| עם סיום המלחמה בויאטנאם, נשען הצבא האמריקאי על מתנדבים. תהליך ההתנדבות לצבא משאיר את הפתח להתגייסות סלקטיבית (המתגייס מקהל המקור צריך לקבל החלטה אישית ומתוכה מחוייבות אישית) ומסוננת (הצבא מצידו מפעיל מערכת איתור, ניתור ואישור של המתנדבים), שבעקבותיה נשמרים סטנדרטים מסויימים של מוטיבציה, יכולות גופניות ואנושיות. הסטנדרט הזה הוא גבוהה יחסית ככל שמספר המתנדבים גדל. מאז 911 המוטיבציה גדלה והיא גודלת שוב מאז פלשה ארה''ב לעיראק. עובדות אלה מותירות בידי המערכת גמישות בסינון המתנדבים וגיוס המתאימים יותר מבחינת הניתוח הפסיכולוגי, סוציאלי ואינטלקטואלי.
היות הרבה מתנדבים מקרב בעלי ההכנסה הנמוכה אינה מעידה על מנת השכלה או מישכל נמוכים, בודאי אם מערכת הגיוס שומרת על סף גיוס גבוהה לשירות. ובארה''ב הקפידו לשמור על הסף הזה.
ומכאן לטענה שארה''ב מתרוקנת מיכולתה האסטרטגית בשל מדיניות הגיוס, צריך לבחון את התהליכים העוברים על מדינות אחרות בגלובוס. כשנבחן זאת נראה שכמעט כל המדינות מחזיקות צבא מתנדבים שכירים, כולל אירופה המערבית והמזרחית, שהיקף החיילים בצבאותיהן צנח פלאים בשלושים השנים האחרונות ובעיקר לאחר התפרקות ברית המועצות. מכאן שתהליכים דומים קורים גם ב''מתחרות'' של ארה''ב, ופער האיכות האנושית אינו מהווה מרכיב בשינוי היחסי.
מרכיבים נוסף בעוצמה האסטרטגית הם מ''כפיל הכוח'' - נשק בלתי קונבנציולי טקטי ואסטרטגי, טכנולוגיית-על, מיחשוב, לוויינות, אמצעים מוטסים, מודיעין זמין - שבמצבים קיצוניים לוקחים את ההובלה במבחן העימות האסטרטגי והפעלת הכוח. כל הנושא הזה עומד על ''שילוש'' הכרחי של אקדמיה (ידע ומחקר), תעשיה צבאית (ייצור בסטנדרטים גבוהים) וצבא (גורם המפעיל את האמצעים). ה''שילוש'' הזה מתקיים המידת איכות גבוהה ביותר בצבא האמריקאי, בצורה בולטת מעל מדינות עימות פוטנציאליות כמו מדינות ערב, רוסיה, סין וכד'.
מכאן שאין לספוד את ''התדרדרות'' איכות הכוח הצבאי האמריקאי כי הערכה זו פשוט אינה נכונה, לאור שתי העובדות: א. איכות הלוחם האמריקאי אל מול איכות הלוחמים האחרים ביתר צבאות העולם: היחס נשמר פחות או יותר.
ב. איכות הציוד הצבאי והציוד התומך: האיכות של הנשק האמריקאי טוב ומתקדם לאין ערוך מכל נשק נגדי אחר. בודאי מכלול האמצעים של צבא ארה''ב יוצר סך כל מקדם כוח רב יותר, אל כל מול אופצייה נגדית. |