פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
קדושת חיי אדם הרטוריקה והמציאות בעימות לוחמני
יורם המזרחי (יום ראשון, 29/12/2002 שעה 1:37) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

קדושת חיי אדם היא ערך מוסרי עליון הנתון ''באזיקי מציאות''...הערך קיים באופן ריטורי והוא מושרש בכל אחד,בכל מקום לפי הבנה והוויה תרבותית.לא ידוע לי על תרבות הדוחה חיים....הרטוריקה נעלמת בשעות עימות בפרט עימות בעל גוון פוליטי-רעיוני.
כאשר צד אחד מדבר למשל על ''נקמה'' או ''תגובה'' והשני על ''התגוננות'' וכד' נעלמת הרטוריקה ומתחילה ''החשבונאות'' מסוג ''כמה נהרגו לנו וכמה הרגנו אצלהם?''....סוג ''חשבונאות'' כזה משתרבב גם לסכסוך הישראלי-פלסתיני-ערבי ובכל שבוע ולפעמים בכל יום,משתמש כל צד במדגם מספרי.....
הבעיה הולכת ומסתבכת כשבחברה לוחמנית כל שהיא (בין אם תוקפת או מתגוננת) יש בעלי תפקידים ממונים או נבחרים המקבלים סמכות חוקית,או מוסרית וכד -להחליט היכן עובר הקו הבלתי נראה,המגן על המושג הרטורי של קדושת חיי אדם.....הגנרל האמריקאי הנודע,מעידן מלחמת האזרחים,רוברט אי.לי,אמר ערב קרב גייטסברג לפיקודו גנרל לונגסטריט ''כשאתה אוהב את הצבא לפעמים עליך לקבל החלטות הקוטלות את אלה שאתה אוהב'' (יש ציטוטים שונים,עם מובן זהה,למשפט הזה)
פרשת מדחת יוסף ז''ל,אינה דומה לטבח בקונגו.במקרה של החלל מידחת, היה על גוף פוליטי נבחר להחליט מה איך וכמה להקריב כדי לחלץ פצוע?.ההחלטה,כפי שהתקבלה היתה שגויה לדעת אחדים וצודקת לדעת אחרים ובסה''כ היא עומדת במבחן הציבור והבנתו בתחום ''תהליכים פוליטיים של קבלת החלטות''.
פרשת הטבח האחרון בקונגו למשל,שונה לחלוטין,שם קיבל מישהוא,כנראה ראש שבט, החלטת-נקמה ומצא ללא קושי שותפים רבים לביצוע מעשה נקמה ושחרור יצרים קדומים של הרג וקטל כאמצעי שליטה ולפעמים קיום.מי שהחליט כפי שהחליט שיחרר רסן ודחף רבים להשתולל בצורה איומה.שם צריך לחפש את האשם-התשובה דווקא בהתייחסות גורמים אחרים חיצוניים ומרוחקים (האו''ם,ארגון אחדות אפריקה,ממשלת קונגו וכו) שהם החורטים על לוחות הברית שלהם ערך קדושת חיי אדם....
מכל האמור לעיל,אפשר להבין,כך אני מקווה, שאני מנסה למדר את ערך קדושת חיי אדם ובעצם...מתקשה....האם
חיל ישראלי במחסום או בטנק היורה למשל בפלסתינאים נשען על ''היתר'' המקל עליו לפעול?! האם פלסתינאי היורה בישראלים או מפוצץ עצמו בקהלם מצויד ''בהיתר'' הקביל על מקדשי ''קדושת חיי אדם?'' האם טיס אמריקאי המפציץ ''מטרות נ.מ'' עירקיות פועל מכח ''היתר'' סביר? אפשר להמשיך ללא סוף...השמיים הם הגבול....לכן צריך להאחז,חזק ככל האפשר,בקרנות המזבח הזה של חיי אדם וערכם תוך הבנה שלעיתים אין אפשרות להאחז במזבח ולפעמים חייבים אפילו לנטוש אותו כדי לפעול,באופן מוגבל ככל האפשר,בדרך הדוחה את הערך הקדוש הזה- ממש על הסף....אלה פני העולם וזה מראה המין האנושי שמקדמת דנא מדבר על עלה זית ומנופף חרב....
_new_ הוספת תגובה



ליורם: יש כמה קריטריונים מבחינים כאשר מולך הפריעה
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 29/12/2002 שעה 2:24)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מועלה על נס ועקרון ''קדושת חיי אדם'' נדחה.

''קדושת חיי אדם'' אינו עקרון מנחה הפוסק בהכרח בשניות המקוטבת של הגנת החיים או הפסקתם.

שכן מלחמות הינן חלק בלתי נפרד מהמציאות האנושית.

למעשה, עקרון זה מיושם יותר באופן מתמשך, לא בהכרח נוכח התפרצויות אקוטיות (חדות) אלא בשמירה על זכויות החיים הבסיסיות ועקרונות הקיום של כל חברה אנושית.

אם נטילת חיים הינה לפעמים כורח מלחמה, הרי שעקרונות קדושת החיים מבחינים בין הלוחם המסואב, לבין חברה הפועלת כראוי לצוים התואמים את הקיום האנושי.

קריטריונים מבחינים:

- ביזה:
כך למשל, הלוחם המסואב נוטה לבזוז. בצבא הבריטי, האמריקני ואפילו בוורמאכט הוציאו לעיתים חיילים להורג על בזיזה.

- התעללות:
גם זו, כמו הביזה, לא רק שאינה משרתת את מטרות המלחמה, אלא עשוייה להביא להתפוררות יחידות בצבא כגוף לוחם יעיל. כך, אובדן האנושיות עשוי להביא לסאוב עצמי ולאובדן היעילות והאפקטיביות הצבאית.

