל דרמה מורכבת, וברור לחלוטין ששיקספיר לא היה אנטישמי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97073
מי צריך את כל ההשערות האלה?
בועז מושקוביץ (שבת, 14/04/2007 שעה 19:02)
בתשובה למיכאל שרון

אפשר לצטט את המשפט עד הסוף ואז ישאלו מדוע לא צוטט המשפט הקודם...
כשבהקשרים כאלה מופיעים שיילוק (לא שייך לעניין האם שייקספיר היה אנטישמי או לא, חשוב מה המשמעות בעיני הכותב וקוראיו) ושם העצם ''יהודי'' בתוספת שם תואר ''קנאי'', ''מלוכלוך'', ''בוגדן'', ''קמצן'', ''מזרחי'' (אוסטיודן) וכד' - לא צריך לנחש הרבה, יש מספיק נסיון עם זה וחומר בעניין הזה. הרבה יהודים, כשהם רואים את התוארים האלה, מקווים שמדובר ביהודים אחרים, לא ''טובים כמוהם'', עד שכולם נפגשים באותו תא הגזים...

יש כל כך הרבה חומר על אנטישמיות והכחשת השואה בעולם המוסלמי, שאין כל צורך בהשערות כאלה. בפעם אחרת, תבקש מהחברים שלך ב''הגדה השמאלית'', שבמקום לחפש ''משפטים קטועים'' אצל PMW או MEMRI, שיואילו בטובם לגשת לחומר המקורי ויתחילו להציג בפנינו מה מופיע שם. סורוס והאיחוד האירופי ישמח לממן להם את זה. אתה תראה איך הם לא יעשו את זה או יעשו משהו מופרך, כמו זה שעשה מתי שטיינברג (ההסבר במאמר המקושר ''בעיין ספרי הלימוד'').

http://www.faz.co.il/thread?rep=97095
והפעם - תשובת דן הגנן, חבר שלי ב''גדה השמאלית''
מיכאל שרון (יום ראשון, 15/04/2007 שעה 2:33)
בתשובה לבועז מושקוביץ

כגנן בישראל, אני חושב שזה לא בסדר. מה? שום דבר לא בסדר. המצות מנפחות אותי כל פסח, אישתי מטגנת מצהבראיין, והפסח תפחתי כל כך, עד שאני מתקשה לצעוד בגנים שתחת השגחתי. כן, אני גנן שמן, וזאת בעייה. קשה לי לרזות, אני מכור ללחם. והמצות השמנה נטו. בפסח חוגגים את ליל כל השמנים, ובסיום הפסח אורגייה של פלאפל, וכך, אני בין המצרים, איש שמן שחגי ישראל ניבראו כדי להתעלל בו. מאז אני קורא את ''הגדה'' נוכחתי כי אפשר גם אחרת, אבל החינוך השוביניסטי שקיבלתי (אבי היה רס''ר בקבע ואימי - פקידת שומה), יצר אצלי דחף לאומי לאו בר כיבוש לצעוק ''מוות לערבים'' במשחקי ליגה ב' ולקנות בפיצוציות, וכך אני משרך דרכי בחיים במבוכה וחוסר ישע, ללא משמעות ומשמעת ועם כרס ההולכת לפני ובעיות בריאות הממתינות חסרות סבלנות לתורן.

הציונות - אויב הבריאות.

מ.ש.

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.