  
  
  
|
 |
|
||
  השופט אהרון ברק ולקחי השואה |
|||
|
|||
השופט אהרון ברק ולקחי השואה סקירת תגובות - לפני כשבוע פורסם מאמרי ''לקחי השואה. למה הכוונה?''. לצערי המאמר פורסם כמה שעות לפני נסיעתי לחו''ל ולכן לא יכולתי להשיב מידית לתגובות הגולשים. אני מתנצל על כך. כעת אני מבקש לעשות סקירה של התגובות. - --- שתי גישות עיקריות --- את התגובות הייתי מחלק לשתי גישות ברורות. אחת מהתגובות ביטא היטב יוסי גורביץ: ''אין הבדל אידיאולוגי עמוק בין הנאציזם הוואגנרי הגרמני לבין הנאציזם הקבליסטי היהודי. הם אותו פן של שנאת אדם, דמות ראי. ההבדל היחיד ביניהם הוא שלנאציזם הגרמני ניתן כוח להשחית, והנאציזם היהודי-קבליסטי עדיין מחפש את הכוח.'' את הדמוניזציה (כדוגמה) של העם היהודי את יוסי גורביץ לא מעניינת כלל. את הדמוניזציה, שעושים להעם היהודי במדינות ערב בכלל, ובמיוחד אצל שכינינו ערביי פלשתינה (ארץ ישראל) כפי שהיה בגרמניה תחת המשטר הנציאונל-סוציאליסטי. דמוניזציה שהכשירה שם את העם הגרמני לביצוע רצח המוני. מה שמעניין את יוסי גורביץ הוא, איך לנו לא להימצא במצב שבו היו הגרמנים בתקופת הרייך השלישי. - תגובה שניה ביטא היטב aharon5: ''הלקח הוא שכאשר מתחילים לשחוט אותנו בקטן, יתכן שזהו בסה''כ חימום הקנה לקראת פתרון קצת יותר סופי. הלקח הוא שכאשר ישנם סימנים של לילות בדולח, יתכן שהם רומזים על ימים אפלים יותר. הלקח הוא: לעולם לא לזלזל בחששות למזימה הנרקמת למען השמדתנו, גם אם הן נשמעות קונספירטיביות ואווילות . . .'' הנושא איך לא להימצא במצב הגרמנים בתקופת הרייך השלישי אותו לא עניין כלל. מה שעניין אותו הם הסימנים שעם היהודי התעלם מהם. סימנים שהיו לפני השואה שהצביעו על האפשרות השואה, שאכן התרחשה בסופו של דבר. לפי המבטא את הגישה זו, הממשלות והציבור בישראל לא מתייחסים לסימנים שקיימים בצד הערבי ושדומים להפליא לסימנים שהיו בגרמניה לפני השואה. מכאן העם היהודי לא למד שום לקח מהשואה. ברור, אפוא, שמהתגובות על מאמרי ניתן להבין שהתייחסות למושג זה תלוי בהשקפה פוליטית-ערכית של האדם. כאן אנו מגיעים לנאומו של השופט אהרון ברק, כפי שפורסם ב''מחלקה הראשונה''. (הקישור מצ''ב) --- מה אפשר ללמוד מגישת השופט ברק --- מנאומו של השופט אפשר ללמוד שני דברים: א. בפיו, לפי איך שהוא מבין ומתייחס ללקחי השואה, יש הכרזה פוליטית חד משמעית שהוא, השופט העומד בראש מערכת משפטית, שייך למחנה פוליטי מסוים קטן שאליו משתייכים שולמית אלוני, א. ב. יהושוע ודומים להם. ב. לפי הצהרתו שעקרונות הללו (דרך פריזמת השקפתו) מנחים אותו בעשיית הדין משתמע, שהוא מנחיל במודע את ההשקפה הפוליטית-ערכית שלו על כלל הציבור בישראל. לפי דעתי, נאומו של השופט אהרון ברק היה צריך לגרום לזעזוע בחברה ישראלית ולתגובות שרשרת של פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי ציבור, דבר שלא קרה. --- שיקולים זרים במערכת משפטית --- לפי דעתי, אם כבר השופט אהרון ברק טוען ''שאין דבר חשוב יותר מכבוד האדם וחירותו'', אזי הוא צריך לעשות הכל, כדי שהמערכת המשפטית לא תהפוך לכלי פוליטי או לכלי שרת של גופים שיש להם שיקולים זרים אחרים. כאן הזכרתי, כדוגמה, משפט דרייפוס ומשפטי ראווה של סטלין בתור משפטים שהיו לכלי פוליטי של הממסד במדינות אחרות. גם אצלנו היו משפטים ששימשו כלי פוליטי או למטרת הסתרת פשעים. פרשת ''חבורת מע'צ''. לפני זמן לא רב, שי סמכי, מי שהיה חוקר בפרשת ''חבורת מע'צ'' הראשונה, פיצץ את הפרשה מחדש. לפי תחקיר הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית, המטרות הראשיות בפרשה זו היו ראש הממשלה מנחם בגין ושר המשפטים שמואל תמיר, אותם ביקשו החוקרים לקשור לחבורת צעירים משכונת התקווה להם הדביקו אשמות שאו. אם, במקרה ואותו עד המרכזי היה נשמע יותר אמין מכפי שהוא היה נשמע באמת, האשמות שאו הללו (נגד בגין ותמיר) היו מגיעים לבית המשפט. אזי ראש הממשלה מנחם בגין היה נאלץ להתפטר. במילים אחרות, באותה תקופה נעשה ניסיון להפיל את השלטון בישראל דרך שימוש במערכות החקירה והמשפט. פרשת עמוס ברנס. לפי החומר שקיבלתי מיו''ר העמותה ''צדק לעמוס ברנס'' רב פקד בדימוס יצחק קרן, בפרשת ברנס היה חיפוי של רצח שבוצע ע''י איש השב''כ. רחל הלר גילתה את הסוכן של השב''כ בחבורת השמאל הקיצונית בשם ''אבנגרד'', אליה היא השתייכה. על הגילוי זה היא שלמה בחייה. מפעילו של הסוכן, איש השב''כ צבי פורסטר רצח אותה. על מנת להסתיר מעורבות איש השב''כ ברצח, הפילו את התיק על עמוס ברנס, שהיה מכר חפיף של רחל הלר. בפרשה זו מערכת החקירות והמשפט בארץ שימשו ככלי של השלטונות במטרה לחפות על פושעים מאנשיה. --- משפט ראווה בישראל --- אני אישית לא חקרתי את הפרשות ''חבורת מע'צ'' ו''עמוס ברנס'' ולכן החומר שקיבלתי בפרשות הללו הוא, מבחינתי, לא ממקור ראשון. לכן אני בחרתי כדוגמה במסמכים מהפרשת רצח יצחק רבין ז''ל. בפרשה זו יש בידי את השמונה קלסרי החקירה, את הפרוטוקולים מבית המשפט, חלק נכבד מהחומר הגולמי שהוצג בפני ''ועדת שמגר'', סרטי אודיו ווידיאו של חקירות יגאל עמיר שהוקלטו במשטרה. חומר הגיע אלי ממקור ראשון, כלומר מאנשים שהיו מעורבים בחקירתו ובמשפטו של יגאל עמיר. לכן אני בטוח לחלוטין באותנטיותו. המאמר לא עסק בפרשת רצח רבין ז''ל, אלא על הגישה המשפטית של השופט אהרון ברק. ללא קשר לאשמתו של יגאל עמיר, אני הצגתי רק מעט מהסתירות שבממצאים שהוצגו במשפטו של יגאל עמיר. קיימים ממצאים רבים אחרים הסותרים אחד את השני. לא יתכן שבית המשפט יתעלם מסתירות אלו מבלי לתת את דעתו עליהן אלא אם המשפט הוא משפט ראווה. משום שבית המשפט כן התעלם מהסתירות - ניתן לומר, ללא ספק, שמשפטו של יגאל עמיר היה משפט ראווה. העובדה שיומיים בלבד הספיקו להחליט לשופט אהרון ברק בפרשה זו מצביעה שמלותיו של השופט על כבוד האדם וחירותו הן מילות סרק או שמילים אלו חלות רק על המזדהים אתו פוליטית-ערכית. נתן גפן קישורים: מאמרו של השופט ברק כפי שפורסם במחלקה ראשונה: http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?docid=1205&sub... | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי