  
  
  
|
 |
|
||
  החיבה לחומה |
|||
|
|||
יש משהו קצת עצוב בדרך שבה מתאר אלכסנדר מאן את חומת ברלין במהרה-בימינו על הקו הירוק, על התיאורים המפורטים שבה, כביכול מדובר בתצוגת אופנה, או ביצירת אמנות מלבבת. רוחב החזון של אנשי תנועת העבודה, אם היה זה חזון חיובי של בניית חברה יהודית ציונית-סוציאליסטית בארץ-ישראל, או חזון משיחי ומסוכן של מזרח תיכון חדש על-גבי ''עולם ישן עדי-יסוד נחריבה'' - הצטמצם לממדים הצרים של רוחב החומה. אולי ארבעה מטרים - אולי ארבעים. באורח ילדותי-משהו, שוב נופל השמאל אל המלכודת שיוצרת השאיפה המתמדת לשינוי, לחידוש. נדמה כי יותר מחשיבה אמיתית על המשמעות שבחומה, מטילים אנשים רבים את יהבם על עצם בנייתה. כשם שהפעילות הקדחתנית החשאית בבירת נורבגיה בתחילת שנות התשעים, ולאחריה שלל הטקסים והכתבות ייצרו אשליה של ''תהליך שלום'', של עשיה, יציאה מהמצב הקיים - כך משמשת החומה - בהעדר תקווה לשלום - אשליה של ''תהליך ביטחון'', של יציאה מהמצב הקיים. העיקר לעשות! רע? טוב? לא חשוב: לעשות משהו. וכאן בולטת השליטה של הקו המשותף המחבר בין שני ה''תהליכים'' הללו - היעדרה של מחשבה קדימה. דגם לבנון אכן יחזור גם כאן - ולמעשה הוא כבר כאן. אלא שהגזירה השווה שעושה מר מאן בין לבנון ליהודה ושומרון - היא מטעה ומתעתעת. יהודה ושומרון הם הבית, הם לב-ליבה של המולדת, והוכח כבר שמי שבורח מארץ-ישראל - ארץ-ישראל רודפת אחריו, וסופו שהוא נאלץ לשוב אליה - בגופו וברוחו. כאן אין לנו את המותרות לאפשר לעצמנו להפקיר כמה בעלי-ברית ולברוח. אין לאן לברוח. צודקים הערבים הישראליים מבחינתם, כאשר הם מתנגדים לבניית החומה. הם הרי שואפים להשליט את מרותם על כל ארץ-ישראל, ולמעשה אינם מעוניינים כלל בגבולות בין ארץ-ישראל לסוריה ולעיראק, ונדמה להם - בטעות - שרעיון החומה יסכל את חלומם. אולי כאן נוצר מעין שיתוף אינטרסים סיבובי בין הימין בישראל לבין האוכלוסיה הערבית, שכשם ששניהם מתנגדים בחריפות להעברת המשולש אל תחום הרשות הפלשתינאית - כך מתנגדים שניהם לרעיון החומה כגבול מדיני. * * * בעניין הקתדרלה של קלן, אני מסכים דווקא עם אלו המסרבים להתרגש מקיומה של הזוועה האנטישמית ההיא, בכנסיה זו ובעוד 23 כמוה. טוב שה''יצירה'' ההיא נמצאת מחוץ להשגת הקהל - וטוב גם שתישאר כך. אין זה אומר כמובן שיש להעניק הכשר לסוג זה של אנטישמיות: יש לשמור על פריט זה, באגף הראוי לפריטים אלו: יחד עם כרכים ישנים של ספרות אנטישמית מימי הביניים ועד המאה העשרים, ושאר מוצגים דומים. שיישארו לשם המחקר של תופעות פתולוגיות בחיי תרבות המערב. * * * צודק הכותב כאשר הוא מבקר את חוסר הנכונות המערבית להתמודד ישירות עם תופעות שליליות הנוגעות לאיסלאם, אם כי התעקשותו לשרבב את היהדות לנושא זה - איננה ממן העניין. ניתן לבקר את כל הדתות, כולל את שיטת הכתות המפלה בהודו, או את האפליה הדתית המתקיימת ביפן, אך למרבה הצער, מי שהעמידה את עצמה במוקד - וכדוגמא רעה - היא דת האיסלאם, ובה יש להשקיע את מרב המחשבה. אכן, חלחלה אוחזת בחלקים גדולים מהאינטליגנציה המערבית - רק מעצם המחשבה על הבעת ביקורת כלשהי על הטרור הערבי והאיסלאמי. זה - במקרה הטוב. במקרה הגרוע יותר, מגלים ''הבנה'', על בסיס תיאוריות רחמניות מעוותות, כאלו שגורמות לשופטים לשלוח אב-אנס לשלושה חודשי עבודות שירות על-תנאי. על כך אמרו חז''ל: ''מי שמרחם על אכזרים - סופו שיתאכזר לרחמנים''. ועל כך אמר יעקב חזן, ''האדמו''ר האדום'': ''אתה רוצח, הווה אומר אתה מהפכן. וככל שאתה רוצח יותר, כן אתה צודק יותר[...] העיקר הוא הרצח, ולא חשוב מה הדם שנשפך. העיקר שיהיה הרבה דם. השופכים אותו הם גיבורים, נושאי דגל הקידמה. אם העולם לא ישתחרר בעוד-מועד מן הטירוף הזה ולא ידבירו, הוא יתגלגל למדרון האבדון. והטרור הערבי צועד כאן בראש[...]'' (בשער - במה לבעיות חברה ותרבות, אוקטובר 1978). | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי