|
את השמדתם של יהודים באירופה החלו ברעיונות, בכתבי עת, אנטישמיות שחלחלה אל הציבור הרחב, העלתה על נס את ההצדקה לרדיפות היהודים. לאחר מכן, המעשים קיבלו ביטוי בשריפת ספרים, התנכלויות גוברות לבעלי עסקים יהודים, אפליה על רקע גזעי בכל מוסדות המדינה ועוד. מכאן התקצר המרחק להעניק למפלגה גזענית לגיטמיציה לאנטישמיות ורדיפה על בסיס גזעני. המרחק אף התקצר כאשר לא מחא הציבור נגד חקיקת חוקים גזעניים בדמות חוקי נירנברג, והביטוי של הוצאת לפועל היה ביצירת הגטאות. מכאן אל הרכבות שהסיעו את יהודי אירופה אל המשרפות.
הרעיונות המחלחלים כיום אל ראשיהם של צעירים אירופים זורעים את זרע הפורענות הבאה. תחילה התנכלויות לתיירים יהודים מישראל, לאחר מכן, הערמת קשיים על מי ששירת בצבא, מכאן הפגנות מחאה נגד יהדותה של ישראל, כמדינה יהודית, על סמליה, דגלה, המנונה, חגיה ועוד. ומנקודה זו, המרחק קצר יותר למען השבת הפליטים הערבים אל תוככי מדינת ישראל, בשם זכויות אזרח, הומניזם ושאר סיסמאות. פעילויות חתרניות של צעירים הנשלחים או מגיעים לארץ במסווה של תיירים, אך מטיילים בקסבה של שכם כדי לסייע לארגוני חבלה במלחמתם נגד ישראל, ערעור מוסדות המדינה על ידי הקצבה כפי שנעשה היום אגב, על ידי גופים שונים, בשמות כאילו ליברלים, כאילו מתקדמים, כמו גופי שלום, גופי מנהיגות דמוקרטית ועוד. החדרת המגמה הלאומנית אל ערביי ישראל, יצירת מוקדי תסיסה ותאמין לי שאני כרגע רק מדבר על קצה המזלג...
חלק מפעילויות אלו מסוכל, אולם, מדינת ישראל מצוייה כיום, עם הגב כמעט אל הקיר בכל הנוגע ללגיטימיות של עצם קיומה כמדינה יהודית, בשיח האירופי. אין עוד מדינה אשר הלגיטימיות של קיומה מוטלת בספק. אין.
זכור את ההסתה, את כוחן של מילים להשפיע. לא לחינם קבעו חז''ל כי החיים והמוות ביד הלשון. |
רק כדי שתבינו על מה אני כותב
