|
כדי להבין מי מפחד ומי מתחזק.
כל ח''כי הליכוד הביעו תמיכה במהלך הקדמת הבחירות, כי הם מרגישים שמושבם בכנסת הבאה מובטח.
כל יתר המפלגות רצו תאריכים רחוקים ככל האפשר ונכנעו ל-4 בספטמבר של נתניהו. אפילו יחימוביץ החליטה בתהליך בלתי מחושב שהיא פתאוןם מוכנה וכשירה לרוץ לתפקיד ראש הממשלה. הבלבול הזה לא נסתר מעיני הציבור השואל את עצמו ''האין מנהיגים של ממש לשמאל ולמרכז?''.עכשיו השאלה היא באיזו מהירות ובאיזה התארגנות יצליחו כל המפלגות להכין את עצמן עד ספטמבר. כיצד המאביקים הפנימיים ישליכו על הפעילות של כל רשימה וכיצד ילכלך האחד את השני. ככל שהמאבקים קרובים ליום הבחירות ככה השפעתם קשה יותר.
לדעתי הליכוד צריך לבסס את פעילותו בעיקר על התהליכים החיוביים שקרו בממשלה האחרונה, שעצם הצגתם בצורה מסודרת ומלאה לפני הציבור יציג את המהפיכה הכלכלית-חברתית האמיתית שעשתה הממשלה בכמעט 4 שנות כהונתה. רק בשוליים הליכוד צריך לתקוף ולפגוע אלקטורלית במי שמסכן ומגרד בשולי המחנה הלאומי - אם יחימוביץ או מופז יתקפו את נתניהו, צריך הליכוד להגיב מיד בקובץ בדיחות על חשבונם, ולמזלנו יש הרבה בדיחות (בעיקר על מופז). מול מפלגות הימין, הליכוד צריך רק להציג את העובדה, שככל שהליכוד קטן ו''ישראל ביתנו'' וה''בית הלאומי'' גדולים, כך הימין חלש יותר. וככל שהליכוד חזק והשתיים קטנות, כך הימין חזק יותר. |
מספיק לראות את תגובת המפלגות וח''כים שונים
