על שמאל ועל ימין

מה זה?

דרכים רבות להגדיר ולהבדיל

אלברט חומסקי (יום ראשון, 01/06/2003 שעה 21:51)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

בכולם אף אם נתעלם מהשיטה ד-היום להביט מתוך פרספקטיבה פוסט מודרנית ,היינו להודות שהראיה שלך היא תלוית השקפה ,ולכן היא מראש מניחה או מתעלמת מה''אחר''.

יש כמובן את הדרך המודרנית שכביכול מנסה רציונאלית לגדר ולהבין ,אולם הבעיה של הדרך הזו שלמעשה המונחים שהיוו בשבילה מנוף להניח או להגדיר הם כלים שאינם רלוונטים להיום.
כלכלית ,חברתית ,מדינית ועוד כיוצא בכך ניתן למצוא בכל איש ימין צדדים מאד הומנים נניח בהיבט מסוים למול שמאלני מוגדר וההפך.

אני הייתי מציע משהו הרבה יותר נוח והרבה יותר פרקטי ,לעשות הבדלה בין המעשים לתיאוריות.

בהבחנה הזו ממבט כזה ,יתאפשר לבדוק האם באמת יש תוכן להגדרות ,לא כהגדרות אלא בפועל במימושם.

יש עוד דבר ועליו יש לתת את הדעת ,האידאולוגיה הן השמאלית והן הימנית במימדים הרדקלים שלה היא אבסטרקטית מידי ,כלומר היא מנותקת מהמציאות.
לנסח אידאולוגיה שתהיה כתובה היטב ,ושיש לה תוקף כטקסט בלבד זוהי מלאכה עכשווית ,אבל יש להשאירה כטקסט ולא להתגדר בה כדבר ששייך למציאות.

בפועל לא מעט פעמים הן מימין והן משמאל האידאולוגיה מתפרקת כאשר היא באה במגע עם המציאות.

אבל אל נזלזל בסטיגמות וסטיראוטיפים ולו רק מפני שדווקא הם מרכיבים את התודעה של רוב האנשים .
רוב רובו של הציבור מגדיר עצמו לפי סטריאוטיפ ,לא מרשה לעצמו להתבונן פנימה אלא דווקא מגדיר את עצמו לפי המבט של הסביבה .

דבר נוסף יש לזכור ערכים ככאלה אין להם כל קשר לא לשמאל ולא לימין ,הומניזם בהנחה ויש ערך כללי כזה ,הוא כשלעצמו ,ואין לו שום נגיעה לשמאל או ימין.
רק השיפוט החברתי יכול לנכס או לטעון כי צד זה או אחר הוא הומני יותר.
השיפוט אבל בוקטור של זמן עושה גם בשמאל ובהנחות היסוד שלו וגם בימין שמות.
וחשוב לזכור בסופו של עניין שמדובר באנשים ,ככאלה הםן מימין והן משמאל יש בהם הכל כלומר פוטנציאל להיות הומניים או חלאות .

השאלה הופכת למורכבת כאשר איש שמאל מובהק נניח רדקלי אשר מגבה את האחר המדוכא ,אינו מסוגל לשפוט את הניצול של המדוכא האחר את המצב שלו ככזה ,מרגע שהוא מוגדר כאחר ,יש נטיה ל''ותר'' לו מוסרית.

אתן שתי דוגמאות...
עראפת נתפס כאיש שמישם ומסמל מאבק לגטימי של שחרור של עמו מהכיבוש ,עד כאן בסדר ,אבל עראפת (היום בחדשות פורסם הנאום הפונדמטליסטי שלו ליום הילד הבינלאומי-נאום דתי פאשיסטי שמאדיר שאידים) מנצל לרעה את המאבק הזה לתכנים זרים בתכלית להומניות שבה הוא מתקבל אצל השמאל הזה ,השמאל למעשה תומך באדם שמחסל את הרעיונות שהשמאל עצמו מטיף להם.

דוגמה אחרת היא העיתונאי מהעיתון הניורקי המפורסם שעשה מה שעשה ולא בחל בפיברוקים שהם אנטי-אתיקה לכל עיתונאי מתחיל.
בבירור נבדקה גם האפשרות שעצם היותו אפרו-אמריקאי ,כלומר אחר שמופעל עליו ''שיפוט רך יותר'' מעצם היותו אחר ,ומעצם ה-''אפליה-המתקנת'' הנהוגה ,איפשרה במשך זמן כה רב לשרלטן הזה לנצל את הסיטואציה בצורה די מבזה כל ערך עיתונאי ככזה.

ניתן לומר שבחסות האידאולגיה אנשים מסוימים פועלים בדיוק ההפך לאותה אידאולוגיה,או שבחסות הדימוי הם פועלים בדיוק ההפך מהמצופה מהם.

מרגע שדמות מסויימת הופכת לאייקון או לסמל ,היא למעשה הופכת בעיני אלה שמביטים בה לנטולת ביקורת ערכית.
הדימוי מאפיל על יכולת להבין או לבדוק בציציות של האייקון.

הכאפיה העראפתית הפכה לאייקון בקרב השמאל באירופה ,אף שזה מכבר האיש עראפת הוא ימין פאשיסטי מובהק.

_new_