  
  
  
|
 |
|
||
  האם אנחנו באמת מתנגדים לאלימות? |
|||
|
|||
יש לנו נטיה להזדעזע מאלימות כשהיא מופנית כלפינו ולחפש נסיבות מקילות כשהיא מופנית כלפי הצד השני. בראש ובראשונה מנסה כל צד להאשים את ''המחנה'' השני ומהר מאד מגיעים לשאלה מי אלים יותר, הימין או השמאל, כאילו יש לכך איזו שהיא רלוונטיות לשאלה מי צודק יותר. באחד הטוקבקים ב''מעריב'', כמדומני, נכתב: השמאל אינו רוצח את אנשי הימין כי הערבים עושים זאת במקומם. זה נראה די מופרך ואינני חושב שמישהו מהשמאל הישראלי היה שוקל ברצינות לרצוח את חבר הכנסת לשעבר הרב מאיר כהנא או את השר רחבעם זאבי, אבל אם כן, לא היה בכך צורך משום שהם אכן נרצחו על ידי אויבינו. בכל זאת היו אנשי שמאל, גם כאן בפא''צ, שלא ממש הצטערו על האובדן. היה מי שכינה את רצח זאבי ''סיכול ממוקד'' ואחרים דיברו על כך שדעותיו האלימות הביאו עליו את הרצח, בדומה לרטוריקה שבה נתקלתי אחרי נסיון ההתנקשות בפרופ. זאב שטרנהל. במשך שנים הטיף פרופ. ישעיהו לייבוביץ לאלימות נגד הימין ולמלחמת אזרחים. במקום להקיא אותו משורותיו הציע לו השמאל את פרס ישראל. במקום לנפנף זה מול זה באלטלנה מול רצח רבין, ובמקום לשלם את מס השפתיים של ''אני מתנגד לאלימות מכל צד, אבל...'' ראוי היה באמת שתהיה לנו חברה ללא סובלנות לאלימות כלל. להלן הצעה למבחן אובייקטיבי: האם הקורא אכן מתנגד לאלימות? אנחנו יודעים שבבתי הסוהר יש אלימות. האסירים נמנעים בדרך כלל מלדבר על כך, אבל הסיפורים דולפים החוצה. יש אסירים הנמצאים בסיכון יתר: שוטרים לשעבר, מלשינים, פדופילים. אנחנו גם מכירים את הדעה שהענישה בישראל כלפי עברייני מין אינה חמורה מספיק. לא אחת שמעתי סיפוק מזה שעבריין המין נכנס לכלא משום ש''שם כבר יראו לו'', והפירוש הפשוט הוא ששם כבר יאנסו אותו. אבל עונשו של אסיר אמור להיות כליאה. הוא לא אמור לקבל תנאים משופרים אם הוא אלים או תנאים ירודים אם אינו מסוגל להגן על עצמו. זו אחריות המדינה להגן גם על האדם המאוס ביותר הנמצא באחריותה. האם נקבל – אמנם בחירוק שיניים – את העובדה שאנס בזוי היושב בכלא יקבל פיצויים מהמדינה על כך שהותקף? כשנעבור את המבחן הזה, כשנבין שזהו הכרח המציאות, כשנקבל את הצדק שבכך, נוכל להיות שלמים עם עצמנו באמירה שאת המחזיקים בעמדות שאינן מקובלות עלינו יש לתקוף רק באמצעים רטוריים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אני מקבל אבל... |
|||
|
|||
פיצויים צריך לשלם גם התוקף עצמו (כולל תוספת מאסר). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם אנחנו באמת מתנגדים לאלימות? |
|||
|
|||
שאלתך היא כללית מדי, האם אתה מתנגד לאלימותו של המתגונן מפני התוקף? את השמאלני ניתן לשאול שאלה הרבה יותר ממוקדת בנושא האלימות, וגם עליה הוא לא יהיה מסוגל לענות בחיוב, ולהוכיח כי תשובתו מתבטאת במעשיו ובדבריו. שמאלני, האם אתה מתנגד לרצח? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם אנחנו באמת מתנגדים לאלימות? |
|||
|
|||
אני מתנגד לאלימות מתוכננת מראש. כשתוקפים מישהו הוא צריך להגיב. אם לא הצליח להגיב באותו רגע, אין לו זכות לעשות שום דבר מעבר להגשת תלונה במשטרה. דוגמאות: עדן נתן-זדה – פתח באש בתוך אוטובוס בשפרעם. מותר וצריך היה להרגו באותו רגע. לאחר שהשתלטו כוחות הבטחון על האוטובוס, לא היתה הצדקה להרגו. מחבלי קו 300 – אם היו הורגים אותם תוך כדי ההשתלטות על האוטובוס – הכל בסדר (ואף ראוי לשבח). השתלטו עליהם כשהם חיים – אסור היה להרגם. זהו רצח פשוט – חד וחלק. ברוך גולדשטיין – פתח באש בתוך מערת המכפלה על מתפללים לא חמושים ונהרג בידי המתפללים. הריגתו מוצדקת לחלוטין וראוייה לשבח. שי דרומי – ירה למוות בפורץ שניסה לגנוב מחוותו – ירי מוצדק. אם הפורץ היה נתפס – אסור היה להרגו. חייל שמישהו מיידה עליו אבן – צריך להגיב באש חיה. אם תופסים את מיידה האבן – אין לירות בו. אפשר להמשיך עוד כהנה וכהנה, אבל אני סבור שהמסר ברור ועקבי. זה אינו מנוגד לדעתי שצריך להיות גזר דין מוות על רצח. אותו דין היה אמור לחול על סמיר קונתאר, יאסר ערפאת, עמי פופר, יגאל עמיר ורבים אחרים. אבל דין זה צריך להיגזר על ידי הרשויות ולא על ידי יחידים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי