|
גם אם הכותבים לא מדברים על סכנה קיומית לישראל, אין זה אומר שפרשנותו של ויסמן אינה אמינה. שהרי קשה לחזות עתיד, ובודאי קשה עוד יותר לחזות סכנה קיומית. אם כי סכנה קיומית יכולה לתקוף אותנו פתע במספר אופנים. בכל מקרה בעלי אינטרס צריכים להכשיר את הקרקע לפני.
מה שאנחנו רואים באירופה של היום זה חילחול מעלה מחדש של אנטישמיות עתיקה שעיצבה את תרבות הנוצרי האירופאי מאות שנים. אנטישמיות זאת נבלמה לאחר היוודע תוצאות הואה. עם השנים והתחלפות הדורות נשחקה הרגשת האשמה והתחדשה תחושת השנאה-קנאה. תחושה זו מוצאת ביטוי הולם למצב ביננו לבין הערבים.
אין זה מספיק באנטישמיות פורחת כדי לאיים על ישראל. אבל צריך סיטואציה, משבר מדיני עמוק בו יתגייסו מדינות אירופאיות ל''השליט סדר'' בפלסטין למען ''שלום העולם'' ובהתערבות זאת להציב אותנו במצב איום, של פגיעה טוטלית הדדית.
גם אם כיום סיטואציה כזאת נראית קיצונית ובלתי סבירה, צריך להערך לאפשרות שהיא בכל זאת תקרה, ולהסיק מסקנות שיקטינו את הסיכוי להתרחשות זאת.
(שלא תחזור שוב על הצעתך לנסיגה חד-צדדית לדבטולות 67' כדרך נכונה בהקשר זה, משום שהסכסוך עם הפלסטינים ימשך בכל מקרה והוא ילבה עוד ועוד את תחושות השנאה לישראל. רק שישראל תהיה במצב צבאי נחות יותר). |
ושוב אני מוצא חיזוק ומקווה...
