|
להתגברות ההשפעה של אנשי הצבא על התנהלות הממשלה. זה לא מתייחס רק לענייני תקציב, אלא אך לענייני ביטחון ומדיניות.
ככל שמשלבים אנשי צבא בתהליכים מדיניים גרידא ולמשכי זמן ארוכים יותר, הסיכון עולה.לפחות זה נכון מהבחינה התיאורטית ולכן סכנה זו קיימת תמיד ברקע. בפועל גם לאחר שראינו מעורבות עמוקה של אנשי צבא בהסכמי אוסלו למשל (ותשים לב שלא דנו ולא עדכנו את הצבא והמודיעין על ה כ ו ו נ ה לחתום על הסכם ועם מסגרת ההסכם שנקבעה ע''י 5 אנשים בלבד ובחשאי), א ב ל רק במסגרת יישום ההסכם! והדבר הזה הוכיח את כישלונו. חלק מכשלון אוסלו היתה צורת התנהלות הדרג המדיני (כמובן שהמכשול העיקרי הוא הפרטנר לשלום שאינו בא לשיחות על השלום מתוך יושרה ומתוך כוונה אמיתית לשלום).
במקביל, אנשי הצבא עצמם די רגישים לשימוש שנעשה בהם ע''י גורמים פוליטיים עד שראינו ושמענו רמטכ''לים שאומרים בגלוי שעניין זה או אחר, גם כשהוא צריך להיות מבוצע ע''י הצבא, אינו במסגרת השיקולים של הצבא ושהצבא אינו מתכוון לתת חוות דעת בהם. כאן יש דווקא את הבריחה ואת התחמקות הצבא מלתת את דעתו ולייעץ מקצועית לדרג המדיני. ראינו את ההתנהגות הזאת לקראת פינוי עזה וחומש. הצבא רק היה קבלן ביצוע עבודות פינוי בני אדם (שזה כשלעצמו דבר מסוכן מהבחינה החברתית-פוליטית).
בקיצור, הסכנה קיימת והרשות נתונה, אבל מבחינה מעשית כפי שאנחנו רואים לפחות מאז 1968 לא נראה שהצבא מהווה גרעין שיכול להוות איום על הדמוקרטיה הישראלית. שורש הביטחון הזה הוא שיש גיוס חובה לכלל האזרחים ואין למערכת הצבאית יכולת לנתב מתגייסים לפי דיעותיהם הפוליטיות. המצב הבסיסי הזה מחייב ביצוע התנתקות מודעת או שלא מודעת מהדיעות הפוליטיות הפרטיות של איש הצבא בתיפקודו השוטף בצבא בסדיר או בקבע ובבואו לבצע את ההוראות החוקיות בעליל של המערכת. כבר ראינו מפקדים שנחשבים לאנשי שמאל מבצעים פעולות שההד השמאלני הפוליטי מתנגד להן ולהיפך, שמפקדים שנחשבים לאנשי ימין מבצעים פעולות שההד הימני הפוליטי מתנגד להן. |
אתה צודק שצריך לשמור ושיש סכנה
