  
  
  
|
 |
|
||
  תגובה [*] |
|||
|
|||
[*] שם הכותרת שונה , במקור התגובה , נכתבה הכותרת בדיוק כפי שנכתבה בראשיתו של פתיל זה ע''י מר שרון ''על כפיות טובה וזריקה לפח החיים כלפי ניצוצות חן'' [המערכת] שאלתי את עצמי פעמים רבות, איך יתכן שאנחנו עם ישראל, בארץ ישראל, פורחת יפיפיה!!!! ויום אחד, קמים בבקר והינה אין שמש אין גשם אין! פשוט אין! והאויב קם עלינו והורג בנו, ושוחט את ילדינו,ושורף את אדמתנו את אותם העצים ששתלו סבא וסבתא, ורק לפני כמה חודשים הלכו לפיקניק והכל היה יפה וירוק וגם העץ הקטן שלי כבר היה שם. אז למה הכל פיתאם נישרף? אז פעם לפני הרבה שנים בשנות ה60 קוראים להם היה בן-אדם, האים אנחנו זוכרים מה זה ''בן אדם''?.... ולאדם הזה היה שם. ועדיין יש לו שם. רק שלאף אחד לא איכפת מאותו אדם. הוא היה פעם גיבור גדול בצבא שלנו והוא שמר עלינו. הוא היה קצין צנחנים ושמו היה דודו ויזר. ולא רק שדודו היה גיבור, הוא היה גם מוכשר. פיזמונאי מוכשר. אז הוא גם שמר עלינו כצנחן, וגם עשה לנו טוב בלב עים שיריו. ואחרי כל זה, כאשר היזדקן מעט, וכל ה''חברים'' היסתלקו כמה מהר כמה לאט. וכשכולם ניגמרו כעת, הוא צריך לישון בדיזנגוף. כי אין לו בית ואין לו כסף! אז אים אנחנו, בני ישראל, שאנו ערבים זה לזה לא איכפת לנו? אז מה אנו מתלוננים על הממשלה? אנחנו לא יכולים לעזור לבן אדם אחד ששם את החיים שלו למעננו ומתלוננים על ממשלה שלא עושה את המוטל עליה? אז אולי מוטב שנביט במראה ליפני שנישאל את אלוהים למה? למה?? ולמה שוב??? | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי