פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מיכאל שרון: האטימולוגיה של המושג ''גוי'' (עם)
סתם אחד (יום שני, 29/06/2009 שעה 23:51) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הופיע בגרסה ראשונית קצרה (שבת, 27/06/2009 שעה 23:49)
בהמשך לניתוח האטימולוגי של המלה ''עם'', למעלה.

גוי (עם) - נובע מהמלה הקדומה גֵּוִי - הגב שלי.

הגב - חלק נירחב שהוא הקשה והחסון ביותר בגוף, וגם רגיש פחות לכאב מהחלק הקידמי. על דרך האסוסיאצייה הקדומה וגם המודרנית (אין כאן הבדל) - העם משול לגב, אולי במובן זה שהוא מקיף, תומך וחזק יותר מהאדם הבודד. הגב ניתפס כנותן תמיכה, כורך ומאגד את הגוף כולו (או עיקרו) על איבריו השונים. נראה שיש כאן אסוסיאצייה ישירה, שהעם זה מעין אגד, איגוד, אולי כזה הנותן כוח או תמיכה לפרט הבודד ואיחוד עם גורם כולל מעבר לכוחו כיחיד. מכאן גם הביטוי המודרני ''נותן לו גב'' במובן של מחזק, תומך, backing him .

אז למה צריך 2 מילים, גם עם וגם גוי, ומה ההבדל אם כך ביניהם?

גוי - נאמר לרוב בהקשר של פעולה או עוצמה, נושא קונוטצייה עוצמתית או קונוטצייה של פעולה, הינו מונח במודוס (אופניות) של זמניות: ''והיית לגוי גדול ורב'' (כלומר בעתיד. יש כאן חשיבות לזמן, ויש כאן קונוטציה של עוצמה וכוח); ''למה רגשו גויים; ולאומים יהגו ריק''

רגשו - סערו גויים - נושא קונוטציה של פעולה דינמית, עוצמתית; בעוד בחלק המשלים של הפסוק נאמר ''לאומים'', דהיינו ''עמים'' – בקונוטצייה של פסיביות, נייחות - ''ריק'' הינו מצב פסיבי, המנוגד ''לרגשו''. והנה הדבר מהווה כאן תגלית מסויימת בנושא ההקבלה בשירה או בנבואה התנכי''ת: מה שנראה עד כה כהקבלה (זאת בניבדל מפסוקים בהם יש ניגודיות בין שני חלקי הפסוק השירי),ההקבלה- לכאורה הזאת אינה מלאה, והמילים הכמו נירדפות, אינן נירדפות ממש, אלא יש שוני, הנותן מידע נוסף, ולא חזרה על המידע שבחלק הראשון תוך גוון למען היופי הלירי, כפי שסברו עד כה.

וכך - ''עם'' – השימוש במלה הוא בהקשר על-זמני, יציב וגם נייח, לא דינמי ''עם ה'''.

אין צורך להניח שאנשים שחיו לפני 3000 או אלפיים שנה, היו בעלי אסוסיאציות שונות בנקודה זאת, רק משום שהביטוי מהדהד עדכני וסלנגי. אפילו הביטוי העיברי המודרני הכמו עגתי (סלנג) ''לאכול חרא'' מופיע לראשונה במקרא, בנאום רבשקה שר צבא אשור הצר על חומת ירושלים: ''לאכול את חוריהם ולשתות את -'' בהקשר של מה יעשה העם כשהרעב יכבד, אם לא יכנעו.

באופן פרשני דומה, קיראו גם, מה פשר השמות ירושלים, אלהים, יהוה - פרוש ישיר ואלגנטי ולא דחוק, מתפלפל ותרצני, במאמר בגדה השמאלית ''עיר התבונה ושילטונות מישור החוף''

_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי