|
עם כל הכבוד אליך, דר' אורי מילשטיין, אך אתה עקפת בגסות במאמר שלך את השאלה המוסרית המרכזית שצריכה לעמוד לדיון- האם יש הצדקה כלשהי לפגיעה באוכלוסיה לא לוחמת, בזדון, בזמן מלחמה.
אתה טוען שבשביל ''המטרה'', כל מטרה, יכול צבא לפגוע, בזדון, באוכלוסיה לא לוחמת? (לא ''חפים מפשע'', אלא אוכלוסיה לא לוחמת. אתה צריך לדעת דברים כאלה).
הצידוק שלך הוא שזה נעשה במהלך כל ההסטוריה (כוחות הריאקציה במהלך כל ההסטוריה השתמשו בטיעון זה, והפסידו, אגב). נכון. זה נעשה על ידי מוקדון, אטילה, נפוליאון, בנות הברית והיטלר. לאורך כל ההסטוריה האנושית נבזזו, נאנסו, נרצחו ונתייתמו רבבות מיליוני אנשים שלא השתתפו בליחמה. האם זה נותן לך צידוק כלשהו להמשיך ב''מפעל האנושי המפואר הזה''? לא ולא!!!
כאן נכנסת אמנת ז'נבה (אשר מתעלמים ממנה בכלליות), וקובעת חוקי משחק מוסריים, אשר שואבים את כוחם מההומניזם (שהתפתח ברניסאנס, אגב, ולא ע''י התקשורת המניפולטיבית). אלה הם החוקים המוסריים שעל פיהם חובה לנהוג במלחמה, וכל מצב אחר הוא הרה אסון. תחשוב, ולו לרגע, מה היה קורה אילו צבא סין היה כובש את עירך, והחיילים הסינים רעבי המין היו מצווים לכל הנשים בעיר להתאסף במקום אחד? הרי זה מעלה את המורל של הצבא!
ולסיום, אני רוצה להגיד לך שהמאמר, הכביכול מדעי, שלך פונה אל הרגש ולא אל הדעת. המאמר פונה אל רגש הצדק הציוני, ומנסה, בגסות, להצדיק מעשים לא מוסריים שנעשו ונעשים על ידינו. אני מאד מצפה לתגובתך, אך בלבד שזו תהיה תגובה עניינית, על השאלה שהצבתי לך. תודה ויום נחמד. |
השאלה המרכזית הנובעת מהמאמר.
