|
לא מצא לא כותב המאמר דחליל אחר להקים לעצמו והקים לו את דחליל ה''מ-פ-ח-ד-י-ם''. ובכן חביבי(ב' רפה) אני לא מפחד ממשאל העם, אני רק לא מוצא את הסיבה לכזה, אם הייתי חושב לרגע שמשאל העם עלול היה להניב תוצאה אחרת מלבד הסכמה גורפת לפינוי אולי הייתי שוקל ברצינות לתמוך בו .דווקא משום שאינני חושב שישנו סיכוי ולו קל שבקלים שתוצאות המשאל יטיבו עם אלו העתידים להיות מגורשים מבתיהם אני מתנגד לקיומו. אני כלל לא מקל ראש בשבר הגדול המתרגש על מתנחלי הרצועה. נהפוך הוא, לדעתי אני איני מבין כלל את עצמת השבר, באותו אופן בו אני לא תופש את עוצמת השבר הפלסטיני מלפני חמישים שנה(עם זאת לדעתי השבר הפלסטיני גדול יותר ובוודאי משמעותי יותר בפועל). אולי עדיף שיתפנו המתיישבים בתחושה שהעם איתם והמנהיגים איכזבו מאשר יפונו בתחושה כי העם נטשם והם לבדם ''קורבנות השלום''. תאמרו, אם כך המנהיגים יהפכו למטרה וחייהם יעמדו בסכנה שכן הם אחראים לשבר ולא העם והם בעקשותם מועלים ברצון העם. ועל כך אשיב, הללו מוגנים ושמורים היטב ולא יקל על איש לפגוע בהם. אם לקחי רצח רבין וגנדי לא נלמדו, הם ילמדו לבסוף. מלבד זאת אני מסרב לקבל את ההנחה כאילו המנחלים אינם יודעים היטב את תוצאות המשאל בליבם, אבל עץ המשאל הוא עץ טוב להסתתר מאחריו בעת קשה זו ואני מאמין שיש להשאיר את העץ עומד ולא לכרותו.
כמובן שתפיסה זו של המתנחלים שגוייה לחלוטין שכן תושבי נתניה ואשדוד תל אביב ושדרות עפולה וירושלים שלמו גם שלמו את מחיר אוולת ההתנחלויות והמדיניות האידיוטית של ממשלות ישראל לדורותיהן(אוסלו כלול ואף במקום טוב בחמישיה הפותחת). הציונות הדתית(שהיא ליבת ההתיישבות) מנהלת את מלחמת האתמול שעברה זה מכבר לטיפול אמריקאי. בעשות כך הם מפקירים את מלחמת העתיד של מדינת ישראל. מלחמת העתיד הוא אופיה של מדינת ישראל הקטנה ומשמעות המדינה היהודית, עלי לאמר שטעמי האישי הוא ליברלי דמוקרטי ולכן אין צער רב מדי בליבי כאשר אני רואה את הנהגת הציונות הדתית שתמונת המדינה היהודית שלה שונה מאד משלי שורפת כל גשר שהיה לה אל הקונצנזוס הציבורי וזאת לאחר שבמשך שנים רבות תנועת ההתיישבות שימשה כסמן הראשי לו(לקונצנזוס). יכול היה אדם לחשוב שאחרי שראינו את תנועת הדגל של השמאל הציוני-מר''צ קורסת בדומיה ונעלמת ממוקדי ההשפעה במהירות כזו שחלק מחבריה ומה שיותר גרוע מנהיגה החדש עדיין לא שמו לב וסקר אחרון לימד כי אפילו שמם אינו ידוע לציבור. עתידה של הציונות הדתית הוא כעתיד יח''ד. מעניין יהיה לראות מי או מה ימלא את הוואקום שיווצר. לאחר ארבע שנות הקתרזים המדמם אינטהידוע בשם אינטיפדה ב' הציבור הישראלי וככל הנראה גם הפלסטיני(שדרגת החורבן שהומטה עליו גדולה בכמה סדרי גודל) עייפו מהמאבק וכעת נראה שקיצוני הצדדים המביטים בבעתה איך מלחמת מאה השנים שלהם נגמרת וריקנות משתלטת על חייהם שמסלולם הקביל למסלול המאבק, מתקוממים נגד סיומו של זה.
ישראל של שנת 2005 שרוייה במשבר אידיאולוגי. האידיאולוגיה הציונית שתפשה את עצמה כחלוצית ומושגיה היו מושגי ''כיבוש הארץ'' עומדת לביקורת ונבחנת בחשדנות שהציונות מאבדת ממעמדה ובתגובה משנה את פניה. דמות החלוץ, הלוחם, המתיישב נתפסת כלא רלוונטית. גסות ליבה של הציונות המתפשטת לקורבנות שני הצדדים הובילה להתפכחות בציבור(גסות הלב לקורבנות הפלסטינים התקבלה בסלחנות ולעיתים קרובות יותר משנרצה בכך להודות תורצה בצדקנות מקוממת). כעת עלינו לבחון את עתידנו ולענות סוף סוף על השאלה ממנה נמנענו מזה חמישים שנה(לעיתים מסיבות אובייקטיביות ולעיתים קרובות יותר משום שפחדנו).
מהי המדינה היהודית? מה עתידה ומה דמותה? 60 שנה מאז נעצרה מכונת ההשמדה וחמישים שנה מאז שהעם היהודי לקח את גורלו בידיו כבש את הארץ המיתית שהובטחה לו(כך מספרים הכתובים) ויסד בה את ארצו. הגיע הזמן.
על כך למשל ראוי לקיים משאל עם. |
