  
  
  
|
 |
|
||
  מערכות הביטחון שלנו די יציבות |
|||
|
|||
וזה נובע ממצבה הגיאו-אסטרטגי המיוחד של מדינת ישראל. גם תהליכי הסוציאליזציה של החברה הישראלית נותנת משקל גבוה וכיבודים לכל המשרתים בעול הביטחון. המערכות האלה פתוחות לכל אדם, ללא הבדל מין, דת או לאום (המערכות האלה פתוחות גם לדתיים ולערבים, ובד''כ הללו הם שנמנעים מלהיכנס לתוכן. וזה בהכללה, כי יש גם דתיים וגם ערבים במערכות הביטחון), ומכאן שהן ''עממיות'' במובן שלעמך יש ביטחון במטרותיהן, בפעולתן וכוונותיהן הטהורות. יש להבדיל בין ליקויים מובנים לבין תאונות, אף שלכאורה יתכן שלעיתים יש קשר מובנה בין השניים. אבל כל תאונה חייבת בהוכחה שנולדה בשל המבנה הערכאי ל כ א ו ר ה של המערכות האלה. אני אינני מקבל הנחה זו אוטומטית. אני מכיר מספר מערכות ביטחון, כולל כמובן את צה''ל, וכולן עברו ועוברות שידרוגים במבנה, תוך התאמה למטרותיהן האסטרטגיות. גם ''אירוע משעל'' אינו מעיד בהכרח על קשר בין מינוי מפקדים ביחידות האלה לבין ''תאונות'' עבודה. כי בראש המוסד בעת ההיא עמד דני יתום איש צבא מובהק, בוגר סיירת מטכ''ל, הבקיא בכל רזי במבצעים המיוחדים. העיקרון הוא שככל שאתה עושה יותר, ישנה אפשרות גדולה יותר שאחת מפעולותיך תיחשף או תשתבש. ועל אף שמבצעי המוסד הסיכוליים קטנו בעשור האחרון, הוא מעולם לא הפסיק אותם, והעובדה שאתה מציין את המקרה הזה מעידה על הצלחות רבות למוסד. אינשאללה, כן ירבו. אני גם חושב שמערכות הביטחון הן יציבות, עד יציבות ביותר. כמו שאמרתי ישנה 'הסכמה' לאומית רחבה שמערכות הביטחון מתועדפות וחשובות, גם בזמנים שלכאורה חשבו רבים שמצבה הביטחוני של ישראל התחזק בשל מהלכי השלום שנפוצו אז. מערכות הביטחון מצליחות לשמור על יציבות זו, והייתי אומר שהחברה הישראלית מעודדת יציבות זו ביחסה אליהן, למרות החיכוך הגבוה שלהן עם גורמים פוליטיים-ממלכתיים-רישמיים וגורמים פוליטיים (משרדי ממשלה, בעלי תפקידים מיוחדים במשרדי הממשלה, הכנסת וועדותיה, בית משפט, הסתדרות, מוסדות ציבור וכו') לא-רישמיים (מפלגות, רבנים, מוסדות חינוך והשכלה וכו'). ליקויים במערכות הביטחון - תהליך ההתמודדות מול ליקויים מערכתיים בנויה משלושה מהלכים. האחד - חקר ביצועי מערכות בעבודתן השוטפת או במבצעים, תחקירים יחידתיים/פיקודיים והסקת מסקנות. השני - יישום ההמלצות והטמעתן ביחידות הצבא. והשלישי - בקרה על התהליך. בנושאים אלה חל שיפור גדול מאז שנות ה- 70, כאשר העניין הראשון הוטמע היטב ביחידות צה''ל ובמערכות אחרות. החלקים השני והשלישי חלקיים בלבד ולא תמיד משיגים את יעדם. אם כי גם את זה אני לא אומר בצורה גורפת. כי ישנם מקומות ששם המשוב ההדדי בין הגורמים השונים מוביל אותם לפתרונות הנכונים. אבל בכל גוף מסוג זה, כמובן שזה חייב להיעשות באופן מובנה ומקצועי. מקווה שאכן זה ימשיך לקרום עור וגידים ויתבצע על הדרך הטובה ביותר. ''השבירה הספונטנית'' אינה משבשת לדעתי את פעילותו של הצבא. הצבא בד''כ גמיש מאוד ומגיב יפה מול אירועים טקטיים (למשל בשטחים או על קו לבנון) ומהלכים אסטרטגיים (נניח כמו התחמשותה של איראן בטילים ארוכי טווח ובניית יכולת אב''כית, 'התמדרנות' הצבא המצרי וכו'). אבל שוב, גם כאן צריכה להתבצע בקרה פנימית (מקצועית ומבצעית) ובקרת חוץ (ועדת החוץ והביטחון בכנסת, וגוף 'ביטחון לאומי' במשרד ראש הממשלה). | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מחדלי הטבח במערכת המכפלה |
|||
|
|||
דני יתום היה אלוף פיקוד מרכז בזמן הטבח של גולדשטיין במערת המכפלה. ועדת שמגר הראשונה מצאה ליקויים רבים בתפקוד מערכת הביטחון בכלל וצה''ל בפרט באירוע זה. האחראי לכך היה, במידה רבה, דני יתום. למרות זאת מונה דני יתום לראש ''המוסד''. את המחיר שלמנו לא רק בהלם שספג המוסד בפרשת משעל ובקשייו לתפקד אחר כך, אלא גם בשחרור מנהיג החמאס השייח יאסין. מהלך זה עודד מאוד את החמאס על כל המשתמע מכך בתחום הפיגועים והטרור. מערכת הביטחון של ישראל ותת מערכותיה הם אכן יציבים. אך יציבות זאת באה במחיר שמרנותם ואי הפקת לקחים. אם בתחום הטקטי מופקים ונלמדים פה ושם לקחים הרי בצמרת הצבא לרבות בתהליכי קבלת החלטות, במינויים בכירים ובהכשרת הקצינים אין הפקת לקחים כלל. את המחיר משלמת מדינת ישראל בריבית דריבית. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי