פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
לראובן: הסכסוך ונגזרותיו היא בעיית יסוד המקרינה
מיכאל מ. שרון (יום שני, 01/07/2002 שעה 6:02) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כלפי היבטים רבים של המציאות הישראלית: למשל, ההיבט הכלכלי, ההיבט הערכי, ההיבט של תרבות - למשל, מה מאפיין תוכניות טלביזיה פופולריות כיום, וכיצד אופיין השתנה ביחס למה שבעבר היה פופולרי, דהיינו, כיצד השתנו ''הטעם'' וההעדפה התרבותית.

בנושא הכלכלי למשל, יש משקל רב לפסיכולוגיה, יש האומרים עד 80% בקביעת האוירה היזמית והצרכנית במשק. האם תיזום? האם תסתכן בהשקעות חסכונותיך ומשאבים פנויים, או שתנקוט במדיניות שמרנית, דהיינו תעדיף לחסוך במקום להשקיע, והשקעותיך יהיו בשיעור פחות בגורמים יזמיים במקום בגורמים סולידיים קיימים? אין להכחיש כי בשנים האחרונות קיימת אווירה של שפל ביזמות וצמיחה. פרט לשינויים אוביקטיביים כמו ירידה בהי-טק, ופגיעת הסכסוך בתיירות, הרי שהסכסוך הצליח ליצור אווירת נכאים משקית, ולבלום יזמות וצמיחה (למשל בנושא הביו-טכנולוגיה).

תופעות נוספות הינן אכן קיטוב בין מגזרים באוכלוסיה, כגון תופעות שמניתי אצל בני האליטות הוותיקות, בפרט חלקים בדור הצעיר.

ובכן: השאלה הכללית שהיצגתי כאן, הינה כיצד אנו מתמודדים עם נושא קיומי כה מרכזי בחיינו. יש התמודדות אמיצה, הרואה את מלוא כובד הבעייה, ויש התמודדות קלת ראש במידה מסויימת, היוצרת פנטזיות ואשליות. קלות ראש כזאת, ש''הקלה'' את כובד הסכסוך, היתה גישת האינטלקטואלים של אוסלו. גישה זאת לטענתי אינה באמת אינטלקטואלית, שכן אינטלקטואליות אמיתית בוחנת בעייה באופן רב צדדי, ולא מתעלמת מהיבטים מרכזיים. ויחד עם זה האינטלקטואלים של אוסלו ראו עצמם כאנשי הגות: אז איזה סוג של אינטלקטואליות היתה כאן? היתה כאן מה שאני מכנה אינטלקטואליות או פסידו אינטלקטואליות רטורית: הידרדרות אינטלקט ושיקול רב-קווי לחד קווי וחד היבטי. נוצרה למעשה הווית אוסלו או תרבות אוסלו, שכשלא יכלה להקל את הבעייתיות האמיתית במציאות, יצרה הקלה מדומה בהכרה, על ידי השכחת בעיות מרכזיות. בדומה לבת יענה, או יותר נכון, אדם מודאג תחת כובד בעיותיו, הנוטל אלכוהול באופן שחלק הארי המכביד מהבעיות נשכח באותו רגע, והוא חש הקלה.

תרבות או הווית אוסלו זאת, הינה משפיעה באופו מכריע ומרכזי, שכן היא נגעה בנושא הקיומי המכריע ביותר בחיינו - הסכסוך. לכן היו לה השלכות על כינון ההכרה הקולקטיבית הישראלית, על הטעם התרבותי, ובשורת נושאים נוספים. את אלה בחנתי שיטתית בזה אחר זה, ומכאן ההיקף הנרחב של מאמרי. במידה רבה התהוותה כאן בשנים האחרונות תרבות של רטוריקה (חד-קוויות וחד היבטיות). מכיוון שהיא אופן הוויה מתעלם-מציאות ומקל ראש תוך מניפולציה כלפי ההכרה פנימה, הרי שאלתי את עצמי גם כיצד השפיע המגע עם המציאות שהפריכה את ההכרה הזאת. עסקתי גם בגורם הזמן, כלומר כיצד השפיעה המציאות הקשה באופן הדרגתי על מעין ''ההשבה לקדמות'' ההכרתית. עסקתי גם בהסתגרות הנוספת עם הזמן שחלף של אלה שדבקו באשלייה בכל מחיר.
וכן הראיתי כי תרבות הקלת הראש של אוסלו הביאה גם להתעלמות מבעיות קשות אחרות בחיינו, המעסיקות אותנו יום יום ב''עונשן'' (כגון נושא התעבורה) אך שאנו מתעלמים מהצורך לטפל בהם, ושוקעים אולי בפנטזייה ש''איך שהוא, זה יהיה בסדר''.
_new_ הוספת תגובה



אבל איך בדיוק ''מטפלים'' בבעיית אוסלו
ניר (יום שני, 01/07/2002 שעה 19:30)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרי חלק ניכר מהציבור מאמין שאוסלו צדק בחלק מהתחומים, ורובו מסכים על ארצנו, ואפילו על ירושלים, על בירתנו

זה שזה כואב וקשה, זה דבר אחד, אבל איך לכל הרוחות משנים את זה זה דבר שני

אני מנסה להסביר לכל האנשים שאני פוגש את עמדותיי, אבל חוץ מהסברה ודיונים מייגעים ישנה דרך אחרת, בעלת תוצאות משמעותיות במישור הלאומי ולא במישור האישי?
_new_ הוספת תגובה



ניר: במישור ההכרתי - על ידי העלאת המודעות לכשל
מיכאל מ. שרון (יום רביעי, 03/07/2002 שעה 7:07)
בתשובה לניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דהיינו בדיוק בדרך של חשיפה שיטתית, מתודית ועקבית שנקטתי בה. רוב הציבור הינו בעל שכל ישר בריא, גם אם ההחזרה לקדמות, מחירה זמן יקר, פרי הנזק שגרמה המניפולציה החזקה הזאת כלפי ההכרה (בין השאר) שכיניתי ''הוויית אוסלו''. האם איני משכנע רק את המשוכנעים? אמנם, הצגתי את נושא ההסתגרות החבורתית בפני הפרכה. אך רוב הציבור נמצא מחוץ למעגלים אלה, גם אם תגיד שלעיתים, אנשים נוהים להיות מתופעלים הכרתית ממש כעדר פרות ההולכות כגוש אחד אחרי כל אדם הצועד באיזורם בבטחה, או ככלבים, המגיבים ברגישות רבה לכל סימן של מנהיג החבורה. אך הדבר הינו לכאורה כך, בעיקר משום שרובנו עסוקים בעיסוקינו, ואת המישור הפוליטי אנו מסמנים תחת הכותרת ''עיסוקי הנשמה היתירה'' שהינה בעיקר עניין של מרחב הפנאי שמחוץ לטרדות הקיומיות והעיסוק המקצועי.
_new_ הוספת תגובה



אכן, לא מספיקה רק המציאות לכשעצמה, המפריכה
מיכאל מ. שרון (יום רביעי, 03/07/2002 שעה 7:47)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את מילות הרמיה והמניפולציה. כאשר כל האידאולוגים הנחשבים (למשל אילו כל ענקי הרוח והתרבות בישראל היו רק עמוס עוזים, מאיר שלווים יוסי בילינים ודומיהם) הינם רק ממחנה אחד, ניתן לעוות ולפרשן גם את תוצאותיה הרעות של מדיניות האיוולת. דבר כזה קיים אכן במדינות טוטליטריות, בהם אינטלקטואלים שאינם שייכים למחנה השולט מטואטאים החוצה, או במידה והיספיקו כבר להיות מוערכים בציבור ואין להעלימם, הם מוצגים כלא נורמלים, ככאלה שקפצה עליהם רוח השגעון, או אם גם כאן אינם ''משתפים פעולה'' והדבר לא צולח, הם מוצגים כמוצא אחרון של השררה כבוגדים בחברה והמדינה (אין קל מזה לשולט על אמצעי התקשורת והחיברות - אינטלטואל מבודד לא תמיד ביכולתו לרוץ מאדם לאדם, ולשכנע ש''אין לו אחות'').

כך, עיוות תוצאות האיוולת נעשה למשל בעיראק בעקבות מלחמת המיפרץ, בה הוצגה המפלה כניצחון מוחץ של עירק ומנהיגה, שניצח קואליצייה מערבית אדירה: לא רק ''אם כל המלחמות'', אלא גם ''אמו של כל הניצחונות''. לא היה שם בנמצא אף אינטלקטואל מחוץ למעגל הכוח השולט, שיכול היה לתת להמון העם את המילים הנכונות המראות ש''המלך הוא עירום''.

גם בבריה''מ יכלו איוולות ושגיאות ענק קטלניות להמשך למעלה מ- 70 שנה, משום שלא היה בנמצא אף קול אופוזיציוני אפקטיבי, והמילים של האינטלקטואלים בשרות בעלי השררה הן שעיצבו את הכרת המוני העם ללא עוררין. לא רק המדיניות הוצגה כנהדרת, אלא גם תוצאותיה הקטלניות הוצגו כזוהרות, תוך היפוך משמעותן על ידי ההארי פוטרים, אשפי המילה האינטלקטואלים שעמדו לרשות בעלי השררה. זאת משום שגם אם גדולי הרוח שבהם היכירו שהם ''זונות אינטלקטואליות'' הרי שלא רצו להזרק לבית משוגעים, או לסיביר, או במקרה של מזרח גרמניה, שהיתה מתוחכמת יותר מבחינה זאת (שכן אינטלקטואלים חריגים כסולזניצ'ין או אנדרי סחרוב בכל זאת זכו להשפיע במחתרת)-להיות מוכרזים כלא נורמליים בעלי בעיות חברתיות/נפשיות קשות ולהפוך לעבדים אינטלקטואליים אנונימיים של האינטלקטואלים המשרתים את השררה בציניות וללא עוררין.

כך, לא מספיקה המציאות לכשעצמה ומבחן התוצאות העירום והגולמי. שכן כל תוצאה בשטח - ניתן להטות ולפרשן את משמעותה בהתאם לרצון בעל השררה. פירשון זה והטיית תוצאות באמצעות מילות הקסם בשרות בעל הכוח הינו תפקידו של האינטלקטואל. לכך התכוונו אלה שדיברו על ''בגידת האינטלקטואלים'' במשימתן הנכונה היחידה: הרחבת הידע והאמת בשרות מה שבאמת נכון במציאות, ולא בשרות מה שקולע לרצונו של בעל הכוח. כאלו היו נביאי ישראל הגדולים, שהושלכו לעיתים לבור טיט, והוצאו משם רק כשהמלך הסתבך כל כך בטעויותיו, עד שנדרש לשאול בעצתם של אנשי הרוח חסרי הפשרות. שכן המלך היה, הוא עצמו הראשון שהבין כל העת שעצת מלככי הפינכה האינטלקטואליים שווה כקליפת השום, משום שאלה היו חדלי אישים לא רק באישיותם, אלא גם בכוח מוחם ורוחם.

בארצנו, שהינה דמוקרטית, אכן קיימת מציאות בה במידה רבה אנשי הימין מורידים את כובעם בפני אנשי הרוח של השמאל, ותכופות ליבם גס באנשי רוח ימניים, גם אם הם מהמעלה הראשונה. הדבר שונה לחלוטין בארצות הברית למשל, בה הימין הוא בעל מסורת אינטלקטואלית גדולה, ודוברים שמרניים כפרופסור אלן בלום, משפיעים רבות על הרוח בשנינותם החדה וחוכמתם. ואין הם נאלצים לפרקים לשחק את המוקיונים החביבים או נביאי הזעם הביזריים והקטלניים, כגישת אינטלקטואלי ימין רבים בארץ.
_new_ הוספת תגובה



בכלכלה יש פסיכולוגיה אך לא %80
ראובן גרפיט (יום רביעי, 03/07/2002 שעה 22:17)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כלכלה מבוססת על נתונים יבשים והתנהגות מקובלת של הרוב שאותה ניתן לנבא. למשל - מדינה תדפיס כסף, הציבור יצרוך יותר ותהא אינפלציה. מעלים את הרבית, יוצרים מחסור במזומן, הביקושים יורדים, אבטלה גדלה. הבעיה כיום שהפכנו להיות משק עולמי וכספים זורמים ממדינה למדינה בלחיצת מקש מחשב והדבר מקשה על השליטה והבקרה של הממשלה.מה עוד שבארץ יש ריבוי מטרות לבזבוז כספי הציבור (כולל האינתיפאדה, קביעת אויבים מדומים כמו אירן, תשלומים ללומדי תורה, סבסוד מגזרים שונים, משק ציבורי ענק). כמות האנשים הפרודטקטיבים הינו הנמוך ביותר בין כל משקי המערב.
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי