| אתה מעלה את ''מיסמך'' נוססיבה איילון כמודל לפיו יש סיכוי להגיע להסדר עם הערבים. נניח לרגע שאכן יש ממש בטענתך (עליה חזרת כבר מעל הרבה במות), ש''שתי מדינות לשני עמים'' הוא הפיתרון', תואיל נא להסביר לי איך זה מתקשר ל''גבולות 1967''? מה כל כך קדוש במושג הזה? הרי אלה אינם ומעולם לא היו ''גבולות'' והם לא ניקבעו ב 1967. אלה קווי הפסקת האש שנחתמה ב 1949, שהיו אמורים להיות מוחלפים ב''גבולות קבע סופיים'' שיוסכמו בין הצדדים במיסגרת הסכם שלום. זה שלא נחתם הסכם שלום כזה (ואפילו לא הוחל המשא ומתן לקראתו, זה לא בדיוק באשמת ישראל גם אם ספירו, גורביץ או היסטוריוזופים אחרים טוענים את זה). מה עושה את הקווים האלה לכל כך ייחודיים עד שיש לשנות את הכוונה המקורית שהיתה כשהם הותוו? מדוע צריך לקבל כמובן מאליו את חוסר המוכנות לשנות קווים אלה במקום לראות בהם נקודת מוצא למו''מ כפי שהיתה הכוונה המקורית? ואם בפשרה מדובר איזו מן פשרה זו שבה אתה מתחייב לתת את הכל מראש? זה תכתיב, זאת לא פשרה! אני יודע שלשיטתך ה''פשרה'' היא וויתור על ''זכות השיבה'' מול וויתורים טריטוריאליים של ישראל אבל זה במחילה מה שמכנים באנגלית BS אתה אולי רואה הישג גדול בכך שהם יוותרו על כוונתם לרצוח אותך (בהנחה שזה לא כמו שאר היתחייבויות הסרק שלהם) אבל זה כלל לא וויתור. זה בסך הכל צעד אלןמנטרי מחוייב המציאות שחייב להיתקיים לפני כל פתיחה של מו''מ. ודבר נוסף, אינני יודע מה בדיוק קראת שאליו אתה מיתייחס כמיסמך ''נוסייבה איילון''. אני קראתי את הנוסח המקורי בצורפתית של המיסמך המפוקפק הזה כפי שהתפרסם בעיתון Le Monde ושם דובר על כך ש''תנאי הכרחי'' לפיתרון של ''שתי מדינות לשני עמים'' הוא רצף טריטוריאלי בין רצועת עזה ליהודה ושומרון. זה עונה על אחת השאלות שהעליתי בעבר לגבי ''מאיזה צד'' של מדינת ישראל תקום אותה מדינה פלשתינאית, אבל מאחר והוגי פיתרון הפלאים הזה (או לפחות איילון) לא טרחו להיסתכל על המפה לפני שהעלו את השטות הזאת על הכתב, הם לא שאלו את עצמם (או לפחות איילון לא שאל) מה משמעות ההסדר הגיאוגרפי הזה לגבי מדינת ישראל. כשקלינטון הפגין בורות כזאת זה עוד עבר כי הוא באמת לא היה בעיניינים, אבל איילון? הוא בכל זאת מילא מיספר תפקידים בכירים בישראל לפני שפרש. |