- ביזוי אנושי: גם כאן מדובר בסאוב ואובדן יעילות יחסית.

- השחתת רכוש שלא כצורך: באקטים של סאוב צלם האדם.

בכל אלה יש עודפות שלא רק שפוגעת באיכות הצבא ויעילותו, אלא עשוייה להתבטא לאחר מכן במישור החברתי הפנימי, ולגרור את החברה לסחרור של ''יד איש בצוואר רעהו'', שחיתות קשה, ביזה פנימית, והפרה של זכויות יסוד אזרחיות.
אלה מביאים להתכווצות תרבותית, מדעית, טכנולוגית וכלכלית ויוצרים חברה אלימה, פורעת, חסרת יצירה, חסרת מודעות לאיכות, חברה מסורבלת וחסרת חן, מצורעת ופרועה הנאלצת להחזיק בפרטים שבה בכוח האלימות והאיום.
_new_ הוספת תגובה



מיכאל אכן ראוי לעיון ו...הסכמה
יורם המזרחי (יום ראשון, 29/12/2002 שעה 3:18)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



בפרפרזה לפילוסופיה של קרל פופר: כשעקרון מקודש
אורי מילשטיין (יום ראשון, 29/12/2002 שעה 9:13)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אינו מיושם בדרך כלל, הוא מופרך וחדל להיות עקרון.המשך הדבקות בו לאחר הפרכתו מפריעה לנסח עקרונות מציאותיים יותר ומועילים יותר.

ברוח זאת ביקר פופר את עקרונות המדינה האידיאלית של אפלטון שהתגלגלה למדינה האנטי-אידיאלית של היטלר.
_new_ הוספת תגובה



את מציב העקרון ''לא תגנוב'' לא מעניין אם ברומניה
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 29/12/2002 שעה 11:15)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הוציאו כלל זה מחוץ לחוק (בהמלצת ''הפילוסוף'' הרומני מילושצ'קו).

העקרון של ''קדושת חיי אדם'' בדומה לעקרון ''לא תגנוב'' מציב סטנדרט. בדומה לבחינה במתימטיקה, יש המקבלים ציון 90 בבחינת ''קדושת חיי אדם'' או ''לא תגנוב'' ויש המקבלים ציון 60. יש המקבלים ציון ''עובר'' ויש המקבלים ציון ''לא עובר''.

בדומה לכל בחינה בנושא מרכזי כגון מתימטיקה (ולא בנושא הבלותי), הנכשל בבחינה משלם מחיר העשוי להיות גבוה.

הדוגמא של פופר שהובאה כאן מטעה כמובן, שכן חוקי המדע הינם חוקים תאוריים המתארים את התנהגות הטבע.

בעוד עקרונות אתיים מנסחים ומציבים סטנדרטים להתנהגות אנשים. אין הם מתארים אותם, אלא הינם בבחינת המלצות או נורמות כיצד לנהוג.

כך, ''חוק'' מדעי שאינו מתאר את המציאות - זרוק לפח.

ואילו אנשים שבאופן קולקטיבי נכנסים לשטיון של כשל בשמירת חוק אתי מרכזי - זורקים את עצמם לפח במו מעשיהם. לא את החוק, שימו לב, אלא את עצמם ואחרים.
_new_ הוספת תגובה



על כך השיבו חז''ל: ''אין מטילים על הציבור תקנה
אורי מילשטיין (יום ראשון, 29/12/2002 שעה 13:13)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

(''נורמה'') שאין הציבור יכול לעמוד בה''.
_new_ הוספת תגובה



''כולנו על הטיטניק''? הציבור יכול גם יכול, גם
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 29/12/2002 שעה 15:54)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם לא ברמה של, נניח, 90 אחוז.
ההופך בהבל פה את כולם לגנבים, דורסים ומועלים הוא הגוזר על הציבור את הצרעת שהציבור אינו יכול לעמוד בה - וכי למה בעצם? וכבר אמרו חכמנו ''איש בעוונו יומת'', ואין הוא חייב לגרור את כו-לם לטיטניק הטובעת בשביל לארח לו לחברה.

כך הגנבים למשל, מספרים סיפורי גנבנות אודות אדם או שניים בצמרת, סיפורים שמטרתם להראות ש''כולם גנבים והכל בלוף''.

המועלים מביאים סיפור או שניים, להראות ש''כולם מועלים''.

הרוצחים - אותו כנ''ל.

המושחתים -אותו כנ''ל.

וכך הלאה, לגבי כל עבריין, הן עבריין מעשי והן מועל רוחני.

רק מה - כל 4 מליארד האנשים בעולמנו מועלים?
כולם רוצחים? אז מי היה נשאר לספר באוזניו את מעשיות הרצח?

כולם גנבים? אם כל אחד גונב מכל אחד, אז למי היה זמן או מקום לעסוק במדע, לגדל ילדים, לראות טלויזיה, להפיק סרטים, או לשגול?
ברור שהעבריין הרוחני ומכשיר השרץ מעוניין להנמיך את כולנו ליצור את אווירת הביוב החביבה עליו, ולהתבשם מצחנתה.

ברור גם שהמועל הרוחני מזהה את עצמו עם ה''ציבור'' דהיינו היה רוצה שכולם יטבעו עמו באותה סירה.
מה, לא מספיק שכבר הפכו את קרל פופר למטיף לרמיסת זכויות האדם, וגם גררו את אינשטיין, מבקרו החריף של הסאוב האנושי, למצדיקו הנלהב של הסאוב (האם אמר ''כולנו מסואבים, קדימה לדרוס'', או זעק ''עצור''!??) את מי עוד רוצים לצרף לטיטניק?
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי