מה זה?

	מדינת הגועל
	מיכאל שרון (יום ראשון, 19/12/2004 שעה 6:52) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	אכן, הכוחניות האטומה הזאת הביאה למה שניתן לראות בו כיום מדינת גועל. כוחניות זאת מביאה ליחסי חפץ השוררים בחברתנו ולעויינות צפה רבה. לא בכדי כינה שגריר צרפת בבריטניה את ישראל: ''מדינת החרא הקטנה הזאת'' That shitty little country ראו בנושא זה את מאמרי: ''האבסורד וההשלמה בחיים בישראל'' http://www.e-mago.co.il/e-magazine/absurd.html עד כמה שהדבר מעניין, ההיסטוריה של התדרדרות היחסים עם צרפת היא גם ההיסטוריה של התדרדרות התרבות בישראל. בשנות ה-‏50 ותחילת שנות ה-‏60 היתה עדיין התרבות בישראל יחסית גבוהה, כאשר המחזאים הפופולריים היו ניסים אלוני, אלתרמן וברכט. בשנות ה-‏70 פלשו הבורקס והאטימות השמנונית והפיראית ביתר שאת לתרבות הישראלית, ומאז, דומה שמתדרדר הפרופיל התרבותי הישראלי הממוצע לדרגת הגדרת ''הישראלי'' על ידי עיתון אוסטראלי: ''חן ותרבות של האדם הניאנדרטאלי''. בטלויזיה הישראלית חוגגים צווחות טברנה פרועות, טיפלות נוראה ופסיכולוגים בגרוש שהריטינג שלהם נימדד על פי מספר הפעמים שהם או מרואייניהם מתיזים בבוטות כאילו אמיצה את המלה ''זיון''. והישראליות הצעירות, ממש כמו נערות סייגון בזמן מלחמת וויטנאם, ניצמדות בעווית ובהערצה של יליד פרימיטיבי לכל כתב טלויזיה או עיתונות צרפתי ומציעות לו את חמודותיהן תמורת הזכות להראות בחברתו, באנגלית עילגת או בצרפתית מרוקנית. הישראליות כפי שהיא נראית כלפי העולם היא מגושמת, גסה, אגרסיבית, ובעיקר חסרת חן. אז האם ניתן לצפות שבני תרבות צרפת, למשל, אלה שהימציאו את העידון והחן, יאהבו אותנו? מה יש לאהוב כאן? גם חסרי חן, גם תוקפנים ללא גיבוי וגם עושי צרות מקצועיים במזרח התיכון. וגם מפיצים את פשיעת הסמים וסוגי פשיעה אחרים ברחבי היבשת. זו ישראל כיום, וייתכן שיש כאלה שלא מוצאים כאן הרבה סיבות להתפעלות אוהבת.

_new_

---

	מדינת הגועל
	יהודי מארץ ישראל (יום ראשון, 19/12/2004 שעה 9:35) בתשובה למיכאל שרון הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	סדר יום ישראלי נוסח 2004 : יום שישי: רצח באמצעות סכין במועדון נוער. שבת: אונס אכזרי (כאילו שיש אונס לא אכזרי). יום ראשון: ''עליית מדריגה'' בתאונות דרכים כתוצאה מנהיגה אלימה. יום שני: אישור בדיעבד להקמת שכונת מגורים חדשה ליד מפעל לייצור רעלים קטלניים. יום שלישי: אישור בדיעבד להקמת מפעל לייצור חומרי נפץ ליד שכונת מגורים. יום רביעי: מכות רצח למורה מחליף בגלל שהסכים להחליף. יום חמישי: רצח בגלל סיכסוך על מקום חניה זמני. יום שישי: חיילים בני 19 נשלחים בפעם המאה להרוס כמה עשרות בתים ברצועת עזה, כאות לזקיפות קומה התנתקותית. שבת: התפרעות שיגרתית במיגרש כדורגל, כולל הפיכת מכונית על יושביה. יום ראשון: ''עליית מדריגה'' בהתכתשויות מילוליות אחרונות בין הליכוד ומיפלגת העבודה לקראת שבת שרים גם-יחד בממשלת שחיתות לאומית. וחוזר חלילה, תוך ''עליות מדריגה'' מתישות (המעליות מתעכבות כנראה בגלל עיצומים בנמלים). חג-מולד שמח לכולנו...

_new_

---

	מדינת הגועל
	מיכאל שרון (יום ראשון, 19/12/2004 שעה 10:09) בתשובה ליהודי מארץ ישראל הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	אכן, זהו לחם חוקנו: שחיתות נוראה, אלימות נוער הגבוהה ביותר בעולם, אוליגרכיה חמסנית של העשירון או המאיון העליון (ופערי ההכנסה הגבוהים ביותר המערב), ובעיקר - גועל, כאשר שמנוניות העור וטיפלות ''התרבות'' מתחרות בסאוב ובדריסת שכנינו. אז לכבוד הבשורה וחג המולד (ישוע ניסה קצת לעזור כנראה, וניצלב בפראות לבקשת המון פרוע וכאיפה כהן החמס) ניפצח כולנו בשירת: ''לחיי העם הזה, כמה טוב שהוא כזה, הופ הופ הופה...''

_new_

---

	מדינת הגועל
	נחמה (יום ראשון, 19/12/2004 שעה 11:36) בתשובה למיכאל שרון הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	אילו לא היה מדובר במדינה שלנו ובעם שלנו, גם אני הייתי צוחקת, ואולי אפילו שרה: ''לחיי העם ההוא, כמה טוב שהוא דפוק, שאנחנו זה לא הוא, הופה-הי וסקובי-דו''...

_new_

---

	אובדן מרכזי הגרוויטציה - אדם בתוך עצמו הוא חי (אם זה נקרא חיים)
	מיכאל שרון (יום ראשון, 19/12/2004 שעה 12:04) בתשובה לנחמה הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	זה רק אומר שאנחנו תקועים בתוך עצמנו ומתבשלים במיץ הנאלח למדי של תבשיל שהיקדחנו פה לעצמנו במו ידינו. או שחלק מאיתנו היקדיחו. והנקודה הכואבת, הטרגית כל כך היא שאנחנו נישאבים. ומאבדים את מרכזי הגרויטציה שלנו. הגניוס היהודי, התוסס כל כך, והמתסיס, היוזם, חסר המנוחה, המחפש כל העת נתיבים חדשים, החש עצמו כה מושבק נוכח צפידות פאשיסטית ודיכוי, דומה שכהה כאן. הרגישות, התסיסה - דוכאו. וזאת לא מפני שנירדמנו בשמירה, אלא מפני שמצצו לשומרים את נישמתם כמעט עד כלות. הוומפיריות הזאת היא בראש וראשונה מעשי ידינו להתפאר, חלק מאיתנו לפחות: כיצד קרה הדבר? יש לחפש זאת, אולי יותר מכל דבר אחר, באתוס האדם הציוני החדש. כשם שהיו בקירבנו הקאפואים, שהיזדהו עם הכוח העירום ומרמס המגף של הנאצים, אך בניגוד לנאציונל סוציאליסטים, היו נטולי כל אידאולוגיה. ויהודים גם היו ראשי רוב הגולגים בתקופה הסטליניסטית, עמדו בראש הצ'קה והנ.ק.וו.דה, במדינת הביורורקרטייה הסטליניסטית ההיא, שהעלתה את טרור המדינה לשיאים חדשים. איך אמר הפילוסוף היהודי-אנגלי ישעיהו ברלין? ''היהודים, אם ניסתכל על הממוצע, אינם רעים יותר או טובים יותר (באופן ממוצע כמובן) מבני עמים אחרים. אך בשני המקרים - הן זה של הרע והן זה של הטוב, הם נוטים להגזים במקצת''... ראי מאמרי אודות השבקת הרוח ואתוס האדם הציוני החדש והאטום דיון 413

_new_

---

	אובדן מרכזי הגרוויטציה - אדם בתוך עצמו הוא חי (אם זה נקרא חיים)
	נחמה (יום ראשון, 19/12/2004 שעה 17:00) בתשובה למיכאל שרון הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	קראתי את מאמרך שבהפניה ומאחר שמעולם לא מצאתי נחמה בפילוסופיה של הגל וממשיכי דרכו, ולא נושעתי משום נסיון לאחד ניגודים בדרך מהפכנית או אפילו הדרגתית, ואפילו אספינוזה (שפינוזה באידיש) לא עשה לי את היום בהכרזתו שאלוהים הוא הטבע (או להפך) - נותרתי בתסכוליי הרבים ממה שקורה במדינה, לפחות בעשרים השנים האחרונות. נסיונות יצירתיים, פחות או יותר, שנעשו בראשית שנות העשרים של המאה שעברה, בחיפוש אחר מיבנה חברתי חדש, רענן ושיוויוני, שהיה להם מקום בזמנה של המדינה שבדרך - אין להם מקום בימינו, והם מיותרים, בזבזניים, מעוותים ומשחיתים את חיינו כאן. שום ביתניה אמיתית לא יכולה לקום כיום בשטחים הכבושים, וכך גם לא דגניה ואחיותיה. שום הבראה חברתית לא יכולה להתרחש כל עוד עשרות מיליארדי דולרים נשרפים על מזבח ההתנחלויות האנכרוניסטיות, וכל עוד המדינה מאפשרת לבנקים שבאחריותה (וכולם בסופו של דבר כאלה) להתקרטל ולהשתולל על חשבון הציבור, וכנ''ל לאיזה אלפיון עליון ששולט במיפלגות למיניהן ובפוליטיקאים למיניהם. אני נגעלת לפחות כמוך מפרצופה של המדינה ומהתנהגותה כלפי השכבות החלשות שלה וכלפי מיעוטיה, ומהתנהגותם של יותר ויותר אזרחים צעירים שהאלימות היא האלוהים שלהם. והדברים כרוכים זה בזה כמו קשר גורדי. אני לא רואה ולא מאמינה שביחסי הכוחות הפוליטיים והאינטרסים של כמה בעלי הון עתק, יכולה לקום ממשלה שמסוגלת להתיר קשר רע כזה בין הון, שילטון ודת , בשיטת אלכסנדר הגדול.

_new_

---

	הכוח, מירכוזו ובעיותיות פסיכולוגית מובנית
	מיכאל שרון (יום ראשון, 19/12/2004 שעה 19:14) בתשובה לנחמה הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	נחמה, הבעייה הינה באמת חד מוקדיות של הכוח הכלכלי-פוליטי. ישראל היא כלכלית מדינת קרטליזם, שאין בה אפילו את יתרונות ביזור הכוח שיש לכלכלת שוק חופשי. מדובר במבנה צפיד של כוח ותפעולו האלים, כשהכוח ניתפס כחזות הכל באופן המנציח את מבנה הכוח החד-מוקדי והממורכז הזה. יש בישראל גם בעייה יחודית נוספת המביאה לכוחניות יתר וראיית הכוח כחזות הכל, והערכת כל דבר ועניין על פי מימדים של כוח עירום בלבד: כך, דומה שבקרב העם היהודי יש פרטים רבים המגיבים באופן מסוחרר ונישאבים באופן מאד רגיש לתנודות הכוח סביבם בגלל נירוזות קולקטיביות ובפרט נוורוזה היסטרית. דומה שעקב נוורוזות אלה שהתפתחו בגלל המצב היהודי במשך מאות שנים, של נישול מכוח ממשי ומשליטה בפרמטרים מרכזיים של המצב, נוצר בעיקר מצב היסטרי (לפרושי להיסטריה) בו הפרט יוצר מעין הגברה (אמפליפיקציה) של כל פרור של עוצמה. כך תכופות השאלה של סטלין ''כמה דויוזיות יש ל-X'' הפכה גם לשאלה היהודית בה' הידיעה המאפילה על מימדים אחרים. זאת בפרט שדומה שמוקד הכוח המסורתי, ''ה' צבאות'' בגד בעמו עוד ב-‏70 לספירה ובוודאי ב-‏132 לספירה (מרד בר-כוכבא) והותיר את עמו מנושל מכוח ומיכולת פעולה כקולקטיב לכיד. מאז הפרט היהודי נאבק לא כל כך בהגדרת זהותו, אלא בגיבוש מוקדי גרויטציה, מוקדי כוח פנימיים, ונשאב בהתלהבות והשתאות היסטרית לכל שמץ של מוקד כוח מתפתח כלשהו. בישראל, בנוסף, הציונות פיתחה גישה הרואה בתיפעול כוח את הערוץ הכמעט בלעדי לפעילות קולקטיבית, כשהדגשים כאן הינם קיומיים-דרויניסטיים (עניין שהועצם לאחר השואה): כה הרבה ישראלים מרבים להשתמש בכל דבר ועניין ובנושאים שונים בביטויים כמו ''השרדות''; ''מי שלא חזק לא שורד''; ''החיים הם בעיקרם ג'ונגל'' וכיוצא באילה מימדים כוחניים-קיומיים שהפכו את הוויתנו כאן לשממה מחליאה עתירת עליבות קשה. חנוך לוין היטיב להצביע על מרכזיות הכוח ויחסי החפץ בהוויית החיים הישראלית. בארץ זכו מחזות אלה להצלחה גבוהה. בלונדון הם הוגדרו כתיאטרון גרוע, משום שהקהל האנגלי תופס אולי את המציאות באופן עשיר יותר ובעל מימדים נוספים שאינם קורסים רק לגוונים של יחסי כוח.

_new_

---

	הכוח, מירכוזו ובעיותיות פסיכולוגית מובנית
	נחמה (יום ראשון, 19/12/2004 שעה 20:52) בתשובה למיכאל שרון הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	מה הפלא ש ''יפי הבלורית והתואר'' מתקופת מחלחמת השיחרור, מוצגים ברוב התמונות הרשמיות כשהם אוחזים בנשק.

_new_

---

	הכוח, מירכוזו ובעיותיות פסיכולוגית מובנית
	מיכאל שרון (יום ראשון, 19/12/2004 שעה 21:03) בתשובה לנחמה הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	כאן עוד אפשר להבין - מאבק לעצמאות. אך מה בדבר הכוחניות העירומה והלעגנית בשיר של חיים חפר מתקופת מלחמת השחרור ''סרסנוך, יא מוחמד''?

_new_

---

	הכוח, מירכוזו ובעיותיות פסיכולוגית מובנית
	נחמה (יום שני, 20/12/2004 שעה 8:50) בתשובה למיכאל שרון הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	לחיים חפר היו לרוב יציאות רוחניות קלות ומשעשעות, אבל פה ושם גם יציאות קשות ומטרידות, העלולות לגרום ואף גרמו לו לבעייה מיוחדת, שאפשר לכנותה ''טחורים תודעתיים''. לדוגמה: יציאותיו בקשר לתרבותם של יוצאי עדות המזרח. אבל בסך הכל הוא איש של מקאמות עוקצניות בטוב-טעם ופזמונים שקולים ושווים לכל נפש, שכבר הפכו כמעט לשירי-עם. אני חושבת שלפי התבטאויותיו העכשוויות, אפשר לסווג אותו בין אלה שבסך הכל סולדים מכוחניות, או לפחות נואשו ממנה מזמן. במקרה הזה, שתי האפשרויות הן חיוביות.

_new_

---

	יופי נחמה!
	דבֵק בצדק (יום שני, 20/12/2004 שעה 8:56) בתשובה לנחמה הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	עמיש.

_new_

---

	יופי נחמה!!!
	דבֵק בצדק (יום שני, 20/12/2004 שעה 8:36) בתשובה לנחמה הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	זה נכון שאיבדת את הגרביטציה שלך?

_new_

---

	אמת מארץ ישראל
	מיכאל שרון (יום רביעי, 22/12/2004 שעה 7:39) בתשובה לדבֵק בצדק הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	http://www.nfc.co.il/replyes/showReply.asp?id=497781... על מה שלא רואים משם: להלן מאמר הדן, בין היתר, בכמה שאלות יסוד במעמדנו מבחינה גלובלית בסכסוך הישראלי-ערבי אתם במו ידיכם, אחי גיבורי התהילה http://www.nfc.co.il/archive/003-D-8342-00.html?tag=...

_new_

---

	את הגרביטציה המושכת לתהום
	נחמה (יום רביעי, 22/12/2004 שעה 11:16) בתשובה לדבֵק בצדק הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	שאליה מנסים להוביל אותנו המתנחלים ותומכיהם - רצוי וטוב לאבד מהר ככל האפשר. אבל אני חוששת שתגובותיך מעידות על כך שאתה הולך ומאבד את הגרביטציה השומרת על אי-התנתקות מהשכל הישר, ועל כך יש להצטער.

_new_

---

	יופי נחמה!
	דבֵק בצדק (יום חמישי, 23/12/2004 שעה 2:03) בתשובה לנחמה הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

_new_

---

	מדינת הגואל
	דבֵק בצדק (יום שני, 20/12/2004 שעה 8:39) בתשובה ליהודי מארץ ישראל הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	מה המיוחד בתיאוריך, זולת קיבוץ דברים שקרו במשך 4 שנים לשבוע אחד? הכבש ה-‏16? אנחנו מדינה נורמלית שיש בה פשע מצד אחד (רציחות, גניבות ושאר מעשים רעים) ומצד שני אנחנו נלחמים בפשע (דופקים ערבים). כלומר אנחנו קיימים. וזה מה שקודם כל החשוב ביותר! אחר כך נרפא את הפצעים בתוכנו ומחוצה לנו.

_new_

---

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.

---

© פורום ארץ הצבי