  
  
  
|
 |
|
||
  מסקנה נכונה מנקודת מבט שונה |
|||
|
|||
גבי, שבת שלום: אתחיל בסייפא של דבריך, ואציין שאני מקבל את מסקנתך, לפיה אנו שרויים בתוך מלחמת אחים. זה מכבר טענתי, שאנו מצויים בתוככיה של מלחמת השחרור השנייה, המאופיינת בשני מעגלי מלחמה: האחד: המלחמה נגד הפלשתינים, והשנייה מלחמה-פנימית על דרכו של הישוב היהודי בארץ. (קישור NFC) לא ארצה להתווכח עמך במאמר זה על מקומו וראשוניותו של הכדור שנורה על יצחק רבין המנוח, ומי החל באלימות, כי הרי יריות רבות נורו קודם לכן בתוך עמנו, ובימים רחוקים יותר, שבהם התרחשו פרשיות כואבות של הסגרת לוחמי המחתרת לידיו של השלטון הזר, של מעצר ומוכת רצח, ושל הוצאות להורג של אחים בכל תקופות הישוב העברי החדש בארץ ישראל, והשאלה מי ירה, מי הסגיר מי הרג ראשון ומי אשם בטבח לוחמי אלטלנה, היא בסך הכל טיעונים לעונש המוות שיושת עלינו, בשל המחלוקות המרות והפצעים הפתוחים שלא הגלידו. הייתי רוצה להעיר לך מספר דברים, והראשון נוגע למתודולוגיה של ההיסטוריה האנושית. בכל וויכוח חייבים להביא בסיס מדעי, רציונלי אפילו לדברים שהם בגדר של אמונה, ולדעתי, ההערה שלך, (שאני בטוח שהוסקה מתוך ראייה אידיאולוגית שלמה) היא מהסוג הבלתי מבוסס. טענת, שפרשת פרוץ מלחמת העולם השנייה ומלחמת השחרור 1948, שייכות למסגרת של תהליכים הסטורים ''בלתי נמנעים'', בעוד שמלחמת ששת הימים לא היתה תוצאה של תהליך היסטורי, אלא תוצאתם של שרשרת ארועים, ''שכולם היו יכולים להימנע, וההיסטוריה היתה ניראית אחרת''. אבל כל מה שקרה בהיסטוריה האנושית הוא בגדר עובדות, שאי אפשר להחזירן אחורנית. אפילו בשיעור ראשון להיסטוריה בכיתה ו', אומרת המורה לתלמידים, שאי אפשר ללמוד הסטוריה על הנחות היפוטטיות - ולכן אי אפשר לומר: ''אילו לא היה מתרחש משהוא בעבר, ההיסטוריה הייתה אחרת''. ''אילו'' היא אולי מילה טובה למשוררים אבל לא להיסטוריונים ואנשי מדע המדינה. אבל בוא נדבר על מקומה ותפקידה של מלחמת ששת הימים בביטחון הלאומי של ישראל. אם תקרא את כתביהם של הוגי דעות, מדינאים, ואנשי צבא ישראלים, ושלא ישראלים – תמצא שמניתוח תוצאות מלחמת השחרור 1948, שמדינת ישראל סיימה את השלב הראשון במאבקה לקיום, בקווי שביתת נשק ארעיים, שלא ניתנים להגנה והם פיתיון לאויב להמשיך ולתקוף בעתיד. מהיכן אנו יודעים שעל קווים אלה לא ניתן להגן? היינו צריכים לחכות להסכמי אוסלו, ובהמשכם למלחמה הפלשתינית ישראלית השנייה שבאה בעקבותיה, כדי לראות שהעורף שלנו, מחדרה ועד גדרה, ירושלים וחיפה, נתיבות שדרות כולו חשוף למתקפת טרור של ערביי ארץ ישראל בסיוע החיזבללה, סוריה איראן ומצרים. אלו בדיוק הדברים מהם חשש דוד בן גוריון בתפיסת הביטחון שלו, וחששותיו מכניסת צבא ערבי זר ללתוך מבצר מדינת ישראל. וזה בדיוק מה שקרה לנו: צבא פלשתין בראשות ערפאת חדר לתוך חומות המבצר והוא מזה 11 שנה ממוטט אותן מבפנים. מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה בלתי נמנעת, והיא המשכה של מלחמת השחרור. שגיאותיו היסודיות של דוד בן גוריון, שהוא נמנע אז מחלוקה ברורה של הארץ: ערבים ממזרח, בעבה''י המזרחי (80 אחוז מארץ ישראל המנדטורית) והיהודים על 20 אחוזים. בן גוריון רצה להקים פדרציה יהודית ערבית תחת חסות האימפריה הבריטית, והוא אף חתם על הסכם טנטטיבי עם המלך עבדאללה. כמרבית מנהיגי ישראל, מאז ומתמיד, הוא לא הכיר ולא הבין את עורמת הערבים ומנהגי המזרח. הסכם זה הופר עוד בטרם יבש הדיו, ודבריו של המלך לגולדה מאיר (המחופשת לערבייה, שמחתה בפניו על הפרת ההסכם) היו: ''כאמיר ערבי אציל אינני יכול להתכחש לאחיי הערבים, ואני חייב מחר לתקוף אתכם'' (לאחר הכרזת העצמאות) ) קרא את ספרו של ישראל בר – ביטחון ישראל, אתמול היום מחר, הוצאת עמיקם. נסה להסיק מסקנות מכל אלה. אף אם לא תסכים עם דעותיי, לא הייתי יוצא למלחמת חורמה עד הכדור האחרון לו הסכם האוטונומיה היה מתממש כלשונו ורוחו, וערביי הארץ היו מוכנים לחיות בשלום ובביטחון בארצנו, מולדתנו. טעותך היסודית השנייה, שאתה מייחס לנאמני ארץ ישראל נאמני ארץ ישראל, שכבר שנים רבות פועלת בנחישות, בהתמדה, וללא ספק בהצלחה רבה, להשגת מטרותיה, שמצויות, בסופו של דבר, בהתנגשות חזיתית עם מדינת ישראל וערכיה כפי שהוקמה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| המסקנה של גבי נכונה |
|||
|
|||
הבעיה האמיתית בפניה אנחנו עומדים היא שיש בארץ שתי קבוצות של אנשים. אחת שיעדיה חשובים אבל לא עליונים על יעדים של אחרים. הקבוצה הזאת מאמינה שרוב דמוקרטי צריך לקבוע את סדר העדיפויות. הקבוצה השניה מוכנה לכפות את יעדיה על יתר האזרחים. אם צריך אז גם על ידי ביטול הדמוקרטיה והצבת קווים אדומים ללגיטימיות של המדינה וצורת המשטר. המלחמה מול הפלשתינאים קשה אבל לא מאיימת על ההישרדות שלנו כעם בארצו כמו המלחמה האחרת שכבר רוחשת בתוכנו. לכן הוויכוח על ניתוח ההיסטוריה ומלחמות ישראל בערבים הוא לא ממש רלוונטי - כי הסכנה האמיתית היא ''במקום'' אחר - במלחמה הפנימית. המאמר של גבי חשוב כי הוא לא מפחד להציג את הסכנה ''האמיתית.'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| להתראות הערב בהפגנה |
|||
|
|||
הכוח מלכד! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מסקנה נכונה מנקודת מבט שונה |
|||
|
|||
יש לי כמה השגות על דבריך. 1. הנטייה להאשים ציבור שלם ברצח של יחיד מוטעית והיא כלי במערכת של מאבק פוליטי רדוד על שלטון ומנעמיו. הייתי מציע לך לא לפול במלכודת הזו. מי שרצח את רבין הוא יגאל עמיר. מי שלא הסכים עם דרכו של רבין היא מרבית העם. לאחר הרצח הנתעב קם אותו מיעוט שדרכו של רבין היא דרכם, וניסה להלביש על רצח האיש את ''רצח הדרך''. זו כמובן דרך דמגוגית להשגת מטרות פוליטיות. 2. הויכוח מזמן אינו על ''ארץ ישראל השלמה''. עקרונית אני מוכן לקבל כל פיתרון אפשרי, גם כזה המוותר במודע על טריטוריה. אולם בוא ונאמר שנצא הלילה מיהודה שומרון ועזה. ייפסקו הפיגועים? יהיה שלום? לא תהיינה יותר מלחמות עם הערבים? ואסיים במספר מלים מתוך שיר לחג השבועות הבא עלינו לטובה, שיר שנכתב טרם קום המדינה: ''סלינו על כתפינו ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו הבאנו ביכורים. מיהודה, מיהודה ומשומרון, מן העמק מן העמק והגליל....'' | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי