| ראשית, שאלת ריבית הנשך היא שאלה לגיטימית. מאחר שאין בארץ תחרות ממשית, כמו שהוגדרה על ידי אדם סמית (הרבה מאד יצרנים ומולם הרבה מאד צרכנים), מירווחי הריבית (להבדיל מגובה הריבית) צריכים להיות בפיקוח בנק ישראל, שהוא הזרוע השילטונית האחראית לבנקים. וזו בעיה ראשונה - בנק ישראל מתפקד יותר כלובי של הבנקים, בעיקר כמי שאמור למנוע כל שמץ של אפשרות לקריסה נוספת שלהם, ולכן שיקולי רווח מוגזם לא מעסיקים אותו בעיה שניה היא התחלקות ההכנסות במשק - וגם ההפרטה. אנו רואים כיצד ישנה כאן העברה מסיבית של הכנסות מכיסי מישקי הבית לכיסי הבנקים. אבל יש לשים לב - בעוד שריווחי בנק לאומי, שמרבית מניותיו בידי הממשלה חוזרים לממשלה, הרי ריווחי בנקים פרטיים כמו הפועלים, עוברים לבעלי העסק הפרטיים. ופה יש בעיה משני כיוונים - האחד, שהמערכת הממשלתית בדילמה איזה אינטרס למלא - שלה כבעלים או שלה כמגינת מישקי הבית. ודילמה נוספת: במשך שנים רבות הטיפו לנו שהממשלה לא יודעת לנהל עסקים ולכן לא צריכה להיות בעלים של חברות. וכך מכרו את בנק הפועלים, וכך מכרו את כי''ל וכך מנסים למכור את בל''ל ואת בזק. אבל, אם בל''ל מרוויחים כמו הפועלים, אולי התיאוריה לא נכונה? אולי התיאוריה נולדה על ידי כלכלנים ופקידי אוצר שבעצם רוצים לעזור לבעלי ההון, שזה מקום עבודתם הבא?
דוד סיוון - נתתי לך נושאים לכמה מאמרים גבי |