  
  
  
|
 |
|
||
  כל העולם כולו חבל דק מאוד |
|||
|
|||
ויש לנהוג בו שלא ייקרָה רע = ייקרע. החלטתו של סאדאת ללכת על שלום עם ישראל נבע ממצבה הכלכלי הקשה של מצרים ולחץ אמריקאי שהתנה סיוע צבאי וכלכלי מקיפים בשלום עם ישראל. פתרון כזה היה יכול להתקיים רק במשטר צבאי חילוני שמו שהיה משטרו של סאדאת. היום מצרים במצב כלכלי קשה יותר (אוכלוסיה שגדלה בקצב מהיר יותר מגידול מקורות התעסוקה, תנאי העסקה קשים בד''כ, העדר מקורות הכנסה מגוונים למדינה: התיירות היא סעיף ההכנסות הגדול ביותר של התקציב המצרי והוא נגדע השנה) ותלויה יותר בסיוע של ארה''ב. צבאה משוכלל יותר מאשר לפני 35 שנים, אבל הוא תלוי בקשרים הטובים עם ארה''ב. האמריקאים מתחזקים את אמצעי הלחימה המתקדמים (מטוסים, מנועי טנקים ואמצעים אלקטרוניים תומכים שמערכות צבאיות). ממשל צבאי, גם אם יהיה אנטי ישראלי קשה, לא יהין לנסות את האמריקאים ולא יסתכן בהטלת אמברגו על משלוח שוטף של מערכות נשק הכרחיות. משמעות משבר עם ארה''ב, היא הפסקת הסיוע הצבאי והכלכלי השוטפים. עצירת משלוחי הנשק והפסקת העברת חלקי חילוף. אי ביצוע תחזוקה מקיפה ובסיסית של אמצעי הלחימה. אם מצרים תרצה להיכנס לבדה לשדה התחזוקה ברמות ב' ו-ג' של כל אמצעי הלחימה שלה היא תיאץ להשקיע עשרות מיליארדי דולרים אבל גם לטכנולוגיה ומוצרים מארה''ב. כך שהכסף לבדו לא מספיק. לכן לא נראה שהמשטר הצבאי של היום יילך לניתוק יחסים עם ישראל בעיניים פקוחות. הוא יוריד אולי את היקף הקשרים; יפעל במדיניות קשוחה יותר; מצרים תנהל מדיניות תעמולה ארסית יותר נגד ישראל (והיא כבר החלה בכך כדי 'להתקרב' אל לב המפגינים); היא תייצר קואליציות אזוריות כנגד ישראל- למשל עם תורכיה, עיראק וסעודיה. השלטון הצבאי של היום הוא שלטון שפוזל להמונים בפומבי אבל קורץ לאמריקה בסתר. בתוך הממשלה יש מחלוקת על אופי הקשר עם ישראל. יש קיצונים שדוגלים בקירור היחסים; החזרת שגריר במחאה על משהו; במילוי מינימלי והכרחי של הסכם השלום; בתביעה לשנות כמה סעיפים בהסכם השלום (כמו תביעה להתרת כניסת צבא בהיקפים גדולים לסיני ובעיקר למזרח סיני); לצד אלה יש את התומכים בהשארת ההסכם והיקף הקשרים כמו שהוא היום, גם אם הפרופיל הפומבי שלהם יוסתר. הללו חוששים מהשתלטות החלקים הקיצונים בחברה המצרית כמו 'האחים המוסלמים', הג'יהאד האסלאמי, החמאס המצרי, האגודות הסוּפיות, על מוסדות השלטון אם בבחירות שאולי יהיו מתי שהוא ואם בהפיכת רחוב נוספת. עליית של ממשלת אסלאם קיצוני יכולה לוותר על הסיוע האמריקאי בשם ההפיכה הדתית ולהכניס את ישראל למצב חדש -ישן, בו האפשרות למלחמה חדשה עם מצרים אינה דימיונית אלא בהחלט אפשרית, אם כי גם אפשרות זו קלושה בתנאים של היום. במערב סיני, ע''פ הסכם השלום ישנה דיביזיה אחת של חיל רגלים ולה חטיבת שיריון אחת בגדה המזרחית של תעלת סואץ. יש לה אמצעי הגנה אווירית כולל טילים וארטילריה קצרת טווח. יעודה הוא הגנה על תעלת סואץ ממזרח. המצרים מחזיקים כוחות שיטור במזרח סיני ולאורך הגבול עם ישראל ועזה. מספרם עלה כבר בעקבות הצורך של הצבא המצרי להתמודד עם קו פילדלפי מאז נסיגת ישראל מעזה ומתחילת השנה עם חוסר השקט בשארם א-שייח', ממש רגע לפני פרוץ ''האביב'' ב-20 לינואר 2011. הכוח המצרי שישראל הסכימה לכניסתו לסיני אינו כולל אמצעי לחימה מובהקים של צבא נגד צבא - כמו למשל: טנקים, תותחים, מטוסים, טילים מכל סוג. מדובר ביחידות חי''ר על נגמ''שים וכל רכב גלגליים שיבצאו בזמן נתון את משימת ניקוי השטח, ובגמר פרק הזמן תילקח החלטה נוספת. ההסכמה אינה ללא נקודת סיום. יתלוו להם מסוקי תובלה ותצפית לאיסוף מודיעין ולהקפצת לוחמים לנקודות עימות אפשריות. גם עם האמצעים האלה יכלו המצרים להכביד את ידם על הבדואים. לא מדובר באוכלוסיה גדולה , אלא שמדובר באזור שלממשלה המצרית לא היתה מוטיבציה לטפל בו, כל עוד זה איים רק על ישראל. פגיעת הבדואים בצינור הגז ועכשיו שיתוף הפעולה בין הבדואים לארגוני הטרור של עזה הבהירו למצרים שהזנחת הביטחון בסיני מאיימת גם על מצרים עצמה. בינתיים התפשטות תאי הטרור העזתי אל תוך סיני התרחה והמצרים נדרשים ליותר כוח צבאי כדי לטפל ביותר איום תוך נסיון לקצר את הזמן. אני חושב שגזית טועה כשהוא קובע ש''אנו נדרשים, בכל תקרית ובכל אירוע בסיני וברצועת עזה, לבחור בין תגובה צבאית קשה וכואבת לבין איפוק אשר נועד שלא לסכן את מכלול היחסים העדין שאנו מקיימים היום עם מצרים''. תגובה ישראלית קשה ומיידית נדרשת בכל אירוע של פיגוע ואין העניין הזה הוא מעניינה של מצרים. היא חייבת לקבל את העקרון שלישראל יש זכות וחובה להגן על עצמה מול אוייב מוגדר וברור, כמו שישראל אינה מתיימרת לנהל למצרים את גבולות האיום והמלחמה שלה. מכאן, שישראל חייבת להגיב בעוצמה רבה מאוד על כל שיגור רקטה מעזה ולגבות מחיר גבוה מחמאס, מהארגון המבצע ומהאוכלוסיה עצמה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| כל העולם כולו חבל דק מאוד |
|||
|
|||
תשובה למסביר לצרחן: הכותרת של דבריך מחזקת את הניתוח של שלמה גזית ביחס להווה. שהרי גם הוא אומר מאחר שהחבל דק מאד, צריך להזהר מאד בקריעת החבל - בנסיבות לא מתאימות. אני בהחלט מסכים עם הסבריך לנימוקים של סאדאת שדחפו אותו לעשיית השלום עם ישראל. מכאן יובן, שאם ארה''ב תפסיק את תמיכתה הכלכלית והצבאית במצרים - המצב האסטרטגי בין ישראל ומצרים ישתנה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כל העולם כולו חבל דק מאוד |
|||
|
|||
אם שמת לב אני לא חולק על דעתו של גזית ברוב הנושאים. העניין היחיד נדמה לי שאני חלוק עליו הוא על תגובתה של ישראל להתקפות של מנהיגים מצריים עליה. וגם על העובדה שהוא מציע ''איפוק'' בתגובות הישראליות על פעילות טרור בסיני. ההתבטלות הישראלית דווקא מזיקה לישראל גם כפי שהמצרים רואים זאת. אם חיילים מצריים יורים על חיילי צה''ל אז חובת החיילים להגן על עצמם בירי מדוייק עליהם. במקרה זה ישראל היתה זו שצריכה לדרוש הסברים ממצרים ולאיים עליה ולא להיפך, כמו שקורה בדרך כלל. ככל שישראל תתבטל בתגובותיה לערבים כך הם יהפכו לאלימים ולתובענים יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| היו לנו שנתיים של שלום עם מצרים |
|||
|
|||
שלא יחזרו יותר. אלה השנתיים של פינוי המחצית השניה של סיני. המצרים אז התנהגו אלינו כנופת צופים; עשו הכל כדי לא להגיז אותנו. שנתיים אלה חלפו לבלי שוב. אם שמת לב יקירי, המצרים לא פתחו את הפה תיכף לאחר המעשה. אבל כאשר הם ראו שאנו מגמגמים וחסרי בטחון, או-אז הם יצאו בהתקפה עלינו חסרת תקדים. ההגיוון אומר שאנחנו היינו צריכים לדרוש צן המצרים הסברים מיד באותו הבוקר. אותו הדבר גם עם התורכים. האו''ם עומד להוציא דו''ח תחקיר אנטי תורכי; ראש הממשלה התורכי משתולל כאילו הוא המציא את עשרת הדברות, ואצלנו נשמעים הקולות שצריך להיות חכמים ולא צודקים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כל העולם כולו חבל דק מאוד |
|||
|
|||
תשובה למסביר לצרחן: הכותרת של דבריך מחזקת את הניתוח של שלמה גזית ביחס להווה. שהרי גם הוא אומר מאחר שהחבל דק מאד, צריך להזהר מאד בקריעת החבל - בנסיבות לא מתאימות. אני בהחלט מסכים עם הסבריך לנימוקים של סאדאת שדחפו אותו לעשיית השלום עם ישראל. מכאן יובן, שאם ארה''ב תפסיק את תמיכתה הכלכלית והצבאית במצרים - המצב האסטרטגי בין ישראל ומצרים ישתנה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כל העולם כולו חבל דק מאוד |
|||
|
|||
תשובה למסביר לצרחן: הכותרת של דבריך מחזקת את הניתוח של שלמה גזית ביחס להווה. שהרי גם הוא אומר מאחר שהחבל דק מאד, צריך להזהר מאד בקריעת החבל - בנסיבות לא מתאימות. אני בהחלט מסכים עם הסבריך לנימוקים של סאדאת שדחפו אותו לעשיית השלום עם ישראל. מכאן יובן, שאם ארה''ב תפסיק את תמיכתה הכלכלית והצבאית במצרים - המצב האסטרטגי בין ישראל ומצרים ישתנה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי