  
  
  
|
 |
|
||
  מ.ש. מאמר מעניין. תוספת מר בגלין מעניינת |
|||
|
|||
פאולוס כותב באיגרת אל הרומים (יא' 1): אם כן, אני שואל, האם נטש אלוהים את עמו? בשום פנים לא! אלהים לא נטש את עמו, העם שהוא ידע מקדם. ישראל לא הישיג את מבוקשו, אבל הניבחרים הישיגו. והשאר היקשו לבם (''הטובים אנו היהודים מאחרים? לא. שהרי היהודים והגויים כאחת משועבדים כולם לחטא''. ''ההצדקה לא באה באמצעות המעשים אלא מאמצעות חסד האל. פרקים ג',ד' ה' -תורת ההצדקה באמצעות חסד ולוא מעשים), וזאת ''אף שיש להם קנאה לאלוהים - אבל קנאה שאין עמה דעת'' (י' 2). ''ועל כן שואל אני, האם מעדו כדי שיפלו ללא קום? חס וחלילה. אלא שמעידתם הישועה לגויים, להקניא אותם. ואם מעידתם היא עושר לעולם והפסדם הוא עושר לגויים, שלמותם - על אחת כמה וכמה! הרי אם הדחתם היא ריצוי בשביל העולם, מה תהיה השבתם אם לא תקומה ממוות אלי חיים? אם תרומת העסה קודש, כך גם כל הבצק, ואם השורש קודש, כך גם הענפים. ואם ניכרתו כמה ענפים מעץ הזית, ואתה, זית בר, הורכבת במקומם ושותפת בשורש העץ ובלשדו. אזי אל תתנשא על הענפים. דע לך כי לא אתה נושא את השורש, אלא השורש נושא אותך. אתה תאמר: הענפים ניכרתו כדי שאורכב אני. יפה. בגלל אי אמונה ניכרתו, אך אתה על ידי האמונה מחזיק מעמד, אל תתגאה אלא המלא יראה. שהרי לא חס ה' על הענפים המקוריים, גם עליך לא יחוס. הרי אם אתה נכקת מעץ זית בר מטיבעו, ובניגוד לטבע הורכבת על עץ זית טוב, כל שכן אלה, המקוריים, יורכבו על עץ הזית שלכם. והנה תרומת הנצרות ליהדות: קהות לב אחזה במדת מה את ישראל, עד אשר יכנס מלוא הגויים. וכך כל ישראל יוושע. (רומים, יב' 25). בוועידת ירושלים הראשונה,דנו בשאלה אם הפגני המתנצר חייב לעבור מילה ולאכול כשר. הוחלט שלא. הדבר מרתיע את הגויים מלהכנס, והרי החסד מושיע ולא המעשים. וישוע אמר: ''לא מה שניכנס אל הפה מטמא את האדם, אלא מה שיוצא מן הפה, הוא שמטמא את האדם''. בתקופת אספסיינוס בערך, יצאו לאור הבשורות הסינופטיות מתי ולוקס) בהם הוצנעה אלוהותו של ישוע, על מנת שלא לזרוק פרובוקציות ליהודים. רק בסוף ימיו, בשנת 90 בערב כותב תלמידו הזקן של ישוע, יוחנן, את הבשורה בה הדברים המוצנעים ניכתבו. דברים אלה היו קיימים כנראה בשלב מוקדם, כשם שהקרדו הנוצרי הוא קדום, אלא שניתן להניח שבשלב בו יצאו 3 הבשורות הראשונות, הגישה היתה: תצטרף אלינו ואז תדע את השאר. יוספוס פלוויוס בשנת 80 בערך כותב באהדה גדולה על הנוצרים, על פועלם שהוא למופת. הנצרות מתפשטת ברחבי האימפרייה הרומית, והקיסר אדריאנוס, שהיה פילוסוף ומתנגד לנצרות, כנראה משתמש בחנניה לנגח את הנצרות. ויתכן, שעשה זאת מטעמי סקרנות פילוסופית גרידה - אותם ויכוחים תאולוגיים. מכל מקום, תודות לפאולוס מכירים את היהדות ברחבי האימפריה, ומתעורר עניין בנושא הנצרות והיהדות. אולי משום שאדריאנוס פועל בזמן המרד באכזריות רבה כנגד היישוב היהודי בא''י, מפסיקה היהדות להיות מיסיונרית, משום שחכמינו כנראה סוברים שהזעם הרב היה בגלל הפצת הנצרות ואולי היהדות באימפריה הרומית. חכמינו קובעים אז כלל ''לעולם לא להתגרות באומות העולם''. היהדות ממשיכה באינטנסיביות בפיתוח התורה שבע''פ והפסיקה הרבה שבעקבותיה. הגם שבספר דברים פסוק ל' (דומני) נאמר על התורה בזמן שיבת עם ישראל לארצו ''לא בשמים היא ולא מעבר לים, כי אם חקוקה בלב'' מיכאל שרון | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מ.ש. הערה: מקובל לאמר שהבשורה לפי יוחנן היא תשובה לגנוסטיקנים |
|||
|
|||
והיא מזכירה את הקרדו של ניקאה ברוחניותה: ''אל מאל, אור מאור וכד' And in one Lord Jesus Christ, the only-begotten Son of God, begotten of the Father before all worlds; God of God, Light of Light, very God of very God; begotten, not made, being of one substance with the Father, by whom all things were made. והרי הקרדו של ניקאה ניכתב במאה הרביעית.אך עדיין, יש חומר על כך שהדברים הללו הם למעשה מראשית הנצרות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש קרדו קדום יותר |
|||
|
|||
סליחה אדוני, יש גם גרסה יותר פשוטה של הקרדו הנוצרי כמכונה ''נוסח השליחים'' שאמור להיות בהימים הראשונים. הוא קצר יותר, אבל דומה. הקרדו של ניקאה קונסטנטינופוליס משקף החלטות תיאולוגיות של אותם ועדות של המאה הרביעי, אבל הראשון כבר כולל הרבה נקודות חשובות לאמונה. עם זאת, נכון שקשה לייחס אותו לשליחים עצמם, אבל אולי למאה השניה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מ.ש. הקרדו השני - יחודי. אלוהות ישוע מול אלוהות הקיסר הרומי |
|||
|
|||
תוכן קדום, ומול הגנוטיסיזם היהודי הקדום יש בקרדו המאוחר דברים יחודיים. מקובל להניח שזו התפתחות מאוחרת. אבל האם הבשורה לפי יוחנן אף היא מאוחרת? יתכן שהקרדו המאוחר, הוא מתן פומביות לתוכן נוצרי קדום, עוד מזמן ישוע, פטרוס ויוחנן. התשובה לגנוסטיקנים ניתנה בשלב מוקדם - האיסיים גנוסטיקנים, מגילות ים המלח הן כתבים גנוסטים, ואף ברכת המינים כוונה בעיקר כנגד הגנוסטיקנים. ואם כך, למה התוכן הייחודי של הקרדו השני, אם אמנם הוא קדום לא פחות מקרדו השליחים, הוסתר? אני קורא בתקופה זאת חומר אודות ''The divinity of the Roman emperors''. בתקופת הקיסרות כבר היתה אכזבה מהאלים, וניסיון להאליל קיסרים וגיבורים עקב פועלם בהיסטוריה. אף יוליוס קיסר, בשלב מוקדם כונה Caesar divus, שלא לדבר על קלאודיוס, נרון (בתקופת ישוע!) אספסינוס, אדריאנוס, דיוקלטיינוס וכד'. הדבר זורה אור חדש על העללת הפרושים כנגד ישוע, שהוא מתחרה בקיסר. גם מבחינת הטענות על divinity . מלכות האמת ומלכות השמים. לכן כנראה ישוע מוסיף גם לפילטוס, פרט לעניין מלכות שמים, שהוא ''מן האמת'', מלכותו כרוכה באמת, וזה תוכן שלא היה בהאלהת הקיסר הרומי. כזכור לך, זו הנקודה בה פילטוס מפטיר קצת בלעגנות ''וכי מה היא האמת''? (הוא היה סופיסט בהכשרתו, שהאמין שהאמת רלטיבית) אבל זה גם הרגע בו הוא פונה לעם, ואומר, לא מצאתי באיש הזה כל עוון. במידה שיש כאן מלכות, לא רק שהיא ''לא מן העולם הזה, הארצי'', אלא גם כרוכה באמת, דבר שכלל לא כלול בטענות האהלהה של נירון קיסר. בן האדם ניתן להניח, שעניין הדגש על אלוהותו של ישוע, הוצנע עד ועידת קונסטנטינופול, 325, מסיבה זאת בדיוק, שהקיסר נחשב לבן התמותה היחיד הרשאי לטעון לאלוהות. ישוע משתמש בהקשר זה בדיוק בביטוי ''בן האדם'' son of man הלקוח אמנם מספר דניאל, המתייחס למשיח ולסמכותו האלוהית, אך יש לזכור שגם הקיסר נחשב באופן מקביל ל son of man שניתנה לו תכונה אלוהית. לכן, כנראה מדובר בתוכן נוצרי קדום, אך שנחשב בפומבי רק כשהנצרות הפכה לדומיננטית. הערה. לא התכוונתי לכתוב זאת כאן אלא לפרסם זאת בפורום משמעותי יותר, אך אתה ניקולא, בתגובתך, הבאת לזה. מיכאל שרון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מ.ש. הקרדו השני - יחודי. אלוהות ישוע מול אלוהות הקיסר הרומי |
|||
|
|||
אכן הקרדו של ניקאה הוא מפתח חומר נוצרי קדום, אבל הנוחסאות הן יווניות. אין ספק. הייתי אומר שקרדו זה מנסח רעיונות לא ברורות או שהביעו תלמידי ישוע באופן צנוע יותר. הביטוי ''בן אלוהים'' זה לא בדיוק מאותו הכח כמו '' אל מאל, אור מאור, אל אמת מאל אמת''. לכן, לפי דעתי, קיימו בראשית הנצרות גם חוגים שלא האמינו באלוהות ישוע כפי שזה הוגדר באופן כה ברור אחרי כן. מעניינת דעתך שלפיה הדוגמאות על אלוהותו של ישוע הוגדרו דווקא בזמן שהקיסרים אימצו את הנצרות כדת רשמית: על מנת לשבור את הרעיון שהם בני אלים. ''האיסיים גנוסטיקנים, מגילות ים המלח הן כתבים גנוסטים''. לא הייתי אומר שהם גנוסטיקנים. אכן קיים אצל שני הקבוצים הללו התנגדות בין הבשר והרוח, בין האור והחושך, אבל נראה לי שזאת ראיה אנתרופולוגית ולא תיאולוגית בכלל. הגנוסיס היא דוקטרינה על קיום שני רשויות אלוהויות ולמיטב ידיעתי, אין כזאת דוקטרינה במגילות מדבר יהודה וקומראן. ניקולא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מ.ש. ניקולא, תודה על הערותיך החשובות. תודה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני בהחלט מקבל את פרשנותו של ניקולא |
|||
|
|||
שהיא תואמת את דברי על מקורות הנצרות. בראשית הנצרות אי אפשר היה לטעון ולהאמין שישוע הוא האלוהים כי ביהדות אין אפשרות שאדם יהיה אלוהים או שאלוהים יבוא לידי ביטוי כאדם. ישנה הפרדה בין כשר לחמץ, בין אור לחושך או בין חלב לבשר, בלשון הבהרה. רק לאחר שהנצרות עברה מהפך והתנתקה מהיהדות וקיבלה השפעות פגאניות, משום שרצתה להשיל מעצמה הרבה מהצורך והדרישה להאמין, להתפלל לאלוהים ערטילאי שלעולם לא נוכל לראותו, והתפשרה עם הפאגניות שמאמינה בפסלים כביטוי לכוחות עליונים. בתוך אותו שינוי של אמונה באל אחד, התפשרה הנצרות ואימצה את המנהג של האמונה בפסל, שהוא איסור מוחלט ביהדות. הנצרות הלכה צעד אחד רחוק יותר כשראתה בישוע את האלוהים עצמו. אם הנצרות היתה נשארת כת בתוך היהדות היא לא היתה מעצבת את עצמה בציבעוניות ובאסתטיקה כזו בולטת. ישוע היה לכל היותר עוד נביא בסידרת הנביאים של עם ישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מ.ש. מושגים מוצנעים בשלושת הבשורות הסינופטיות |
|||
|
|||
למשל: ''כשתראו את השיקוץ המשומם עומד במקום שאינו במקומו - על הקורא להבין - אזי הנימצאים ביהודה ינוסו אל ההרים'' (מרקוס יג' 14). ניסוח דומה - מתי כד' 15: ''לכן כאשר תראו את השיקוץ המשומם, הנאמר על פי דניאל הנביא, עומד במקום קדוש - על הקורא להבין - אזי הנימצאים ביהודה ינוסו אל ההרים. השיקוץ המשומם הניזכר בדניאל הוא כנראה הבעל או אלילות פגנית אחרת, שכאשר תוצב, תכבה אש התמיד בבית המקדש. ולמה נאמר כאן, על דרך הרמז, ''על הקורא להבין''? מה כאן לא נאמר מפורשות, ומה הבעייה אם זה רק הבעל או אלילות אחרת? תשובה:הכוונה כנראה לפסל הקיסר הרומי, בתורת אל. הנושא נוגע כולו לעניין האלוהות המשוקצת, הכוזבת, מול האלוהות שמן האמת, ולכן נושא אלוהותו של ישוע, כולו הוצנע, על מנת שלא להתריס בקיסר הרומי, בתקופה שלפני קונסטנטינוס. טפח מהנושא הקדום הזה (ונושאים קדומים אחרים שהוצנעו כנראה בשלב מוקדם), נחשף בבשורה המאוחרת ביותר, זו על פי תלמידו הזקן של ישוע, יוחנן, קרוב לסוף ימיו. שם גם ניזכר לראשונה בהאשמת הפרושים כלפי ישוע, שישוע טוען להיותו בן האלוהים, ולא רק מלך (שלא כמו כמו ב-3 הבשורות הראשונות), ושם גם ישוע נושא דברים לפני פילטוס, בדברו על מלכותו, מלכות שמים שלא מן העולם הזה, ועל כך שבתשובה לשאלת פילטוס שאינו מרפה, ושואל בשנית, אם כן אתה מלך? עונה ישוע, זה מה שאתה אומר, אך מלכותי היא למעשה מלכות האמת, הלא ארצית, ''באתי לעולם להעיד על האמת, כל אשר הוא מן האמת שומע לקולי''. זאת בעוד לפי 3 הבשורות הראשונות, המצניעות נושא זה, ישוע עונה לשאלה אם הוא מלך, רק ''זה מה שאתה אומר'', ואחר שותק. הנושא שם הוא מלכות והכחשתה, וכלל לא נושא הקרוב לאלוהות, אלוהות העשוייה להתחרות באלוהותו של הקיסר, על פי העלילה הפרושית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תיקון: פרק ל' |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מ.ש. מאמר מעניין. תוספת מר בגלין מעניינת |
|||
|
|||
מיכאל שלום, מה אתה רוצה להוכיח? לא הבנתי לאן אתה מוליך אותנו בנימוקים אלה. לפי דעתי יש שלוש דעות קדומות לגבי תקופת הקמת הנצרות: 1) לראות אחדות דוקטרינלית שאינה קיימת עוד. לגבי נטישת עם ישראל כאלמנט תיאולוגי מכריע ומזהה את הנצרות, זה לא נכון לטעון כך. כפי שהדגשת בציטוט אגרת אל הרומאים. עם זאת, הדעה ההפוכה אינה נכונה יותר, כי היו נוצרים שיצרו תיאלוגיה זו, כנראה מאז תקופה מוקדמת מאוד. אחרת, מדוע פאולוס עצמו היה צריך להזכיר שישראל כבר נבחר? 2) לראות בנצרות אחדות קהילות נפרדות. זאת תקופה בה יש יהודים-נוצרים מכל סוגים (אביונים, אלקאסים, בני קהילת יעקב בירושלים וכו') ומצד אחר נוצרים ממוצא גוי, יוונים וגם אחרים. התקופה של ''הכנסיה הגדולה'' היא של המאה הרביעית. 3) לקבוע שהחלטות בקרב היהדות נעשו רק בהתנגדות לנצרות וכתגובה לדוקטרינת המשיח שהיא פיתחה. לפי דעתי, יש כנראה תגובות מסוג זה, אבל יש גם פיתוח אורגני פנימי של היהדות הפרושית. היא אמנם הדגישה את האופים הספציפיים שלה במגעה עם הנוצרים, אבל אין לחשוב שהקמת היהדות הרבנית היא המצאה מוחלטת שאין המשך עם יהדות בית שני. יש יותר מדי עדויות בברית החדשה עצמה על קיום מסורות שבעל פה שנכתבו יותר מאוחר בספרות חז''ל. כל טוב ניקולא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מ.ש. מאמר מעניין. תוספת מר בגלין מעניינת |
|||
|
|||
ניקולא, דברי פשוטים למדי. כנראה לא הבנת חלקים מדברי, אולי קראת בחיפזון, אולי מה שעובר במוחך זה קטגוריות קודמות שלך לגבי מהות דברי (קיבלת כנראה מידע משקרנים, או מאנשים שמנאיביות או מסיבות אחרות קיבלו דברי שקרנים כדברי אמת); או שהעיברית שלך היא עדיין בעייתית במקצת. או שזמנך וסבלנותך לקריאה מוגבלים, ואתה מתמקד רק בקטע מסויים, מפרשו לפי גישותיך הקודמות, ולפי זה מסיק על כל הטקסט שלי. או כל הדברים הללו ביחד. זה חבל, אבל כולנו אנשים עסוקים, וכותבים כאן בשעות הפנאי. מכל מקום, אילו העיברית שלך היתה בשלב זה טובה יותר, היית גם יכול לקרוא במהירות וגם להבין מה כתבתי. בברכה, מיכאל | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מ.ש. ניקולא, ממחשבה שנייה, עוררתי בך בפגישה קצרה פעם נגטיביזם |
|||
|
|||
מ.ש. ניקולא, ממחשבה שנייה, עוררתי בך בפגישה קצרה פעם נגטיביזם אישי. וזה מובן. ניפגשנו פגישה קצרה לפני 4 או 5 שנים בביתי. הייתי אז שמן מאד עקב בעייה מטאבולית. הסיבה לכך - פגיעות שניגרמו לי במשך שנים במערכת מוסדית מסויימת, בה נחשבתי למחונן, אך גם חלבו אותי, ואמרו לי שאין לי האישיות המתאימה לעבוד מאחורי עבודותי המדעיות - שניתנו לאחרים. עשו גם מעשים קשים אחרים, בשנים הללו, עליהם לא אכתוב, כתוצאה מהם הושחתו פני, וניראיתי מוזר, חצי אידיוט. הנושא נימצא כיום בטיפול משפטי, וסיכויי - איני יודע, אך יש סבירות מסויימת לדין צדק. בנוסף, הייתי אז מתוח עקב פגיעות שונות. ואז ניפגשנו. נראיתי לך גם שתלטן, וכנראה מסוג אותם יהודים שאתה פוגש לפעמים ושונא, שמנסים לדחוף יד בכל דבר. כמו בכל עם, יש אנשים מצויינים, וגם אנשים שמעוררים שנאה טיבעית עקב שתלטנותם, ועוד בנושאים שאתה אמור לדעת ולהיות בתוכם, ולא הם... אבל זו טעות, צרוף מקרים לא טוב. ברור שגם השתמשו בי במשך הזמן למטרות שונות, כולל כלפיך. בינתיים רזיתי ב-20 ק''ג, קיבלתי 2 התקפי לב, ועוד בעיות גופניות פרי פגיעות ממושכות, חיי התייצבו, ואני מנסה לחיותם בצניעות. האמן לי שתרמתי במשך השנים תרומה מדעית ואחרת בעבודה קשה, ואם כבר, אני שייך לסוג האנשים שפיתחו דברים חדשים, בעבודה קשה. לא הייתי כלל אמור להמצא בפורום עלוב זה או אחר, אילוליא הנסיבות שניכפו עלי. זה יכול לקרות לכל אחד בכל מקום, כפי שאמרה לי ידידה שלי, חוקרת בפיזיולוגיה, ''אני לא פיתחתי דברים חדשים במיוחד, ולכן גם לא עברתי מה שאתה עברת, לאף אחד במקרה שליט לא היה אינטרס''. ידידה שלי, משנת 92-95 עולה מרוסייה, דרייה פייגין, בת 22 כשהיכרתיה בחיפה, היתה תלמידה מחוננת ואסיסטנטית בחוג למתימטיקה שעבדה על עבודת המסטר שלה. אך המרצה שלה גנב זאת ממנה ולא איפשר לה לסיים. אמה היתה דוקטור לכלכלה, ואביה, וולדימיר פייגין, דוקטור לפיזיקה, שמצא עבודה עלובה בתור חשמלאי ואיש תחזוקה בבי''ח רמב''ם. כשראו שביתם ניתקעה אצל מנוולים באוניברסיטה ישראלית, היבריחו אותה לארה''ב, ושם ניקלטה. נושא גניבת קניין רוחני מוגדר באתר משטרת ישראל כמכת מדינה. מכל מקום, חשבתי שהיא בארה''ב, והוריה הצטרפו אליה, אך לפני 3 חודשים הופתעתי לראות שאביה, פרופ' וולדימיר פייגין, שהושפל בעבודה עלובה בישראל, הוא כיום מנהל מכון מחקר גדול במוסקווה לחקר האנרגייה והנפט. מה שמצאתי באינטרנט על וללדימיר פייגין כיום - רבים מהעולים מרוסייה חוזרים כיום לרוסייה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מ.ש. תיקון: ''אף אחד במקרה שלי'' (ולא ''במקרה שליט'') |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| קצת עובדות . |
|||
|
|||
בשנת 1992 עלו לישראל 17.000 רופאים מברית המועצות . באותו זמן היו בישראל 11.000 רופאים . התמונה בתחומים אחרים הייתה דומה . אתה לא הגיוני ולא במקרה . אריה עירן . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קצת עובדות . |
|||
|
|||
אתה לא יהודי ולא במקרה . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קצת עובדות . |
|||
|
|||
זה נכון כמו כל דבר אחר שכתבת . | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי