|
הסופרים הישראלים לפני קום המדינה ולאחריה היו חלק מציבור ציוני שהטיל על עצמו לדאוג לשיבת ציון של העם כולו ולהכנת הקרקע לשם כך. הציבור הזה היווה מיעוט חלוצי בתוך עם שלמעשה התעלם ממנו וממטרותיו (לטובת העם כולו) והיוצרים (סופרים, אמנים, משוררים וכו') היו מיעוט בתוכם. לא פלא שבחלק מהיצירות ניתן ביטוי מובהק גם להשקפת העולם של הקבוצה החלוצית.
א. התנועה הציונית לא היתה התנועה הראשונה בעם היהודי שהעמידה בראש מעייניה את השיבה לארץ. אבל גדולתה היתה בכך שידעה לכלול בתוכה את מירב התומכים והתנועות התומכות בשיבת העם לציון. כל זאת למרות שברקע היו לא יהודים ''גלותיים'' שהתנגדו לציונות והחרימו את השבים לציון. זאת היתה ציונות מכלילה.
זאת לא הציונות המוגבלת שלך שמנפה את החושבים אחרת, שבה נכללים רק מי שמתאימים להשקפת העולם הקיצונית הצרה שלך על מהי ציונות.
ב. השקפת העולם שלך היא קיצונית, לדעתי גם לא חיובית, בעוד היבט: שליוצרים, לסופרים יש תפקיד שעיקרו לשרת מטרות לאומיות ובמקרה שלנו את התנועה הציונית. מבחינתך התפקיד הזה הוא לשרת את הציונות המוגבלת, הלא מכלילה שנובעת מהשקפת העולם הצרה והקיצונית שלך, שמתנגדת לאופי המכליל של התנועה הציונית.
שני ההיבטים האלה שמגבילים את השקפתך עולמך המרבים להופיע בדברים שאתה כותב מזכירים מאד את התגלמות הסטאלינזם הסובייטי. |
הסטאלינזם 'טרם חלף מן העולם'
