  
  
  
|
 |
|
||
  הצעה לשפה חדשה, לא הומניסטית |
|||
|
|||
ראית האדם כמרכז הבריאה או לפחות כאוטונומי אין לה על מה לסמוך. הביטוי הבולט ביותר שאני מכיר להומניזם זה אחד הצווים הקטגוריים של קאנט: ''התיחס לאדם כאל תכלית ולא כאל אמצעי''. אבל גם קנט וגם כל ההוגים ההומניסטים אחרים התעלמו מן המציאות שמעולם לא היתה הומניסטית ולעולם לא תהיה. טול לדוגמא את ז'אן ז'אק רוסו, מן ההוגים ההומניסטים הבולטים ביותר שעשה קריירה אינטלקטואלית בטיפולו בנושא הומניזם כלפי ילדים. והוא עצמו השליך את ילדיו בני יומם לבתי יתומים שם הם נפטרו אחרי זמן קצר. מעשה ''הומניסטי'' למופת! המציאות היא מערכת. כל מי שנמצא במערכת תלוי זה בזה ושום דבר אינו בה אוטונומי. גם למערכת, גם למערכות המשנה וגם לפרטים יש אינטרס לשרוד. גם לזבוב, וגם לוירוס האיידס. כדי שה''הומו'' (תכלית ''ההומניזם'') ישרוד הוא השמיד מינים רבים של בעלי חיים וזיהם את הסביבה. לא היתה חברה ''הומניסטית'' שלא נהגה כך. האם אלה מעשים הומניסטים? במובן מסוים כן. במובן אחר -לא! שהרי אחרי השמדת כל המינים הלא אנושיים למען רווחת האדם, ואחרי זיהום הסביבה ג גם למען רווחתו, יבוא תור האדם להיות מושמד. בנושא זה דנתי בהרחבה ספרי ''קץ החיים'' 1994. גדעון, ההומניזם הוא רעיון אוטופי, ילדותי במקצת, שעליו חלה ביקורתו של קרל פופר, ''החברה הפתוחה ואויביה'' שעיקרו: המעולה הוא אויב של הטוב, ומשהצבת מטרה מעולה גם למטרה הטובה לא תגיע, וסופך שתגיע להיטלר ולסטלין, לפי פופר. היטלר וסטלין בוודאי שלא היו הומניסטים. כך עובדת הדיאלקטיקה של האוטופיה. ואגב מרכס הצעיר כתב ספר נגד אוטופיה. המושג ''הומניזם'' היום הוא ביטוי רטורי הבא לשכנע באופן לא רציונלי טיעונים אידיאולוגיים, שהרי זה מושג השייך לקבוצת ה''פוליטיקל קורקט''. אני מציע לוותר עליו ועל המחשבה שעומדת מאחריו ולהתחיל לפתח שפה חדשה המתאימה לעולם שבו אנחנו חיים. המושג היסודי בשפה החדשה הוא ''שרידות'', דהיינו קיום בתנאי איום: קיומו של היקום, קיומו של כדור הארץ, קיומם של החיים עלי אדמות (לא דווקא של בני אדם) קיומם של בני אדם, קיומם של עמים ומדינות, קיומם של יחידים וקיום כל הנמצאים האחרים של אמניתי. כל חשיבה שאינה לוקחת בחשבון את האיום את מאמצי ניטרולו היא חשיבה המנחתקת מן המציאות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הראוי והמצוי |
|||
|
|||
אתה כותב שקאנט וכל ההומניסטים התעלמו מהמציאות, אולם מדוע היה עליהם ועלינו להתייחס למציאות מלכתחילה? האם עלינו להסיק מן המצוי אל הראוי או שמא אנו נופלים בכשל נטורליסטי? לדעתי לא ניתן להסיק מהעובדה שמערכת פועלת בדרך כלל כדי לשרוד כי אכן יש לה אינטרס לשרוד או ראוי שתשרוד, אלא אם כן אנו שבים ונופלים לאותה שאלה נטורליסטית. בפועל, כמו שהביא פעם ליבוביץ' במשל, ההחלטה לשרוד, או להיות הומניסט או ללכת לקולנוע היא בסופו של דבר הכרעה ערכית, שאינה נובעת אך ורק מהמציאות אלא משילוב של המציאות וסט של ערכים שהאינדיבידואל בוחר לעצמו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נעלמה ההבנה בין גוף ונפש, בין ערכים ומציאות, ואת |
|||
|
|||
זה כבר אמר פרמנידס, ואחריו שפינוזה. הכשל הנטורליסטי הוא מניפולציה וכן גם תפיסותיו של ישעיהו לייבוביץ בענין זה. החלוקה הישנה בין גוף לנפש או בין חומר לרוח אינה קיימת יותר. הכל חומר או לחלופין הכל רוח. שהרי אם החומר היסודי הוא גם גל וגם חלקיק הרי הוא באותה מידה גם חומר וגם רוח. ומדוע? כי הרוח מצויה בחומר היסודי, הבראשיתי. הרי אם אני טוען בעקבות דוד בוהם שבכל נקודה יש מידע של היקום כולו הרי מידע זה כולל גם רוח, אם הוא לא הרוח עצמה. אחד הכוחות שבהם עוסקת היום הפיסיקה הוא הכוח הגרעיני החזק המרתק את הקוורקים זה לזה ואם לא היה מרתק אותם אתה ולייבוביץ ואני לא היינו קימים. כוח זה נישא על ידי חלקים אחרים הקרויים גלואונים (מן המלה האנגלית glue שפירושה דבק). הגלואונים כולאים את הקוורקים בתוך גופים זעירים אחרים שאותם ניתן לצפות במעבדה ורק בתוכם יכולים הקוורקים להתקיים. ההנחה שלי היא שהדבק הקוסמי (הגלואונים), שהוא הכוח הגרעיני החזק, הוא כוח התודעה שבטבע, דהיינו הרוח, ותוכן התודעה הזאת הוא כיצד לשרוד בסביבה מאיימת. לחילופין אני מוותר על ההנה וטוען שכך אני מגדיר את התודעה: אנרגיה יוצרת שרידות (מדביקה). כך אנחנו בנויים, אחרת לא היינו קימים. הסופיסטיקה של לייבוביץ ואחרים אינה יכולה לסתור את זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תוספת: רצוי שהמצוי ימשיך להימצא (לשרוד) |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מילשטיין ורסוס ספירו: גוף ונפש [*] |
|||
|
|||
[מתגובה זו הוצא דימוי בלתי הולם] ראו את ההבדל בין מלשטיין וספירו. מר ספירו, מומחה למלל , מצטט מאנצקלופדיות,מילים שמישהו, בדרך כלל לא יודעים מי, שכתב הגדרה, וכן לא מתי. לאותו מושג, תמצאו בתרבות הסינית או ההודית, הגדרות שונות ומשמעות שונה. יותר ויותר אני משתכנע שמר ספירו לא מבין מה משמעות הדברים שהוא כותב. לעומתו, מר מלשטיין מנסה לתפוס את השור בקרניו. האם יש צל צילו של ספק (למי שאינו דתי פאנטי) שכולנו, כל היקום, עשוי מחלקיקים פיזיקלים כאלה או אחרים?! האם לא ברור שכדור הארץ נוצר , כפי שכוכבים אחרים נוצרו, מצבירי גזים אשר התגבשו למוצקים ונוזלים ומהם יצא הצומח, האדם והחיה? ואם כך הן העובדות, הרי כל המושגים ותפיסות החיים הינן סך הכל פרשנות אישית של בני אדם כאשר אין העדפה להגדרה זו או אחרת. הכל עניין של בחירה אישית. אין משמעות שלילית או חיובית לרצח, התאבדות או לחילופין, להצלה, מעשים טובים, נאמנות , אלא רק במסגרת הנורמטיבית, החברתית שאנו רוצים להשתייך אליה, או שהחברה שבמקרה אנו חיים בקרבה, ואמצה לעצמה (דוגמה מימים אלה - הינו היחס להומוסקסואלים, או הקביעה בחוק הישראלי, שקיים מושג אונס גם בין בעל לאשה ). אדון ספירו, מוצא לנכון לשבח בכל עת שהנערצים עליו, הפלשתינאים, מרצחים בבני עמו ומדוע? כי הוא מעדיף אותם על בני עמו! האם זה שלילי? בעיני כן, בעיניו לא. בעיני הפלשתיניאם - גישתו חיובית כנראה. בעיני - ספירו אינו הומניסט (כי אחרת היה מגנה אלימות באשר היא אלימות ולא רק את האלימות שלנו). בעיני הוא סתם אדם המחפש כותרת, תשומת לב ואולי נקמה בבני עמו ... להצדקתו - הוא מחפש הגדרה חיובית. דרך אגב, אני מעולם לא גיניתי את מעשי הפלשתינאים, אני פשוט רואה בהם אויבים ובמאבק בינו, משחק שסכומו אפס, אנחנו או הם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הכשל ההומניסטי |
|||
|
|||
ההבדל ביננו לבין הפלשתינים הוא שבשבילם יש חיים ממשיים אחרי המוות שם אך עכשיו. לפיכך פיגוע לא רק שאינו מאיין את המתאבד אלא מבטיח לו קיום במקום הטוב ביותר שניתן להעלות על הדעת - גן העדן המוסלמי מלא המנעמים. רוב הישראלים אינם מאמינים בחיים אחרי המוות וגם אלא ,סבורים שחיים אלה יתממשו באחרית הימים, ומי יודע אם נגיע אליהם. לפיכך המתאבדים הפלסטינים אינם מתאבדים למעשה, דהיינו מנקודת מבטם אין הם מתים. ואם ,אפילו מנקודת מבטו של גדעון ספירו, הריגת פלסטינים אינה גורמת למותם, אלא מביאה אותם לחיי מנעמים בגן העדן. לפיכך מנקודת מבטו הריגתם אינה פגיעה בהומניזם. זה הכשל ההומניסטי שאיתו עלינו להתמודד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמה זה עולה לנו |
|||
|
|||
על מנת להימנע מפגיעה באזרחים, בשם ההומניזם הקדוש, נהרגו אתמול בקלקיליה קצין וחייל מכוחותנו. אז ההומניזם פעל כאן לטובת האויב, ואיפה ההומניזם כאשר אנחנו צריכים אותו? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי