  
  
  
|
 |
|
||
  תיקון היסטורי. |
|||
|
|||
מי שהוכיח אזלת יד מול היטלר היה הימין - צ'מברלין היה ראש ממשלה מטעם השמרנים ומפלגתו וכן הימין האמריקאי ראו בברה''מ את הסכנה הגדולה יותר ואת גרמניה הנאצית כבעלת ברית פוטנציאלית. כזה היה יחסם גם למוסוליני ופרנקו. צ'רצ'יל היה היוצא דופן היחיד ביניהם ביחס להיטלר (אך לא למשטרים פשיסטים אחרים) ובגישתו תמך השמאל הבריטי. הדוגמא שהבאת לגבי השמאל הצרפתי היתה ענין הנכונות והמוכנות למלחמה, לא הראייה בסכנה שבנאציזם. ענין זה נכון גם לבריטניה בעלת השלטון הימני. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| בגדול אתה צודק ארז אבל |
|||
|
|||
לצרפת היתה הזדמנות לפעול צבאית כנגד ההתגרות הצבאית הגדולה ביותר של גרמניה בשות ה 30 והיא כיבוש חבל הסאר שהיה בשליטת צרפת על פי החוזים של סוף מלחמת העולם הראשונה. צרפת יכלה אז לגרש משם את הגרמנים ולצעוד לעבר ברלין בקלות, אפילו קרב קל עם הגדוד הגרמני בוודאי היה מביא להפלת היטלר מהשלטון על ידי צבאו. אך התפיסה הצבאית הצרפתית היתה תבוסתנית (בלי קשר לשמאל),והתפיסה המדינית הצרפתית הייתה עוד יותר תבוסתנית למרות שאיני בטוח עד כמה קשר היה בזה לנושא של שמאל או ימין. בכל מקרה ההתנהלות הצרפתית והאנגלית אז היתה שמאלית מדינית על פי ההתיחסות למילה שמאל בישראל | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הוא לא בדיוק צודק. השמאל הבריטי לא רצה מלחמה, |
|||
|
|||
לא רצה קואליציה. הקיצוניים בתוכו אך התנגדו אקטיבית לכניסת בריטניה למלחמה גם לאחר פלישת גרמניה לבלגיה-צרפת והתקיפות הגרמניות הראשונות על בריטניה. הקיצוניים עוד יותר אף שיתפו פעולה עם הנאצים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה גם טועה בקשר לצ'רצ'יל |
|||
|
|||
השמאל בפרוש לא תמך בצ'רצ'יל. ראו בו מחרחר מילחמה גרוע שבגרועים ואוייב של מישטר ''גן העדן'' ששרר אז ברוסיה. גם במיפלגתו לא אהבו אותו, זה נכון, אבל כדאי לך לעיין בעיתונות השמאלית מהתקופה. מה שכותבים על שרון היום לא מגיע לקרסוליים של ''המחמאות'' שהיו מנת חלקו של צ'רצ'יל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לנדוור: אתה מערבב הכל מכל בכל... מרק אחד גדול- - |
|||
|
|||
--נקניקיות ונעליים ומעליהם חביתה. אתה מערבב בדלנות של הימין האמריקאי, דבר שהוא שורשי אפילו היום, עם השמאל הדקדנטי הצרפתי שבין שתי מלחמות העולם{ ממש כמו שלום עכשיו בארץ!}, ואת זה יחד עם צ'אמברלין, שקוצר ראייתו הפוליטית היה בבסיס הכישלון שלו. מבחינתנו בארץ, הכי חשוב ללמוד מה קרה לשמאל הצרפתי הדקדנטי. צרפת היתה בעלת צבא גדול וחזק מהוורמאכט, אך נפלה תוך 3 שבועות, וחתמה על הסכם כניעה מביש בהנהגתו של המרשל פטן גיבור המילחמה הקודמת. לא לחינם דנו הצרפתים לאחר המילחמה את פטן ושר החוץ שלו לוואל, למוות אחרי השיחרור{-בידי האמריקאים }. עונשו של לוואל בוצע מייד ואולם הנשיא פטן עונשו הומתק למאסר עולם ובגלל גילו, למעשה שוחרר. הלקח כנראה לא נלמד ע''י הצרפתים ודומיהם בישראל. המשותף בין השמאל הצרפתי של אז ל''תנועות השלום '' בארץ רב על המפריד כי המניעים דומים: השתעבדות לעכשוויזם ולאינבידאליות של האדם, תוך שלילת כל ראייה הסטורית של המאבק המתמשך עם האויב החיצוני. גם הנטייה לחלום באספמיה על עולם טוב יותר { כשאין קשר בין החלום למציאות}, משותף. ראה הסכם אוסלו והחגיגה שסביבו מהמנהיגים כלפי מטה והעניין יובן, כשהתוצאות ניבטות לנו כמעט כל יום מעל מסכי הטלביזיה. מסקנה: לעולם לראות המציאות גם אם היא קשה ומפחידה. הבריחה לאשליות רק מעלה את מחיר תיקון הטעות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי