  
  
  
|
 |
|
||
  שטויות, מצרים לא הציעה שום שלום לפני 1977 |
|||
|
|||
אני מתרשם שאתה עושה עבודה קצת רשלנית ואפילו לא מצטט את וויקיפדיה נכון. מצרים לא הסכימה להכיר בקיומה של ישראל ולעשות איתה שלום אלא גונאר יארינג בהצעתו רשם ש''הרפובליקה הערבית המאוחדת תתחייב לחתום על הסכמי שלום עם ישראל''. מאחר שזה לא נרשם מפי סאדאת, אפילו לא פורמלית, הרי שזה לא חייב את מצרים, כי זו רק היתה ההצעה. בדיפלומטיה מוכרים תרגילים כאלה שאין להם כל הסכמה מראש אלא נועדו להניע תהליך פוליטי. אנחנו עושים ועושים לנו את זה בשנים גם מול סוריה. העובדה שסאדאת לא רצה להיכנס למשא ומתן היתה משום שהוא לא רצה לשלם את תשלום ההכרה בישראל ושלום איתה בתמורה לשטח סיני. • ראשית, האמירה כאילו גולדה מאיר החמיצה סיכוי להסכם שלום עם מצרים וכתוצאה מכך היא אחראית לפרוץ מלחמת יום הכיפורים איננה עומדת במבחן העובדות ההיסטוריות. הצעת ההסכם של יארינג הציעה שלום בין המדינות אבל סאדאת דחה ולא קיבל את השלום. הוא רצה נסיגה, הפרדה, הפסקת אש וכל זאת בתמורה להתחייבות של ישראל לסגת מכל יו''ש, עזה והגולן. כמו כן המצרים עמדו על העברת כוחות צבא מצריים לשטחים שתפנה ישראל במטרה ''לקדם'' את העבודות בתעלת סואץ. כשהאמריקאים יזמו ''שיחות קירבה'' באוקטובר 1971 ישראל הסכימה והמצרים סרבו. בגלל שישראל דרשה שלום. גולדה גם נענתה בחיוב ליוזמת השלום של צ'אוצ'סקו. מצרים התעלמה ממנה. כי היא היתה עסוקה כבר בהכנות למלחמה. לפי שר המלחמה המצרי, פילדמרשאל עבד אל ע'אני גמאסי, החל מאביב 1971 הכריע סאדאת בעד יציאה למלחמה עם ישראל ובספטמבר 1972 החליט סאדאת סופית על מתווה המלחמה מתוך כמה אופציות שהוצגו לפניו. כל המחוות והגישושים הדיפלומטיים המקבילים שימשו כחלק מהונאה מצרית גדולה לקראת המלחמה. המצרים היו חרדים שמא ישראל תלך רחוק מדי מבחינתם ותסכים לתנאים פחותים בעבור הפסקת האש ולכן התמידו והקשו על ההבנות. מנגד הסובייטים לחצו עליהם להמשיך ולהפר את השקט בתעלה בכל מיני פעולות מקומיות ובחדירת מטוסים למרחב שמי סיני. • • שנית, הצעה הנסיגה מתעלת סואץ, כדי לאפשר למצרים לפתוח את התעלה לשיט בין-לאומי ולשקם את ערי התעלה שנפגעו בהתשה, הועלתה לראשונה על-ידי ח''כ גד יעקובי, מקורבם של דיין ופרס, בביקורו בארה''ב בספטמבר 1970 בפני אנשי משרד החוץ האמריקאי כהצעה בלתי רשמית ואישית. הרעיון הודלף לתקשורת בישראל בשמו של שר הביטחון משה דיין. לכן הסיכום כמו שמופיע באתר להנצחת גולדה נכון. כבר בספטמבר 1970 שאלה גולדה מאיר את פרופ' קיסינג'ר – אז היועץ לביטחון לאומי בארה''ב – על דעתו בנידון זה בשיחה עמו באוקטובר 1970! משה דיין העלה פעם נוספת את הרעיון בפני קיסינג'ר בפגישתם בוושינגטון בדצמבר 1970! (היוזמה שסאדאת ייחס לעצמו בפברואר 1971 החלה אם כן כגישושים בלתי מחייבים של ישראל אצל ארה''ב). הצעה זו אומצה על-ידי הנשיא סאדאת באופן פומבי בפברואר 1971, אם כי תוך התעלמות מהיוזמה הישראלית והצגתה באופן מטעה כיוזמה אישית שלו להסדר מדיני. עמדה זו נתקבלה ברצון בארה''ב על-ידי חוגי משרד החוץ והתקשורת האמריקאית וכך ''נשתלה'' בזיכרון ההיסטורי כ'יוזמה מצרית נועזת' לקראת הסדר שלום, בפרט לאחר שצוינה בזיכרונותיו של סאדאת. חכם ציון | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שטויות, מצרים לא הציעה שום שלום לפני 1977 |
|||
|
|||
לפי כל המקורות שציינתי במאמר (הקישורים). מצרים העבירה הצעה רשמית ליארינג לקדם שלום מלא עם ישראל כנגד הסכמה לנסיגה מלאה מסיני. בנספח אמנם היו הסתיגויות מסוימות,אך כבסיס למו''מ היה פה שלום כנגד נסיגה מלאה וזאת פעם ראשונה. גולדה מאיר והאישים המובילים באותה תקופה (דיין וגלילי)לא הבינו נכון את השינוי במדיניות מצרים לאחר מות נאצר. שינוי מהלאווים של חרטום וממלחמת ההתשה.אי הבנתם הובילה בסופו של יום למלחמת יום הכיפורים. בתשובת ישראל ליארינג (בכל המקורות שהבאתי מאשרים זאת)הייתה שלילה מוחלטת של נסיגה מלאה מסיני.וזה הביא להסתלקות מצרים מהשיחות. זה אירע בפברואר 1971, לכן העדות של ג'מאסי על החלטה לצאת למלחמה תואמת את לוחות הזמנים ואינה בניגוד למה שכתבתי. זה נכון שיעקובי העלה לראשונה את ההצעה לנסיגה קטנה ופתיחת תעלת סואץ,אך בפירוש בשמו של משה דיין. המצרים דחו כל הזמן הצעה זו,אלא אם כן יוחלט שהיא שלב ראשון. וזו גם ההצעה שהעלה סאדאת, מאוחר יותר, נסיגה ופתיחת התעלה כשלב ראשון לנסיגה. לכן המצרים סרבו לכל סוג של שיחות שאינו מכיל פרמטר זה. בסך הכל ,\בשינויי סמנטיקה קטנים, אתה מאשר בפירוש את כל מה שכתבתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שטויות, מצרים לא הציעה שום שלום לפני 1977 |
|||
|
|||
אז בדיוק שמקורותיך אינם אמינים. גולדה כמו שכתבתי עשתה כן מאמצי הידברות עם סאדאת, כמו שציינתי. נדמה לי שאפילו קרייסקי האוסטרי היה בין המכובדים שגיששו. לא רק צ'אוצ'סקו. וכמה בכירים אמריקאים. מצרים עמדה על נסיגה מלאה בתמורה לשקט, הפסקת אש ומעבר כוחות צבא מצריים ממזרח לתעלה. גולדה, דיין וגלילי הבינו גם הבינו את המצרים והמרחק לגבי ההסכמות היה ברור. מבחינת לוחות זמנים סאדאת החליט לצאת למלחמה הרבה לפני מועד בירור שליחויות יארינג ואחרים. מסתבר בדיעבר שרוב החלפת המסרים היה רק למרוח את הזמן ולא להגיע להסכמות. סאדאת לא רצה שלום וזה גם כתוב את גמאסי (גמאסי עצמו הכין את תוכניות המלחמה במשך שלוש שנים כראש אגף ההדרכה ואח''כ מינואר 1972 כראש אגף המבצעים במטה הכללי ולאחר כחודש מונה גם כסגן הרמטכ''ל - תפקידים בהם נשא גם במלחמת יום הכיפורים) והוא גם לא יכול היה לעשות שלום בהיותו נשיא חדש ולא מוערך (נאצר תמיד זילזל בו בפומבי ושם אותו כסגן שנים רבות כי כך הוא הבטיח שסגנו לא יפיל אותו).גם תמר גולן שהיתה המאהבת שלו שנים אחרי שפרש מרמטכלות אמרה משהו בעניין מעדות שמיעה אישית. ההבדל ביננו הוא לא כל כך בפרטים אלא בשימוש שאתה בהם. לאחר מותו של נאצר, מצרים החלה לתכנן את המערכה הבאה נגד ישראל בשיתוף פעולה הדוק עם סוריה ובסיוע צבאי מסיבי מברה''מ. לא היתה לסאדאת כוונת אמת לשלום עם ישראל. מכאן שכל הקונספציה שלך שגוייה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שטויות, מצרים לא הציעה שום שלום לפני 1977 |
|||
|
|||
האם אתה יכול להביא קישורים להנחותך או אתה רק מפטפט אותם? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי