  
  
  
|
 |
|
||
  מיכאל שרון: אשר לתרבות מיתוסים מול השמצה-אין לתת לחוסר התבונה |
|||
|
|||
אין לתת לחוסר התבונה להשתלט. אשר לתרבות היוצרת מחד האללה ומיתוסים של דמויות מסויימות ומאידך משמיצה דמויות אחרות: אין לתת לחוסר התבונה להשתלט. מה שקובע באמת זה היגיון פרקטי המצורף לחזון, ועקרונות בסיסיים של צדק (אבל בלי פאתוס - המרוקן כל דבר מתוכן), תבונה ואינטליגנצייה אמיתית, ואומץ לא שיטיוני. ובעיקר - אי קירנוף. ידין למשל היה מקורנף, עם המקטרת המעלה אד מצחין, ודיבר דברים עמומים, חגיגיים, נישגבים, אך חסרי חשיבות מבחינת קיומם של מליונים בישראל. מה שקובע זה - ריבוי דברים של תבונה אמיתית - למשל דינמיקה של פעולה חכמה, אך לא תיפעוליזם עקר כמקובל בישראל. צדקתנות, הנפוצה מאד כאן כיום, גם היא לא תחליף לעקרונות צדק. בקיצור - הקהל רוצה תבונה בהירה ונותנת חיים, פעולה ממשית וטובה באמת, ולא הטימטומיזם השגור כיום, המעורב עם מיתוסים המאלילים אנשים כושלים, ועושים זאת באופן סטראוטיפי, מטומטם, חסר עקרונות תבוניים והערות אינטליגנטיות באמת (אם כבר עושים זאת - אז שיעשו זאת בצורה חכמה, ולא תועמלנים המציפים אותנו בטריבייה) ובראייה חד מימדית. אנו יצורים תבוניים, כולנו. יש למיליונים צרכים ממשיים. צדק משמעו - לקבל כתמורה לעבודה טובה מה שמגיע על פי תחושות צדק טיבעי, ולא לנשל האחר ממה שיש לו, מקניינו שהושג בדין. ולא ביזת המונים בישראל - רק לאחרונה העלו מיסים ומחירים, ללא כל תמורה למיסים הללו. אין לתת לחוסר התבונה להשתלט | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שתו לו , אכלו לו, עשקו לו. |
|||
|
|||
כמו כל אדם שאינו אלא כשלון, מיחס מיכאל שרון את כשלונותיו בחיים, את היותו לוזר , לאחרים. עד מתי נאלץ לקרוא את הגיגיו בהם הוא קושר לעצמו כתרים על גבי כתרים. אני מנסה כבר שנים למצוא איזה שמץ של שאר רוח בתשפוכת הכתיבה הבלתי נלאית שלו, אולם עד היום לא מצאתי. המלל המשעמם, אפרורי ויבבני שלו הפך להיות לחוכא ואטלולא ברחבי הפורומים, השתפכויותיו של שרון על איזה משהו כאילו גאוני שאנשים אחרים גזלו לו הפכו להיות ללעג ולקלס. אולי יקום יום אחד שרון ויתבע לדין את ה''שודדים''? אולי יפסיק להלאות אותנו בדברי טרחנות ההבל שלו או ואז כולנו נודה לו מקרב לב.... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מ.ש. מאיפוא זילזולך בעבודה קשה? |
|||
|
|||
יש הרגילים על מעט עבודה ופחות מזה - השקעת חשיבה בפתרון בעיות מורכבות - יש הרגילים לקבל על כלום הרבה משאבים ועידוד. מבנה התגמולים כאן בעייתי: מזרימים משאבים לקרובים לצלחת, עושי שרותי תעמולה למיניהם, וסתם אנשים שידעו להתברג, אנשים קונפורמיסטים להפליא - ואכן הם נישפטים על פי מידת הקונפורמיזם שלהם. נכון שמדי פעם יעשו קולות של נון קונפורמיסטים - אבל ידעו בו זמנית להשמיע גם את הקולות ה''נכונים''. ומאידך, מדירים ועושים צרות לעיתים לאנשים שבאמת עושים דברים בעלי ערך. העילה - אוהו - לא חסרות. המניע: לתת מפרי עמל אחרים לקרובים לצלחת. וגם קנאה. ובעיקר - התחושה שלפעמים יש הזדמנויות נהדרות לעשות זאת בקלות מדהימה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למשועמם ('שתו לו , אכלו לו, עשקו לו.') |
|||
|
|||
נסה לכתוב עבודה מקורית עם יסודות תקדימיים בכל תחום אקדמי שהוא ותלמד מהר מאד שהשיטה הקיימת מעודדת, לא את פורצי הדרך המקוריים אלא את הבינוניות על כל צורותיה. זו הרי משאלה המגשימה את עצמה: כל דור חדש של סטודנטים לתואר שני מתחילים ללמד כעדר העבדים של המוסד בו הם לומדים, כאשר המפתח לקיומם במסגרת עבדות זו (בין כסטודנטים ובין כמורים) הוא שמירה על ראש קטן. יש כאן דינמיקה המייצרת דורות הולכים ופוחתים בטור גיאומטרי כמעט. ולא נותר לאדם בעל הרעיונות המקוריים - היוצר האמיתי - הנקלע למערכת נסוגה זו אלא לתנות את צרותיו בפומבי. בכתיבה עצמה עדיין יש מזור - גם כאשר המגיבים, כדוגמת המגיב האחרון הם פשוט גסי רוח, ומייצגים גם הם, בגסותם, את המערכת המאיינת את הרוח והחופש. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי