  
  
  
|
 |
|
||
  נתחיל מהסוף... |
|||
|
|||
איך אתה מסביר את מסקנתך המוזרה, לפיה שמעון פרס ואריאל שרון מובילים לשיבה אל רעיון ארץ-ישראל השלמה? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מבצע ''חומת מגן'' הוא שינוי כיוון |
|||
|
|||
אריק שרון עם שמעון פרס, כשר חוץ (ולכן פרס מוקצה היום מחמת מיאוס בשמאל הישראלי), עלו במבצע ''חומת מגן'' משולב בדחיית מגעים מדיניים עם הפלסטינים, על המהלך של חיסול תשתית הטרור. מהלך זה עם כל ליקוייו פגמיו, לא נעשה בשש שנות האינתיפאדה הראשונה, שהביאה את הסכם אוסלו. אם אכן המהלך הזה יבשיל בהצלחה הוא יוריד את משוש הטרור בקרב הפלסטינים ויגדיל את הנכונות ליזום מהלכים צבאיים ולהסתכן בקרב הישראלים. התפתחות זאת ששמעון פרס לא התכוון לה,עשויה להיות שינוי כיוון ביחסה של הפוליטיקה הישראלית לרעיון ארץ ישראל השלמה. ביטוי לכך היה בישיבת מרכז הליכוד האחרונה שרוב חבריה הצביעו אמנם נגד אריק שרון,אך בגין התחושה שלא יהיה שום אסון אם נקבע שלא תקום מדינה פלסטינית | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפתרון למלחמתינו בערבים בכלל ובפלשתינים בפרט |
|||
|
|||
לאורי ידידי, ולכל משתתפי הדיון: הוויכוח על כיצד ניתן לסיים את מלחמות ישראל בערבים בכלל ובפלשתינים בפרט, על ידי ויתור שטחים כאלה או אחרים, חסרה כל הגיון עובדתי ומנותק מהמציאות הפוליטית/צבאית של ההיסטוריה האנושית. זאת משום ששלום הוא לא פונקציה של ויתור על טריטוריה או פיתרון של קונפליקטים כל שהם. כל מלחמות העולם, כולל מלחמותינו, נגרמו אך ורק בגלל עצם קיומם של משטרים לא דמוקרטים. מי שלא מקבל טענה זו, חייב להסביר מדוע לא הייתה אף לא מלחמה אחת בין שתי דמוקרטיות (בזמן ששתיהן היו דמוקרטיות!) מאז הופעת המשטר הדמוקרטי הראשון (ארה''ב) לפני 226 שנה. לא אכנס כאן לסיבות לכך אך זו עובדה! לכן, על ישראל להודיע שהיא לא תנהל שום מו''מ עם מדינה או ישות ערבית כל עוד הם משטרי עריצות. עם עריצים אתה יכול רק לקיים מצב של הרתעה צבאית מתמדת. כל הסכם שלום עם עריצים, יופר במוקדם או במאוחר והיציאה מהשליית ההסכם היא תמיד קשה יותר מאשר שמירה על הרתעה אמינה, ללא ''שלום''. את המשפט הזה, נבין אותו במלואו, עדיין בעשור הנוכחי, כאשר הדיביזיות המשוריינות המצריות, יעברו את תעלת סואז דרך 8 המנהרות שהם בנו מתחתיה וידהרו מזרחה למדינת ישראל. הלקח הגדול ביותר מהשואה הוא שעלינו להאמין באויבינו, כשהם מדברים על כוונתם להשמיד אותנו. לכן, אני מאמין בשר המלחמה המצרי, הגנרל אחמד טנטווי, כאשר הוא חוזר ואומר ש''אנחנו מתכוננים למלחמה נגד ישראל''. או אז, יתברר מה גודלה של הטעות שעשה מנחם בגין בויתורו על שטחי סיני בתמורה לפיסת נייר עם הכותרת ''הסכם שלום'' והחתימה של עריץ ערבי. משה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הסדרים מדיניים מגובים בכידונים |
|||
|
|||
ידידי משה רוזנבלט, כמוך כמוני אינני סבוך שניתן להגיע עם העולם הערבי לשלום בימינו ולא רק בגלל שמתקימים בהם משטרים לא דמוקרטים אלא גם משום שבקשתם להשמידנו היא דתית ועד שלא תשתנה התפיסה הדתית שלהם הם יבקשו לעשות זאת. וכשהיא תשתנה משטרתיהם יהיו אולי דמוקרטיים. אבל ניתן להגיע עם הערבים להסדרים מדיניים מגובים בכידונים שירתיעו אותם מלהפר את ההסדרים. ''כידון'' מרתיע מאוד היא ארצות הברית, אך יחד עם זאת היא משענת קנה רצוץ. לפיכך עלינו לחשל כידונים משלנו וזאת ניתן לעשות על ידי רפורמה יסודית במערכת הביטחון שלנו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל דמוקרטית? הצחקתיהוני |
|||
|
|||
הקביעה של ד''ר משה רוזנבלט לפיה לא היתה מלחמה בין מדינות דמוקרטיות, אינה מדוייקת. ארה''ב הכריזה מלחמה (באמצעות סוכנות הביון שלה -CIA) על צ'ילי הדמוקרטית לאחר בחירתו הסופר דמוקרטית של הנשיא סלוואדור איינדה. די היה בחשש אמריקני כי הנשיא איינדה עומד להנהיג מדיניות הנוגדת את האינטרסים של כמה חברות אמריקניות, בכדי שארה''ב הדמוקרטית תפעיל את צבא צ'ילי כדי לבצע הפיכה צבאית, להדיח את הנשיא הניבחר, ולהנהיג במדינה דיקטטורה פשיסטית אכזרית, בראשות מפקד הצבא הגנרל פינושה. זו היתה הכרזת מלחמה של ארה''ב על העם בצ'ילי. במשך 18 שנות הדיקטטורה הפשיסטית, בחסות ארה''ב, נירצחו אלפי אזרחים צ'יליאנים שכל פישעם היה מאבקם למען דמוקרטיה. כל זה היה לפי הממשל האמריקני מחיר ראוי כל עוד הבטיחה הדיקטטורה את האינטרסים של החברות האמריקניות. היו וישנם גם מצבים הפוכים בהם ארה''ב מנעה תפנית לכיוון של חרות וזכויות אדם ותמכה ותומכת במשטרים אפלים ועריצים, המדכאים כל תנועה דמוקרטית באכזריות רבה, וכל זאת משום שמשטרים מושחתים אלה ריפדו את דרכן של חברות אמריקניות ואיפשרו להן לעשות רווחי עתק תוך ניצול מחפיר של אזרחי מדינות אלה. השאלה שצריך לשאול היא: מדוע מדינות דמוקרטיות מנהלות מלחמות לא דמוקרטיות. מדוע ניהלה ארה''ב מלחמה בויטנאם? מה היה לה לחפש שם? מדוע מטילה ארה''ב חרם על קובה, אבל מרפדת בכל טוב עריצות כמו המלוכה הסעודית? הכלל שמציע רוזנבלט, לפיו אל לה לממשלת ישראל לנהל מו''מ עם מדינות או רשויות לא דמוקרטיות מביס את עצמו. פירושו, כי אסור לנהל מו''מ עם מדינת כיבוש ואפרטהייד כמו ישראל. הרי אי אפשר לומר כי ישראל מקיימת בשטחים הכבושים משטר דמוקרטי. כאשר כבשה ישראל את השטחים ב- 1967, איש לא הפריע לה להקים שם משטר דמוקרטי ולפתח את האזור מבחינה כלכלית. ישראל העדיפה לבסס שם משטר צבאי דכאני, להקים התנחלויות ולשמרן במסגרת משטר אפרטהייד, וכחלק ממדיניות הכיבוש של הפרד ומשול, לעודד את תנועת החמאס כמשקל נגד לאש''פ. לפי רוזנבלט אסור היה למחתרות העבריות להילחם באמצעי טרור נגד הכיבוש האנגלי בנימוק שאנגליה היא מדינה דמוקרטית. היא היתה אכן דמוקרטית באנגליה, אבל דיקטטורית ועריצה ככובשת. בעיקרו של דבר זהו כיום המצב הישראלי. עצתי לרוזנבלט לא לנצל את השואה להצדקת המדיניות היודונאצית הישראלית בשטחים. השואה אינה רשיון לבצע בשמה שואות חדשות. לא צריך לחכות עד שישראל תקים מחנות השמדה בכדי להתנגד למדיניות הפרת זכויות האדם שלה. כל דיבורי הרהב וההתלהמות בשם השואה, לפיהם הערבים רוצים להשמידנו, הם הבל ורעות רוח. ההיסטוריה היהודית מלמדת כי העולם הערבי והמוסלמי היה הרבה יותר סובלני ליהודים מאשר הנוצרים. מי שצריך לפחד מהשמדה אלה הערבים לנוכח מאות פצצות האטום שישראל, בטירופה כי רב, אגרה בשיטחה הקטן. מי שאומר, כמו רוזנבלט, כי כל המלחמות בין ישראל לערבים פרצו בגלל המשטרים הלא דמוקרטיים שם, מגלה במקרה הטוב בורות, ובמקרה הרע משדר תעמולה פרימיטיבית. מלחמת יום כיפור פרצה בגלל סירובה של ישראל בראשות גולדה מאיר להיענות להצעת הנשיא סאדאת ב- 1972 לחתום על החוזה שלום תמורת נסיגה מכל השטחים המצריים שכבשה ב- 1967. זכורה אימרתו השחצנית של שר הביטחון דיין כי עדיפה שארם אל-שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם אל-שייח. רק לאחר שישראל שילמה מחיר אדיר בהרוגים ובפצועים במלחמת יום כיפור, הסכימה לחתום על הסכם שלום עם מצרים בדיוק כמו זה שהציע סאדאת לפני המלחמה. גם מלחמת לבנון פרצה אך ורק באשמת ישראל, בגלל השיגעון של שרון וחבריו ליצור סדר חדש במזרח התיכון, לכפות על לבנון נשיא כלבבה של ישראל, לגרש את הפלסטינים ולרסק את הנהגתם הפוליטית. גם מלחמת השטחים הנוכחית, שמוטב לקרוא לה מלחמת שלום ההתנחלויות, מתנהלת באשמת ישראל לנוכח סירובה לפנות את השטחים הכבושים ולפרק את ההתנחלויות. ישראל בהנהגת הגנרלים שרון, איתם ובן אליעזר מעדיפה לכתוש את הפלסטינים ואותנו, להקריב חיי אדם, ובלבד שיישמר משטר האפרטהייד בשטחים הכבושים. הלקח הגדול מהשואה הוא כפול. מחד, לשמור על דמוקרטיה וזכויות אדם לכל, ומאידך, אסור לנו להיות אימפריה החומדת את אדמות הזולת, כי דינן של אימפריות כאלה, ראה גרמניה כדוגמא, לקרוס ולהתרסק. את הלקח הזה רוזנבלט וישראים כמותו עוד לא החל ללמוד. והדמוקרטיה בארצות ערב? כן, זה בהחלט דבר חשוב. אולם הסכמי שלום יחישו את התהליך ואילו מצב מלחמה ידחה אותו אצלם ויהפוך גם אותנו, בתהליך בלתי נמנע, בבית פנימה בתוך הקו הירוק, לדיקטטורה אכזרית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אמנות הסילוף חצי תה חצי קפה |
|||
|
|||
מר גדעון ספירו אבי הסמרטוט האדום הוא איש עט אך לא אשכולות.הוא משתמש ברסיסי אמת לצייר אמת - משלו שהיא סילוף על גבי סילוף חצי תה חצי קפה. ארצות הברית לא הכריזה מעולם מלחמה על צ'ילה וד''ר איינדא, לפי כל הנתונים שיש בידינו היום - ניצל מהלך דמוקרטי לעלייה לשלטון ולא התכונן לשמור אותו אלא להעתיק את הסיסטמה הקובאנית.(בבחירות האחרונות, ללא פינושא נכשלו הקומוניסטים של פאפא איידנה כישלון משפיל), בויאטנאם לחמה ארצות-הברית לימין משטר נבחר שלמרות היותו משטר מושחת חזר פעם אחר פעם לבחירות בניגוד למשטר של הדוד- הו.(חוץ מזה בויאטנם לחמו גם אוסטרליה, ניו-זילנד, דרום קוראיה, פילפינים ). על הצעות שלום אנוואר סאדאת יש יותר אגדות ושמועות מאשר עובדות. יואיל נא מר ספירו להביא הוכחות לסילופיו הכרוניים.בנוגע לעתמיד שהוא צופה לישראל בתוך הקו- הירוק ''כמשטר דיקטטורי אכזרי'' אני חולק עליו. ישראל היתה ונשארה דמוקרטית. מעשיה בשטחים אינם שאלת הדמוקרטיה בגבולותיה, אלא אם היא היתה מספחת את השטחים. בגולן יש דמוקרטיה מלאה אפילו כשחלק מהדרוזים שם לא רוצה בה, אחמד טיבי ומרעיו בכנסת לא צמחו במשטר דיקטטורי אלא להיפך, ואפילו הסמרטוט האדום הודפס ונעלם לא בגלל בעיות דמוקרטיות אלא שיקולי הכנסות. השתוללותו הקבועה של מר ספירו בסמרטוט היא ה-הוכחה שהוא נושם באווירה דמוקרטית. אני יודע שזה נשמע בנאלי...אבל האם יכל מר ספירו לפרסם סמרטוט בכל צבע אצל יקיריו הפלסתינאים? מדוע הוא לא יוצא נגד ההודעות ה-דמוקרטיות האחרונות של פושע-הטרור ראש הרשות הפלשתינאית. בקיצור - מר ספירו יעשה טוב אם יכין שעורי בית מפני שכל ''תיזה'' שלו שווה רק את הנייר שעליו הודפסה וניסוחיו מתאימים לאתר ערוץ 7 הבזיוני, שכבר הזכרתי למעלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הערות לימאי ו..נקודות הסכמה. |
|||
|
|||
הערות ונקודות הסכמה ------------------- שלום לימאי/ מפורום ערוץ 7(?)/ כמו תמיד אני מוצא בדבריך נקודות הסכמה,אך גם צורך להעיר ולהאיר. הפעם בעניין הדמוקרטיה ---------------- אתה צודק בהנחה שדמוקרטיה היא עניין משמעותי לעם החי במדינה מוגדרת,שגבולותיה ברורים ואזרחיה מוגדרים לפי החוק ואין הכרח או חובה שאופיה הדמוקרטי פנימי של המדינה -יתורגם לתוך שטחי השפעה,איזורי מלחמה ושטחים כבושים או מוחזקים. * איש לא יטען שבריטניה הגדולה והדמוקרטית,חדלה להיות כזו, משום שבאיזורי הפריסה הקולוניאלית שלה שלט מטעמה שילטון מסוג אחר,בהחלט לא דמוקרטי. ראה למשל תחום המנדט פלסתינה-א''י....שלא להזכיר תחומי שליטה אחרים.הודו,מלאיה,אפריקה ועוד. * קשה לטעון, ללא רתוריקה לשמה,שארצות-הברית הפסיקה להיות דמוקרטית ולשאוף לדמוקרטיה מלאה מבית,מפני שהתערבה ואפילו הסתבכה בארועי דרום מזרח אסיה..... * הבעיה המוסרית הקשורה לשליטה בעמים אחרים,כפיית רצון פוליטי או כלכלי ואכיפת חוק וסדר צבאי -מטרידה רבים מתומכי ונהני המשטר הדמוקרטי,הרואים את ארצם- מדינתם מבצעת מחוץ לגבולותיה, מדיניות לא דמוקרטית,הקשורה לאחרים,בלי לתבוע את הבלתי אפשרי - החלת העתק מדוייק של המשטר הדמוקרטי גם על אחרים. * בעיה מסוג דומה מעסיקה רבים בארצות-הברית למשל,שמדיניות החוץ שלה תומכת במודע בשליטים ומשטרים שכל קשר בינם לדמוקרטיה מערבית -אינו אלא מקרי ומזערי....שלטון הבערות והעריצות של סעודיה, או הדיקטטורה של פקיסטן, הן רק כמה דוגמאות,המוכרות במקומות שונים בעולם,כולל בישראל שבמשך השנים קיימה קשרים הדוקים עם משטרים לא דמוקרטים כמו דרא''פ או אירן....גם במקרים אלה לא היתה אנומאליות בין המשטר הדמוקרטי של ישראל לקשרי החוץ שלה והשלטון הדמוקרטי של ישראל לא התערער והשתנה בגלל העדפות מדיניות החוץ. * אם וכאשר סוקרים המצב בשטחים המוחזקים (או הכבושים-הכל לפי ההעדפה הסמנטית-רעיונית של הכותב) ברור שהשלטון הדמוקרטי ישראלי ''נעצר'' בגבולות הקו הירוק ומובלעות המתנחלים. הדמוקרטיה הישראלית אינה נחלת הפלסתינאים (למעט הפלסתינאים הישראלים) ואף שבאוטופיה חברתית מן הראוי שכל מרכיביה יחולו על הפלסתינאים,מכל הזנים הרעיוניים,אין לצפות מישראל להעביר את הזכויות השמורות לאזרחיה- לאחרים,בעיקר לאלה הרואים בה אויב.(גם אז עדיין שמורה לתושבי השטחים ''מובלעת משפטית'' שהם יכולים לעשות בה שימוש) * תנועות שונות הפועלות בישראל,כמו במקומות אחרים בעולם,מייצגות תיזות המוקיעות את הממשלה והמדינה ''כגוף לא דמוקרטי'' ומעלות חששות, או שלל דרישות מהתחום המוסרי בעיקרו והאשמות שמעשי המדינה בשטחים ''אינם דמוקרטים''......(או ראויות להגדרה פשעי מלחמה'').... אין ספק שהמלינים צודקים,לפחות בחלק מהטענות.....המעשים אינם דמוקרטים,אינם שווים לנעשה בישראל וליחס שמקבלים אזרחיה.....''זה באמת לא יפה'' אך בהחלט לא בתחום חובה דמוקרטית,המציבה הבדלים ברורים בין אזרחי מדינה לאחרים המתוחמת בגבול על כל המשתמע ממנו. * מכל האמור לעיל נראה בעיני ''שאלופי העניין הפלסתינאי'' הנשענים על זכויותיהם הדמוקרטיות והאישיות,במדינה דמוקרטית,מתבלבלים ברגע בו הם מבקשים להחיל זכויותיהם (בלי חובותיהם...) על הצד השני,החלש,הכפוף למשטר צבאי כזה או אחר ובמילים פשוטות ''הצד הדפוק...'' הבעיה מחמירה עוד יותר כשמכלילים בה עובדות איבה אלימה ולמעשה לוחמנות הצד השני,הגולש גם לטרור ובעצמו אינו מסוגל ''לעשות סדר'' ולהחיל משטר דמוקרטי. * דברי אינם שוללים ,מתפיסתי האישית,בדבר צורך להיות הומאנים ככל האפשר,להכיר בזכויות הצד השני עד לגבול האפשר ולשאוף להעניק לו במהירוות זכות הגדרה עצמית בגבולות מוגדרים שם,אינשאללה,יקיים משטר דמוקרטי לפי הבנתו ויכולתו ואם לא...אז באמת לא נורא....כמו שנאמר בצבא ''זבשו''........ | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדמוקרטיה והבעיה הפלסטינית |
|||
|
|||
דמוקרטיה היא צורת משטר, דהיינו מכשיר של חברי מערכת פוליטית. מטרתה של צורת משטר זאת כמו כל צורת משטר אחרת, היא להבטיח את שרידותה של המערכת הפוליטית ואת שרידות חבריה ורווחתם כפי שהם מגדירים אותה. אין בדמוקרטיה שום דבר קדוש ושום דבר ניצחי. הדמוקרטיה האתונאית שהיתה יותר דמוקרטית מן הדמוקרטיות היום, לא הצליחה לשמור על המערכת הפוליטית של האתונאים ולכן עברה מהעולם. לא כל מי שחי במערכת הפוליטית משתתף במעשה הפוליטי. תיירים, תושבים ארעיים, בעלי ''גרין קארד'' ועובדים זרים אינם משתתפים במעשה הפוליטי ובכל הדמוקרטיות בעולם מצויות קבוצות כאלה ובחלקן גדולות מאוד. יתרונה של הדמוקרטיה על כל צורת משטר אחרת אינו בכך שהיא יותר הומניסטית או ליברלית אלא שהיא יותר חזקה, דהיינו שהיא מסוגלת להפיק יותר אנרגיה שרידותית מאשר משטרים לא דמוקרטים. הטעם לכך הוא שאזרחים במדינות דמוקרטיות מרגישים את עצמם שותפים למעשה הפוליטי, אף כי למעשה אין זה כך. שהרי המדינה ההמונית אינה יכולה לקיים את ''שלטון העם'' ולשתף את הציבור בשלטון כפי שהיה הדבר באתונה העתיקה. למי שחש עצמו שותף יש בדרך כלל מוטיבציה גבוהה יותר. אי הכללת הפלסטינים שמעבר לקו הירוק במעשה הפוליטי מובנת: א. הם אינם מעוניינים בכך. ב. הם פועלים לא לשרידותה של מדינת ישראל אלא להשמדתה. המשך החזקת השטחים על ידי ישראל גם הוא מובן: א. מדינה פלסטינית עצמאית עלולה לסכן את שרידותה של מדינת ישראל. ב. לדעת ישראלים רבים שטחי יש''ע שייכים לעם יהודי ולא לפלסטינים. המתנגדים לשליטת בשטחים טוענים: א. שליטה על אנשים חסרי זכויות פוליטיות משחיתה את השולטים, דהיינו מסכנת את שרידותה של ישראל. ב. אין זה מוסרי-הומני לא להעניק לאנשים זכויות פוליטיות. ג. דווקא הקמת מדינה פלסטינית תקרב את השלום. הווכוח הזה נעשה במסגרת דמוקרטית. אם גדעון ספירו וחבריו יזכו בבחירות בישראל תקום מדינה פלסטינית. אם ד''ר משה רוזנבלט וחבריו יזכו בבחירות בישראל לא תקום מדינה פלסטינית. דרך חלופית היא שהעולם הערבי לרבות הפלסטינים, יודיע שהוא מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים; שמדינות ערב יקיימו קשריים דיפלומטיים ויחסי שלום עם ישראל ושיתנו ערובות ביטחוניות ואחרות לכך. אז יתחיל עידן חדש שבו תיפטר הבעיה הפלסטינית. שהרי מדינות ערב מנעו את פתרון הבעיה הפלסטינית לפני מלחמת ששת הימים כאשר רצועת עזה, יהודה ושומרון היו בידי מדינות ערביות. הם נקטו בדרך ''הבלתי דמוקרטית'' הזאת, לפי הגיונו של גדעון ספירו, כדי לקיים את הסכסוך ולהביא להשמדתה של ישראל. הוויתור על הרצון להשמיד את ישראל ישנה את מהלך ההיסטוריה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הימאי שהה זמן רב מתחת לפני המים ושכח להתעדכן |
|||
|
|||
האיש המתחבא מאחורי השם ''ימאי מישראל'' היה כנראה עסוק זמן רב בצלילות, אולי הוא נהנה משמורות אלמוגים, אבל נראה ששכח להתעדכן, ועל כן הוא מצוי באנדרלמוסיה מוחלטת באשר לעובדות. וכאשר העובדות אינן ידועות, גם הפרשנות לוקה בעיוורון. זה בהחלט מצב מוזר להיות מואשם בסילוף עובדות בידי מי שכלל לא מכיר אותן. אז הבה נתחיל. ארה''ב והנשיא איינדה: הבנתי את המושג ''הכרזת מלחמה'' חורגת מהגדרות פורמליסטיות יבשות לעבר נסיון לרדת למהות. הכרזת המלחמה של ארה''ב על צ'ילי לא נעשתה בנאום רשמי של הנשיא בקונגרס, אולם בפועל, במדיניותה ובמעשיה (באמצעוצת הCIA) הכריזה ארה''ב מלחמה על הדמוקרטיה הצ'יליאנית, כאשר הפעילה את צבא צ'ילי להפיכה שהדיחה את הנשיא הניבחר איינדה. איינדה לא תכנן ולא פעל בכיוון של הנהגת משטר חד מפלגתי נוסח קובה, ואין לכך כל סימוכין, וגם ל''ימאי'' אין מידע בנדון, משום שמידע כזה לא קיים. ''הימאי'' מפגין בורות כאשר הוא מציין כי ''הקומוניסטים של פאפא איינדה'' נכשלו בבחירות האחרונות בצ'ילי ''כשלון משפיל''. יש כאן רק טעות קטנה, שאיינדה מעולם לא היה חבר במפלגה הקומוניסטית. הוא היה חבר במפלגה הסוציאליסטית, ומטעמה נבחר לנשיאות, ובבחירות האחרונות נבחר שוב נשיא סוציאליסטי ממפלגתו של איינדה. לא זו בלבד שאיינדה וממשיכיו לא נכשלו בבחירות האחרונות, ''כשלון משפיל'', אלא זכו בהצלחה מסחררת. ארה''ב ווייטנאם: ארה''ב לא לחמה בוייטנאם לצדו של משטר ''נבחר'' כפי שכותב בטעות ''הימאי'', אלא הגנה על חונטה צבאית מושחתת שמעולם לא נבחרה על ידי העם בבחירות דמוקרטיות. ההתערבות האמריקאית בוייטנאם, דבר לא היה לה עם דמוקרטיה, אלא נבעה מתאוריית ''הדומינו'' שקבעה, כי אם תיפול דרום וייטנאם בידי הקומוניסטים, תיפולנה גם שאר מדינות דרום מזרח אסיה. התיאוריה התבררה כשטות קולוסאלית, שעל מזבחה הקריבה ארה''ב חייהם של מליוני בני אדם, ביצעה פשעי מלחמה לרוב, כולל שימוש בנשק כימי שגרם ללידות מעוותות עוד שנים לאחר שארה''ב הובסה במלחמה. רוברט מקנמארה, שהיה שר ההגנה של ארה''ב בתקופת וייטנאם, כתב לפני שנים ספורות ספר, בו הוא מכה על חטא, מביע צערו על המלחמה המיותרת, והכיר באי תקפותה של תאוריית הדומינו. הלקח שיש ללמוד מספרו של מקנמארה הוא, כי לא פעם, מי שעומדים ליד הגה השלטון,שבויים בתוך קונספציות אסוניות, ורק כעבור שנים, לאחר שגרמו לאבדן חיי אדם ונזקים אחרים בחברה ובכלכלה, הם מכירים בטעותם. אני מציין בסיפוק, כי שעה שמקנמארה עוד היה בשלטון וביצע את פשעי המלחמה, אני הפגנתי, יחד עם מאות אלפים בארה''ב וברחבי העולם, נגד המעורבות האמריקנית בוייטנאם. הצעות השלום של סאדאת בשנים 1971/2: לא ''אגדות'', כפי שכותב ''הימאי'', אלא מידע בדוק שהופיע מאז במאות מאמרים, עבודות אקדמיות וספרים. שמורים אצלי מספר רשימות, ולהלן כמה ציטוטים. ברשימה על ספרו של גד יעקבי, מי שהיה שר בממשלת האסון של גולדה מאיר (''כחוט השערה'' הוצאת ''עידנים'' של ''ידיעות אחרונות'') שהתפרסמה ב''ידיעות אחרונות'' 29.12.1989 מובאת שיחה בין הנרי קיסינג'ר שר החוץ של ארה''ב ושר החוץ הישראלי אבא אבן. אומר קיסינג'ר: ''רבותי, אולי תגידו סוף סוף, לפחות לנו, לידידכם, מה אתם באמת רוצים? אתם מוכנים לסגת לגבול הבינלאומי תמורת שלום או לא? מה התנאים שלכם? שארם? מה עוד? ואם לא לגבול הבינלאומי, לאן אתם מוכנים לסגת? מתי? תמורת מה? ואולי תואילו סוף סוף להגיד ליארינג לא רק מה אינכם מוכנים לקבל, אלא מה אתם מוכנים לקבל? מהן ההצעות החיוביות שלכם? ....איש אינו מבין אתכם, איש אינו יודע מה אתם רוצים, רווחים חששות רציניים, כי כל מה שאתם רוצים באמת, הוא להתחמק מכל הסדר המחייב ויתורים מצדכם, ולשבת בגבולות שאתם יושבים בהם היום''. נאום קיסינג'ר. העיתונאי דניאל בלוך כותב בגליון ראש השנה של ''דבר השבוע'' (המוסף השבועי של ''דבר'') כי אלמלא מדיניות הסרוב של גולדה מאיר שהביא למחדל מלחמת יום הכיפורים, אפשר היה להתחיל ''את התהליך שהוביל להסכם השלום בין ישראל ומצרים, ב- 1971 או 1972 ובחגיגות השלום יכלו להשתתף עוד 3000 ממיטב הנוער'' (29.9.1989) תא''ל יואל בן פורת, מי שהיה קצין מודיעין ראשי של צה''ל, הגדיר את סרובה של ישראל לקבל את יוזמת השלום של סאדאת משנת 1971 ''כאחת ההחמצות הגדולות של ישראל'' והוסיף כי ''אילו קיבלנו את הצעת סאדאת ב- 1971 יכולנו להשיג לא רק הסכם טוב יותר מזה של קמפ דיוויד, אלא גם לחסוך מעצמנו את הנוראה במלחמות'' (''חותם'' המוסף השבועי של ''על המשמר'' 20.10.1989). לענין עתיד הדמוקרטיה הישראלית: מי שלא ער לסכנות הנשקפות לדמוקרטיה הישראלית בתוך הקו הירוק, כתוצאה מהתמשכות הכיבוש, סובל לדעתי מדיסלקציה פוליטית, רוצה לומר, לא מבחין בהצטברות איטית, אבל גוברת, של שחיקה בנורמות דמוקרטיות. גם הנאצים לא השתלטו על גרמניה במכה אחת. ובתחילה ביטלו אותם כחבורה סהרורית שתעלם. כאשר עלו לשלטון בבחירות, כבר היה מאור מדי. אף כאן יש תהליכים. הפסקת הטור שלי באחד מבטאוני ''מעריב'' הוא חלק משורה של צעדים מסוכנים, כמו החרם על יפה ירקוני, כמו ההחלטה להפסיק את משדר חדשות הלילה של גבי גזית בערוץ השני של הטלוויזיה משום שהוא ''שמאלני'' מדי, כמו ההתקרנפות של רבים מהעיתונאים לעבר הימין, כמו הפסקת טורו של העיתונאי חיים הנגבי ב''מעריב'', כמו הנסיון שנעשה בימים אלה לפטר את המרצה ד''ר אילן פפה מאוניברסיטת חיפה. אנשי שמאל מנועים כיום לקבל עבודות במגזר הציבורי. אנו עדים לשורה מתמשכת של התנכלויות. השבוע התקבלו בכנסת שני חוקים המגבילים את חופש הביטוי ואשר ימנעו ממרבית חברי הכנסת הערבים להתמודד בבחירות הבאות. מה שמתחיל עם ערבים, סופו שעובר גם ליהודים. נורמות העריצות והאלימות בשטחים הכבושים מחלחלות לתוך הקו הירוק. יותר אלימות בבתי הספר, יותר אלימות נגד עצורים בחקירות בתחנות המשטרה, יד קלה על ההדק של אנשי הביטחון שקוטלת ''בטעות'' חיי אדם. לפני 10 שנים אמר ח''כ בגין כי צירופו של זאבי, איש הטרנספר, לממשלה הוא ''זיהום פוליטי''. היום מכהנים בממשלה כמה זיהומים כאלה. זרועו של השב''כ הולכת וניכנסת לחיינו יותר ויותר. מאזינים לטלפונים, מנהלים תיקים אישיים נגד אלפי אזרחים מבלי שהם בכלל יודעים ומודעים לכך. אז נכון שאני עדיין יכול ''להשתולל'' כדברי ''הימאי'' בפורום זה או אחר, אבל היד החונקת של השלטון סוגרת עלינו לאט לאט. הקביעה של ''הימאי'' כי הדרוזים בגולן נהנים מדמוקרטיה מלאה, היא דוגמא נוספת, או לעיוורונו, או להתגייסותו למערך התעמולה השקרי של ישראל. דמוקרטיה מלאה? מתי היה ''הימאי'' לאחרונה בכפרי הדרוזים? אין שם יום ללא משטרה ושב''כ, מעצרים וחקירות. הם נחשבים לאזרחי מדינת אויב ומטופלים בהתאם. ישווה ''הימאי'' את ההשקעות הענקיות של המדינה בפולשים היהודים שהתנחלו בגולן, מיליארדים, לעומת הפרוטות, בהשוואה, שהושקעו בכפרים הדרוזים שם, בחינוך, בבריאות, בשיכון. ישראל מקיימת גם בגולן שלטו של אפלייה ואפרטהייד. ולבסוף, הערה אישית. ''הימאי'' מכנה את הפלסטינים כ''יקיריי''. היכן מצא סימוכין לכך? אין בכלל עמים שהם ''יקיריי''. אינני אוהב או שונא עמים. אני מחוייב להצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם ולעקרונות ''אמנסטי אינטרנשיונל'' לפיהם יש להיאבק נגד דיכוי, עריצות והפרת זכויות אדם בכל מקום בו הם קיימים, בין בשטחי פלסטין הכבושים בידי ישראל, בין בטיבט הכבושה בידי סין, ובין בעיראק, אירן, ארה''ב או הרשות הפלסטינית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עדיין כוס מלאה חצי תה חצי קפה |
|||
|
|||
מר ספירו,אני מבין קורא ספרדית? אם כן (כמוני) אז הוא מודע שהמפלגה שניצחה בצי'לה היא פרו אמריקאית ופרו שוק חופשי בציר ארה''ב קנדה מכסיקו צילה.המפלגה הקומוניסטית,שבפירוש קראה לעצמה גם ''גרעין פפא איינדה'' נכשלה באופן חרוץ.מסמכים שפורסמו בארצות-הברית,מחוק חשיפת מסמכים וחופש מידע- מעידים מי ומה היה איינדה שבהתחלה ניסה לשבות גם את פינושא.זה שפינושא היה נבל - עניין שונה מזה המדובר.יעיין נא מר ספירו בתולדות דרום ויאטנאם אחרי סיום מלחמת הודו-סין ויראה כמה פעמים נוהלו שם בחירות.לא כל החוקרים מכים על חטא.ראה ד''ר ג'ף שאו למשל במחקריו החדשים על ויאטנאם.על ''הצעות השלום'' של אנוואר אין מר ספירו מביא יותר מעדויות למלל פוליטי בינל''א כמוהו מתנהל במשך השנים בין כל מיני שליחים ומשולחים.הצעת שלום מצרית לא היתה.אני בטוח שגם היום כשנציג אמריקאי נפגש עם ישראלי או סורי וכדומה הוא מקשה קושיות ושואל שאלות זה עדיין רחוק מאד מלהיות''הצעת שלום''יואל בן פורת לא החזיק בתפקיד שספירו נותן לו יראה נא מר ספירו אחר פרישתו מצהל. התאור על הפגנות שמר ספירו הפגין בעד או נגד-אינו לעניין ואין בו עדות חוץ מניפוח אגו עלוב ונוסתאלגי לרמה יותר באלונית.קראתי פעמיים את תגובת מר ספירו ולא מצאתי שום דבר חדש אלא קלישאות וגיבובי קטעי עתונות בלי שום אסמתכתא ועובדות.כשאברשה טמיר נסע לקהיר לפני יום כיפור מה הוא עשה שם? הלך לברר וחזר בידיים ריקות....מר ספירו...אם אתה דובר ספרדית נא הבא לי מובאה אחת!!!!! לטענותיך על ''פפא איינדא'' אם אתה כל כך נמצא בתולדות המזרח התיכון הבא מובאה מצרית שתחזק מה שאתה אומר על ''תכנית השלום'' באשר ''לסמרטוט האדום'' אנא,אל תתלה בגורלו ''כהוכחה לדיקטטורה אפשרית'' אתה איש עט לא יותר מזה.לא חוקר ולא ברסמכא .לפי דעתי אתה חי משמועות וקטעי עתונים.זה מאוד לא רציני זה באמת סמרטוט.אנא שמור תגובותיך לעצמך או פרסמן-אני ''גמרתי אתך'' בספרדית אומרים''ההד לא שומע את עצמו ואחרים יודעים שהוא רק הד'' מר ספירו היקר כשאני קורא את סמרטוטיך ברור שהפלסתניאים הם יקיריך ואתה מאוהב בהם כמו כל קרבן שנפגע ''מסינדרום סטוקהולם'' שהוא ביטוי לחלשה ופחד. שיהיה לך יום טוב. בבקשה לך לקרוא על''פפא איינדה'' וגם על ''קומנדנטא קאסטרו'' ואז נדבר. ''ימאי מישראל'' את שמי אפרסם כשארצה חוץ מזה שם עט הוא דבר מוכר בין כותבים או אולי גם את זה אתה לא יודע? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זווית מצרית (לאורי, גדעון והימאי) |
|||
|
|||
כשגרתי ועבדתי בקהיר ניסיתי, ללא הצלחה יתרה, להתחקות אחר עקבות ''השלום שהציע לישראל הנשיא אנוור סאדאת'' דיברתי עם לא מעט מצרים, עיתונאים ואחרים, תומכי השלום עם ישראל ומתנגדיו, ולא שמעתי דבר החלטי על הצעות שלום מצריות מהותיות, מתקופות שלטונם של הנשאים נאסר וסאדאת. --------------- מצרים מהזן ''המפולפל'' אמרו שנאסר ויורשו - ידעו איך כדבריהם ''לשחק את ישראל'' להטלטל בין תקוות הסדר לאיומי לוחמה. בין עיתונאים ''מאל-אהרם'' רווחה הדעה שדווקא תוצאות המלחמה ב1973 הניעו את מצרים לבחור בכוון חדש ואופציה לא מלחמתית מפני שלפי הבנתם ופרשונתם -ארצות-הברית לא תתן לישראל להעלם מהמפה... דברים שקבלו תאוצה תוך כדי המלחמה, כשהתברר שמזכיר המדינה קיסינגר ניהל מול ישראל מדיניות מקל וגזר...נתן למצרים ולסורים להכות עוד ועוד בישראל, והשהה סיוע צבאי במתכוון כדי להשפיל את ישראל ולסחוט ממנה וויתורים דווקא כשלמצרים היה נראה שהם בדרך לאל-עריש. --------------------- ''העולם קרקס, השוט בידי האמריקאים והכלב הרוקד הוא ישראל'' אמר לי פעם אחד מעורכי העיתון ההוא, שהסביר תהליך בחירת נושא לקריקטטורה יומית..... והמסקנה היתה שגם אם אפשר להקיז מדמה של ישראל הרי שבסוף תחוש ארה''ב להצלתה. יחד עם זאת לא היה לאיש ספק שמטרת הקואליציה המצרית-סורית היתה לחסל את ישראל ואם אי אפשר יהיה לעשות זאת אז לפחות לגרשה לתחומי הקו הירוק ואז להכתיב לה תנאים. --------------------------- מצרים מחוגים בכירים, פחות או יותר, כולל גנרלים בדימוס ויוצאי משרד החוץ, דחו בשאט נפש טיעונים מישראל על כוונות מלחמה שהיתה כביכול רק ''מאיץ לתהליך''... ''הלכנו להלחם...לנצח לחסל (את) רוח הלחימה שלכם ואם אפשר לחסל את ישראל - לא לשחק שש בש פוליטי.... לנשיא סאדת לא היה סיכוי להישרד אילוא חשבנו שהוא הלך למלחמה כמשחק....מצריים שילמה יותר מישראל בכח אדם ובאמצעים'' אמר לי למשל גנרל מיל. שסייע בשיקום המוזיאון הצבאי המצרי בפורט- סעיד. באותה פגישה השתתף העיתונאי דיוד מק-דונלד שכתב על כל די בהרחבה. --------------------- כל אלה רק כמה נקודות נוספות לפתיל הויכוח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רוב המצרים מעונינים שמדינת ישראל תיעלם |
|||
|
|||
1.המקורות להצעות ההסדר של סאדאת בתקופת גולדה מאיר-משה דיין הם ישראליים. ברור שברמת הידע בקרב המצרים איש מהם לא הידע על כך. צריך לחכות עד שיפתחו הארכיונים בישראל, אחרי שלושים או חמישים שנה ואז הדברים יתבררו. 2. אין ספק שרוב המצרים מעונינים שמדינת ישראל תיעלם. אבל מקבלי ההחלטות שם יודעים שאין הם מסוגלים להשמיד אותנו גם ללא עזרתה של ארצות הברית לישראל. לפיכך האסטרטגיה שלהם ב- 1973 היתה מוגבלת, כפי שאגב היתה גם במלחמת העצמאות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 'השלום הקר' בעיניים מצריות |
|||
|
|||
אני מוצא את הסיפור הזה של יורם בקהיר מעניין במיוחד, כי הוא פותח צוהר להתבוננות כללית על דברים שונים שחווה בבירה המצרית בשנות שליחותו העיתונאית שם. העובדה שהמצרים לא התלהבו מישראל ומחוזה השלום מוכרת לי אישית משיחה שקיימתי לפני כעשר שנים עם סטודנט מצרי שלמד במכון יודאיסטי באוניברסיטה גרמנית, והיה מאוהב עד כלות נשמתו בשפה העברית ובתרבותה. השיחה עימו היתה חווייה מעניינת לכשעצמה, היות והוא הרבה לדבר בגסטיקולציה מוגברת בליווי מימיקה והבעות פנים טראגי-קומיות, שהפכה את השיחה עימו הן למרתקת והן למעין מסטיק שלא נגמר. הנקודה המרכזית בדבריו התייחסה ליחסה של האינטיליגנציה המצרית לישראל, תוך סקירת רחשי ליבו של ההמון בנקודה זו. להפתעתי הרבה אמר לי אותו סטודנט כבר אז כי המצרים אינם מעוניינים בשלום נורמלי וגבולות רגילים עם ישראל, ולצורך זה 'יגרדו' כל סיבה אפשרית, גם אם לדוגמא הסיבה הפלסטינאית תיעלם מעל הפרק. הוא דיבר על התגברות העוינות דווקא...לאחר החזרתם המלאה של השטחים למצריים, וטען כי אין כל קשר למדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינאים ב'שלום קר' זה. הסיבה המרכזית לדידו היתה שמצריים לא תוכל אף פעם להשלים עם הגמוניה ישראלית באיזור זה, וכי עובדה זו 'אוכלת מבפנים' את האינטיליגנציה המצרית. על המון העם הוסיף הוא רק דברי שבח וטען כי הללו נוחים לכל השפעה, וכי ככלל הם אמנם אנשים קשי יום, אך טובי לב ושמחים בחלקם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מלחמות בין דמוקרטיות. תשובה לגדעון ספירו. |
|||
|
|||
הנושא: אין מלחמות בין דמוקרטיות. תשובה לגדעון ספירו. בתגובה למכתבי ''הפתרון למלחמותינו בערבים בכלל ובפלשתינים בפרט'', כתב מר גדעון ספירו את תגובתו: ''ישראל דמוקרטית? הצחקתיהוני''. מאמרו מבוסס על דברי לעג ובלע כלפיי ואכן זה הנשק שמשתמש מי שאינו מסוגל לנהל ויכוח ענייני. בכל זאת, אני מוצא לנכון להשיב, ללא לעג כמובן, על טענותיו הרבים. לצערי, מכתב זה יהיה ארוך אך בטוחני שקריאתו יוסיף עוד משהו לנדבך הידע של הקוראים. כדי לסתור את טענתי ששתי דמוקרטיות אינן יוצאות למלחמה האחת בשניה, הוא מביא לי דוגמה שבין ארה''ב לבין צ'ילה מתקופת איינדה כשה-CIA מעורב בעניין. הרי ברור שארה''ב לא יצאה למלחמה נגד צ'ילה. אני מתכוון למלחמה ממש: עם מטוסים, טנקים, תותחים, אוניות, רגלים וכו'. לכל היותר מדובר באינטריגה ברמה זו או אחרת בגלל אינטרסים כאלה ואחרים. וחשוב לציין שדמוקרטיה אין פירושה משטר ללא עוולות. למרות זאת, אין טוב ממנה. לא בכדי, המדינות הדמוקרטיות הן העשירות בתבל. אבל נניח לרגע, שלאחר מאמצים רבים, יגיע מר ספירו לדוגמה של מלחמה בין 2 דמוקרטיות (בזמן ששתיהן היו דמוקרטיות!) ושלא העליתי על זכרוני. אז מה? הרי ידוע שהיוצא מן הכלל דווקא מוכיח את הכלל. וגם אז, עדיין יצטרך מר ספירו לענות לשאלה ''מדוע ב-99%.9 מהמקרים, אין מלחמות בין דמוקרטיות?'' ובכן, הסיבה ברורה וקשורה למבנה המשטרים. במשטר דמוקרטי, חייב המנהיג להביא שלום ושגשוג כלכלי לעמו כי אם לא כן, ידוע לו מה יהיו התוצאות בבחירות הבאות: הוא יצטרך לוותר על מקומו ועל כל השררה. לכן, מנהיגים דמוקרטים (להלן מ''ד) יוצאים למלחמה בגלל הכרח ולא מתוך רצון. מובן מאליו שההכרח לא תמיד נראה ככזה בפני כל אזרח בעם. אזרח אחד ראה הכרח להשמיד את ממלכת אש''ף בלבנון ואזרח אחר חשב שאין הכרח ואולי זה היה מיותר, אבל מ''ד לא יוצאים למלחמה סתם כך. מאידך, לעריצים אין ברירה אחרת. הם חייבים לעשות מלחמה!!! עריץ הוא אנס מהסוג הכי גרוע: אנס שאונס את כל עמו! הוא לא שואל את עמו אם הם רוצים אותו או מישהו אחר (בבחירות חופשיות). לכן, הוא חייב לראות בכל אזרח, אויב בפוטנציה. הוא נותן לבני משפחתו וחבריו מילדות, את תפקידי המפתח: אחיו הוא שר המלחמה, גיסו הוא הרמטכ''ל, בנו הוא ראש מנגנון הביטחון המסכל, חבר ילדותו מהכפר שלו הוא מפקד חיל האוויר וכך הלאה. נוסף על כן, כדי לשמור על הלויאליות שלהם, הוא ממלא את כיסיהם בכסף רב ולכולם יש בתים יפים, מכוניות פאר ושרתים למכביר. זאת ועוד: הוא קונה להם ''צעצועי מלחמה'' בעלות של מיליארדי דולרים (טנקים, מטוסים, תותחים, טילים, אוניות קרב ומה לא?!) - ופעם בכמה שנים הוא חייב לעשות שימוש ב''צעצועים'' הללו. מאידך, שום עריץ אינו אידיוט כדי להופיע בפני עמו ולומר את האמת. איש לא יאמר לעמו: בזמן שאתם מתים מרעב, אני משקיע מיליארדים בצבא ובכוחות הביטחון שלי כדי להגן עליי ועל המשטר שלי מפניכם, אתם העם! מי העריץ האידיוט שיגיד את האמת לעמו? לכן, הוא חייב להסתכסך עם מדינה שכנה אחרת. וכשהמדינה השכנה היא דמוקרטית, העריץ מנצל את כל החולשות של הדמוקרטיה, כפי שיודעים לעשות היטב, כל העריצים שמסביבנו. ולמה בכל זאת, לא ניתן לעשות שלום עם עריץ? התשובה היא פשוטה וקשורה להסבר הנ''ל על מבנה משטר של עריצות. משטר דמוקרטי מבוסס תמיד על פשרות: פשרה עם ש''ס, פשרה עם מר''ץ, פשרה עם ההסתדרות, פשרה עם המעסיקים, פשרה, פשרה ועוד פשרה. ברם, המילה פשרה לא מופיעה במילון של עריץ! של שום עריץ!!! לכן, כאשר, מסיבות אלה ואחרות, נאות העריץ סוף-סוף לשבת על שולחן הדיונים, הוא לא בא להתפשר. הוא בא לדרוש הכל! עד גרגיר החול האחרון של טאבה! עד גרגיר החול האחרון ברמת הגולן! עד האבן האחרונה של אל-עקצה. ואם הצד שכנגד, קרי המדינה הדמוקרטית, מסרבת למלא ''עד גרגיר'' הדרישה האחרונה של העריץ, או אז יוצא העריץ בהכרזה או באיומי מלחמה, אינטיפדה, וכו'. אין פשרות! מאידך, אם המ''ד מתפתה להאמין שבוויתור על כל דרישות העריץ, הכל יבוא על מיקומו והשלום יגיע, או אז בא שלב ההכזבה. כי אז, העריץ מציב בפניו עוד דרישות!!! לדרישות האלה אין סוף. זאת משום שהעריץ לא רוצה לסיים את הסכסוך. הרי הסכסוך שנשמר כל הזמן על ''אש נמוכה'' (עם עליות של רמת האש מפעם לפעם), הוא צורך ממשי של העריץ, כדי להסביר לעמו את מה שהוא עושה בתוך ביתו לצורך שרידותו ושרידות משטרו. ערביי ישראל נוסעים למדינות ערביות דרך ירדן ומצרים. הם רואים את ההבדל ויצא לי לשוחח עם לא מעט מהם. אף אחד מהם לא רוצה לחיות במדינה ערבית! עוד לא מצאתי אחד שהביע נכונות לחיות בארצות הללו. מעניין למה? (זו שאלה רטורית, כמובן, כי כולנו יודעים ומבינים את התשובה). בהמשך למכתבו, ברור שמר ספירו לא מבין שדמוקרטיה אין פירושה משטר מתאבד. דמוקרטיה חייבת לדעת לא רק להתגונן אלא לזהות ולתקוף כל דבר המהווה סכנה לעצם קיום הדמוקרטיה. תמצית החיים שלנו הוא חיפוש אחר שני דברים: 1) שרידות. 2) שרידות נעימה. החיפוש הולך לפי הסדר הזה. קודם כל יש לדאוג לקיום. אח''כ, יש לדאוג לקיום נעים. דמוקרטיה נותנת לנו קיום נעים, שרידות נעימה. אסור שהדמוקרטיה תכבול אותנו ותמנע מאתנו את עצם הקיום שלנו. לפי מר ספירו, טעינו בגמר מלחמת ששת הימים כשלא הנחלנו משטר דמוקרטי ביש''ע. או אז, ישראל הייתה מתחסלת מבחינה דמוגרפית עם רוב של אזרחים ערבים. הטעות אז הייתה שנתנו לערכי הדמוקרטיה לכבול אותנו וכך נמנענו מלנקוט בצעד היחיד שכל מדינה מנצחת נורמלית הייתה עושה: גירושם של הפלשתינים ממערב לירדן מזרחה, ואלה מעזה - מערבה לתעלת סואז. אבל רצינו להיות יפים בעיני העולם. והיום, כשמיליוני הערבים הללו קמים עלינו לכלותינו, העולם בז לנו ויוצא נגדנו על שהיינו ''יפים'' בפניו. 35 שנים אנו משלמים את מחיר ''הנפש היפה'' הזה. 35 שנים אנו משלמים את המחיר של אי ידיעה ואי הבנה של המושגים השרידותיים הפשוטים ביותר. פיצוץ המחבל המתאבד היום, בשוק של נתניה, היא רק דוגמה אחת מני רבות מאד. למי שרוצה לרכוש מושגים שרידותיים ולהבין את ההיסטוריה הצבאית\מדינית של הציוויליזציה האנושית, אני ממליץ לפנות ישירות לד''ר אורי מילשטיין (urimilsh@inter.net.il) ולהזמין את ספרו ''עקרון השרידות'' (בעברית או באנגלית). ואם מר ספירו היה טורח לקרוא את החלטות האו''ם, היה יודע שאין אנו כובשים ביש''ע אלא דווקא הערבים, היות וההחלטה הבינלאומית היחידה, שהיא בבחינת Enforceable decision קובעת שיש''ע שייך ליהודים. ד''ר משה רוזנבלט | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי