| יוסי, נראה שלדעתך הביטחון הוא מעין ספין תקשורתי. שאנו עוסקים בביטחון כדי שיהיה לנו משהו לעשות, שלא נשתעמם חלילה.
עד עתה, כמימים ימימה, הרטוריקה של אויבינו היא של השמדת המדינה. זה מה שהם רוצים לעשות, זה מה שהם מנסים לעשות. כל עוד לא נמגר את שאיפת הדמים הזו, ניאלץ לחיות על חרבנו.
מה עוד? כן, הפשע בכך שלא קיבלנו את החלטת האו''ם. החלטת האו''ם היתה להקים כאן מדינה שפשוט לא ניתן להגן עליה. האו''ם לא הקצה שום כוחות למנוע את הפלישה הערבית כדי להגן על המדינה היהודית. בשטח שישראל לא הצליחה לכבוש לא קמה שום מדינה פלשתינאית. חלק סופח על ידי המצרים, חלק אחר על ידי הירדנים. האם ירדן נתנה את הדין על כך שפלשה לארץ ישראל המערבית וסיכלה את הקמתה של המדינה הערבית שעליה החליט האו''ם?
שלא לדבר כלל על כך שהחלטת חבר הלאומים המקורי לאחר מלחמת העולם הראשונה היתה להעביר את השליטה בארץ ישראל לבריטים עד שהיהודים יהיו מסוגלים להקים את מדינתם באותו חבל ארץ, שכלל גם את ממלכת ירדן דהיום. הבריטים מעלו בתפקידם ונתנו במתנה את חבל הארץ שממזרח לירדן לאנשי שלומם. כך שהחלטת האו''ם היתה כבר מינימליסטית באופן מחוצף.
כל זה אינו מפחית מהדברים הנכונים שאמרת על תרבות ה'סמוך' הישראלית ועל הצורך בשינוי. השינוי מתרחש, וגם לכך שמת לב, אך הוא אטי עד כאב. |